השפלה במקום העבודה: זכויות עובדים

] על הזכות לשויון בכלל ולשוויון בעבודה בפרט, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, יפים דבריה של סגנית הנשיא, כב' השופטת (כתוארה אז) ברק בעיניין פלוטקין, באומרה את המילים הבאות: "... אלא שכיום, לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו עלתה הזכות כיתה, היא כיום זכות חוקתית. לא נראה לי כי ניתן לדבר על כבוד וחירות לאדם ללא שויון ושויון בעבודה על אחת כמה וכמה. חלק ניכר מחיינו אנו מבלים בעבודה והפליה והשפלה אין להרשותן במקום העבודה"[footnoteRef:6].

...

גם טענה זו דינה להידחות מכל וכל.

זאת ועוד, הנתבעת טענה כי היתה רשאית לפעול כפי ראות עיניה בעניין זה ולהכפיף את התובע למבנה הארגוני שלה, וגם בכך לא מצאנו כל פסול.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור והמפורט עד כה, דין התביעה להידחות במלואה, על כל חלקיה ובגין כלל הטענות שהעלה התובע כנגד הנתבעת.

נקבע כי ההיתנהגות הפסולה נבחנת לפי קנה מידה אובייקטיבי, ואין מקום לבחון את כוונת מבצע ההיתנהגות הפסולה: "חשיבות הדוקטרינה שאין להפלות עובדים בגלל מין, בעבודה כמו גם בעת הקבלה לעבודה, מחייבת החדרת הנורמה לציבור המעבידים. היתנהגות לא שויונית די בה כדי להצביע על היתנהגות לא ראויה. ראשית לכל משום שקשה מאוד למתלוננת להוכיח הפליה מסיבות מין, וכוונה וקיום היתנהגות כזו כשהיא מכוונת קשה הוכחתה פי כמה. זה מההיבט הדיוני. אך חשוב מכך, חשיבותה של ההלכה, כי אין להפלות בעבודה ובקבלה לעבודה הוא בכך, שהתנהגות זו תהא פסולה, תהא כוונתו של המעביד אשר תהא. בכך נותנת החברה ביטוי לסלידתה מיצירת סטריאוטיפים". בפסק הדין שרונה ארביב נקבע כי: "על הזכות לשויון בכלל ולשוויון בעבודה בפרט, לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, יפים דבריה של השופטת אלישבע ברק בפרשת שרון פלוטקין ובאלו המילים: "..

חלק ניכר מחיינו אנו מבלים בעבודה והפליה והשפלה אין להרשותן במקום העבודה".

...

לפיכך, אנו דוחים את טענת התובעת בהקשר זה. בנסיבות אלה, ומשלא מצאנו ראיה אובייקטיבית, אנו קובעים, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעת (או מי מטעמה) פגעה בהיקף משמרותיה, בכלל, ובוודאי שלא מחמת הריונה ו/או טיפולי פוריות, ועל כן טענה זו דינה להידחות.

יתר על כן, מנהליה הישירים והעקיפים של התובעת העידו בפנינו, כי בזמן אמת התובעת אף פעם לא טענה כלפיהם כי יחס החברה כלפיה מקפח אותה ביחס לזכויות המגיעות לה בשל טיפולים שהיא עוברת וההתרשמות שלנו היא כי החברה באה לקראתה בנסיון להיעתר לבקשותיה.

משקבענו שהתובעת לא הופלתה על רקע טיפולי הפוריות והריון בעבודתה, הרי שאין היא זכאית לפיצוי ממוני או לא ממוני, לפיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים או לפיצוי בגין הפסדי שכר במהלך ההיריון או לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה עקב פגיעה בשכר התובעת בחודשים אוגוסט 2015 וספטמבר 2015 או להפרש פיצויי פיטורים או פיצוי בגין הפסדי השתכרות, הפרת הסכם עבודה, הפרת תום הלב, ציפייה הסתמכות, אובדן הזדמנויות, אבדן קידום מקצועי והפחת היקף משרה ושכרה ללא שמוע או לפיצוי בגין הפסד גמלת שמירת הריון או לפיצוי בגין הפסד דמי לידה או פיצוי הפסד דמי אבטלה או פיצויי סטטוטורי בגין הפרת חוק עבודת נשים או פיצויים לדוגמא ו/או פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק על פי חוק שוויון הזדמנויות בגין הפליה מחמת טיפולי פוריות ו/או הריון ו/או מין ו/או הורות או פיצוי בגין עוגמת נפש - ודין התביעה ברכיבים אלה להידחות אף הם. סוף דבר: תביעת התובעת - נדחית.

" במאמר שפורסם בשנת 2012 ישנה היתייחסות למונח היתנכלות תעסוקתית[footnoteRef:25] לפיה: [25: שלומית יניסקי רביד "היגור זאב עם כבש? יחסים פסיכולוגיים במקום העבודה", ספר אליקה ברק-אוסוסקין 233 (2012) והאסמכתאות שם.] "המונח 'היתנכלות תעסוקתית' פרושו היתייחסות במקום העבודה שהיא משפילה, עולבת ופוגעת ברמה הרגשית-נפשית. זו עשויה להתבטא באלה: היתעלמות מופגנת מהעובד, כגון העדר תגובה לפניות, העדר היתייחסות במפגשים עם העובד, אי-תשובה לדוא"ל, העדר תגובה לברכת שלום ובוקר טוב ועד לבידודו של העובד משאר העובדים; איסורים משפילים המפלים אותו משאר העובדים (איסור לאכול או לצאת לשתות המופנה אליו בלבד ולא לחבריו); איסורים פוגעניים כלפי כל העובדים (לא לאפשר לעובדים יציאה לשירותים, לשתיית מים או לישיבה); אמצעים מלוליים כגון ביקורת, הבעת חוסר שביעות רצון, הערות מעליבות, צעקות, האשמות שוא; פגיעה במעמדו ובקידומו של העובד כגון העברה ממקום למקום, במפגין; משימות מיותרות משפילות; שלילת עבודה ומתן משימות שאינן הולמות את כישורי העובד; יצירת סביבת עבודה עוינת." אשר לדעתנו ייאמר כי התובע לא הוכיח היתנהגות חוזרת ונשנית שבוצעה על ידי הנתבע או מי מטעמו.

הנתבע טען בסיכומיו כי נפלו שגיאות קלות בבצוע הפרשות לפנסיה בשל חוסר ידיעה בדבר חובת ביצוע הפרשה לא רק משכר עבודה בפועל ולפיכך, ערך חישוב המתייחס למלוא שעות עבודתו של התובע הכוללות עבודה בימי שבת, חגים וימי חופשה עד ל-186 שעות לחודש בהתאם לאחוזי ההפרשה להם היה זכאי התובע בתקופה הרלוואנטית.

...

] אשר לדעתו ייאמר כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

כללו של דבר, הנתבע ישלם לתובע פיצוי חלף הפרשה לקרן פנסיה בסך של 775 ₪ סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2017 (למען הנוחות אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2017 ועד למועד התשלום בפועל.

המודעות נתלו על גדר האתר, בשביל הכניסה ובתוך המפעלים כאשר על גבי השלטים נכתבו פרטים אישיים בדבר עברו הפלילי לכאורה של יו"ר וועד הפעולה ואיום כי ההסתדרות "משתפת פעולה עם גורמים פליליים הישתלטות על עובדי סודה סטרים". המבקשת טוענת, כי על אף שמדובר בהפרה בוטה של נוהלי המשיבה האוסרת תליית שלטים במקומות שאינם מיועדים לכך, נותר העלון המשפיל תלוי ברחבי האתר במשך יומיים ויותר.

וכך נקבע בפרשת צ.ל.פ: "חובת תום הלב חלה גם על ארגון העובדים, ומכוחה הוא מחויב להודיע למעסיק ככל שחל שינוי במעמדו ובהסמכתו לפעול בשם העובדים במקום העבודה. לכן, ככל שמסתבר לאירגון העובדים כי חל שינוי מהותי במספר חבריו באופן הפוגע במעמדו כארגון יציג במקום העבודה - ככלל עליו למסור הודעה בקשר לכך לעובדים ולמעסיק, ולא להמשיך ולנהל משא ומתן "על הנייר" מבלי שיש לו זכות אמיתית לייצג את העובדים באותו מקום עבודה.

...

טענות הצדדים לטענת המבקשת, בחינת האירועים לפרטיהם ובהיבט התמונה הכוללת מביאה למסקנה כי המשיבה פעלה במסגרת תוכנית פעולה ומדיניות מוכתבת מ'למעלה' לפגיעה בהתארגנות ולסיכולו.

עת באים אנו לשום את שיעור ההוצאות ולאור היקף התביעה החריג שהעמידה המבקשת כנגד המשיבה (הן בסכום והן בהליכים לרבות במסגרת בקשות ביניים) ועל רקע כל האמור בפסק דין זה לענין התנהלות המבקשת וחוסר תום הלב בהתנהלותה, אנו קובעים כי על המבקשת לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 300,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.

"עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים, ד',ו') - אחרית דבר בקשת הצד - נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 300,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

] על הזכות לשויון בכלל ולשוויון בעבודה בפרט, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, יפים דבריה של סגנית הנשיא, כב' השופטת אלישבע ברק בעיניין פלוטקין, באומרה את המילים הבאות, כדלקמן: "... אלא שכיום, לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו עלתה הזכות כיתה, היא כיום זכות חוקתית. לא נראה לי כי ניתן לדבר על כבוד וחירות לאדם ללא שויון ושויון בעבודה על אחת כמה וכמה. חלק ניכר מחיינו אנו מבלים בעבודה והפליה והשפלה אין להרשותן במקום העבודה"[footnoteRef:10].

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.

על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.