השעיית עורך דין בגין אי התייצבות לדיון

לטענת התובע, הוא עורך דין שהושעה מלשכת עורכי הדין, ולכן לא יכל להעניק שירותים כעורך דין, ולפיכך עבד בחברה שבבעלות אחיו כשכיר.

לדיונים שהתקיימו לא התייצב נציג מטעם הנתבע.

...

לפיכך, הנתבע ישלם לעד זה הוצאות בגובה 350 ש"ח בתוך 45 יום.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא עבד בחברה שבבעלות אחיו בחודשים אוקטובר ונובמבר 2019.

לפיכך, ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך 3,500 ₪ בתוך 45 ימים מהמצאת פסק הדין.

על ספח עליון זה שבכותרתו מודפס "ברוך חכים משרד עורכי דין" ותאריך 16.7.18, נרשם בכתב יד: "שיק לביטחון. כפוף להסכם וכתב התחייבות של עו"ד גינו מיום 16.7.18". בחקירתו אישר עו"ד ברוך חכים, המצהיר מטעם הנתבעת [להלן: "עו"ד חכים"] כי המדובר בכתב ידו ובחתימתו.

נתבע הנמנע מהצגת העובדות, או שהוא מציג את העובדות באופן חסר פשר או נעדר התכנות – הגנתו אינה יוצאת מגדר הגנת בדים, שהרי ברי כי לא ישעה בית המשפט למי שיציג מסכת עובדתית שלמה ומפורטת לפיה חוזה או ההיתחייבות המשמשים יסוד לתביעה שהוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר נחתמו בנסיבות בהן "הזיקנה התפצלה לשתיים, מתוכה יצא אור חזק של עב"מים. על האור היתה מדובקת חללית, עם סקוטש, ואז החללית הסתובבה בצורה אליפסיסטית, והיא נחתה לידי, ואז עם שלוש קרן לייזרים, פלופי, פלופי, פלופי, נחת המנהיג שלהם איזה 5,000 מטר גובה בלי להגזים" [ראו אסי וגורי, "חייזרים"] שאלו רבותינו ודרשו - כיצד יקבע בית המשפט האם מדובר בהגנת בדים, יבחין בין התבן לבר ויקבע האם מדובר בסיפורי מעשיות? - "בית המשפט יעשה שימוש בחקירת המצהיר, תוכן התצהיר והאם קרסה גרסת ההגנה בחקירה וייעזר ב"חוש המומחיות" שלו וביכולתו לזהות "בדלי ראיה" וליתן להם משקל" [ע"א 17365-02-17 לוריא ואח' נ' טלגם (2018) – להלן "עניין לוריא", וכן ראו ע"א 10189-07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [2009)].

לפנים משורת הדין אינני מטיל על הנתבעת תשלום הוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה הן בגין הגשת סיכומי תשובה ללא רשות בית המשפט, והן בגין אי התייצבות המצהיר מטעמה לדיון שהיה קבוע ליום 25.10.21, וזאת מעבר לתשלום ההוצאות שכבר הוטל עליה במסגרת החלטתי מיום 24.10.21 [ראו לעניין זה אשר פורט בהחלטתי בתום הדיון מיום 25.10.21, ובהחלטתי בתחילת הדיון מיום 9.11.21].

...

כל זאת שעה שהחוזה או ההתחייבות המשמשים יסוד לתביעה יכולים להיות בכתב או בעל-פה, ואף ניתן להסיקם מהתנהגות הצדדים או ממכלול נסיבות המקרה [ראו ע"א 688-89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188, ע"א 197-67 רוזנר ואח' נ' שטרויגולד, פ''ד כא(2) 273 (1967)] באספקלריה זו נהיר כי דין הבקשה למחיקת כותרת התביעה להידחות שהרי די והותר באותה זיקה שיצר עו"ד חכים עצמו בין השיק לבין מסמך ההתחייבות, בכתב ידו ובחתימתו כמפורט בסעיף 3ב' לעיל, , על מנת להעניק לו מעמד של "ראשית ראיה בכתב". ביחס לבקשת הרשות להתגונן - אכן, מושכל יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית הינו כי בשלב זה של הדיון בקשת רשות להתגונן עול ההוכחה המוטל על הנתבעת הינו מצומצם.

בתחילת חקירתו הנגדית אף חזר ושנה עו"ד חכים כך – "ההמחאה משורטטת בהתאם לדרישות ומשקפת בדיוק את מה שהוסכם ביני לבין עו"ד ג'ינו ואין לי מה להוסיף על כך". עם זאת, כאשר נשאל עו"ד חכים בחקירתו מדוע, אם מיצה פסק הדין המוסכם את כל הסכמות הצדדים, לא נזכר בו ענין השיק, סיפק הלה הסבר טלאים המשמיט את הקרקע מתחת לטענה בתצהיר המפורטת בסעיף 9 לעיל כאשר השיב כך: "לא, זה לא המחאה לתשלום, אלא לביטחון בלבד, וידעו לי מראש שהיא לא תיפרע כי אין סיבה שלא אעמוד להתחייבות בפני ביהמ"ש, בהסדר הדיוני. לשאלת ביהמ"ש אתה אומר שההמחאה הזאת נועדה להבטיח את מה שהתחייבת בפני ביהמ"ש, אני אומר שבבית המשפט לזכותי הופקדו ע"י דוד ואתי לוי או קרוקר אחת החברות, מאה אלף ₪ בקופת ביהמ"ש, להבטחת פרעון חוב ופסק דין, בנוסף לזכותי היה תיק הוצל"פ פתוח על סך של כ170 אלף ₪, ובמסגרת ההסכמה הדיונית אני התחייבתי 1 שהכסף יושב אליהם 2 לסגור את תיק ההוצל"פ. זה כנגד שני דברים לפי עו"ד ג'ינו לפי מה שהבנתי שהטריד אותי, סגירת תיק ההוצל"פ... לשאלת ביהמ"ש מדוע צריך להבטיח את זה כשכתוב בפסק הדין המערערים שהמזכירות תשיב למערערים את הפיקדון אני אומר שלא היה צריך, היא הנותנת, לא ראיתי בזה דבר מהותי, ולכן לא הפריע לתת לה את השיק הזה לביטחון. כשיש כתב התחייבות של נאמנת אז לא לעשות בו שימוש, לא נתתי את זה שיק לפירעון. כשביהמ"ש שואל אותי לגבי מה שכתוב בכתב ההתחייבות, אני משיב סליחה, שלושה פסקי עמדו לזכותי, היה פסק דין שמפרק חברה שפסק לי את תביעת החוב שלי, עליה הגיעו ערעור שנפסק לזכותי, בתיק הפירוק גם עמד כסף שהייתי זכאי להיפרע ממנו, סך של כ400 אלף ₪. היה תיק הוצל"פ לזכותי... ה400 אלף ₪ סוכם בפשרה שזה מה שאקבל שהם יסירו את הערעור על פסיקת החוב, ועם קבלת הכסף מתביעת החוב הייתי אמור לפעול לסגירת תיק ההוצל"פ. לשאלת ביהמ"ש אותו שיק של מאה אלף ₪ אתה אמרת לי שהוא נועד להבטיח את שתי ההתחייבות של הסכם הפשרה שאושר ע"י שזה החזר הפיקדון של מאה אלף ₪ וסגירת תיק הוצל"פ, ואז הפניתי אותו לכתב התחייבות של הנאמנת שבו כתוב שהשיק קשור לתשלום של הכרעת חוב, אני משיב שתיק ההוצל"פ נסגר לאחר שאני מקבל תשלום של הכרעת החוב, לכן מרגע שקיבלתי את זה והם קיבלו את שלהם נסגר התיק, ובשביל זה סיכמנו את זה מחוץ לאולם ביהמ"ש והיא הקריאה את ההסדר בביהמ"ש כפי שסיכמנו אותו.

אשר על כן, אחר שעו"ד חכים הודה כי קיבל סכום נכבד מכוח תביעת החוב בתיק הפירוק וזאת לאחר מתן פסק הדין המוסכם [ראו עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 6-9, עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 1-2], ומשהלכה למעשה טענת התובע בכתב התביעה הינה להפרת התחייבות שהמועד לקיומה התגבש רק עם קבלת סכום תביעת החוב האמורה לאחר יום 16.7.18, לא נותרה לפליטה גרסת הגנה המאפשרת ולו בדוחק להשקיף על פסק הדין המוסכם, המתייחס ל"טענות הצדדים" עד ליום 16.7.18, כמעשה בית דין ו/או כמקים השתק ו/או מניעות שיש בהם על מנת לאיין את זכות התובע לקבל סעד בשל הפרת אותה הסכמה שביסוד כתב התביעה, שנתמכה בראיות שצורפו לו. נעילה: במכלול האמור לעיל נדחות כל בקשות הנתבעת.

לפנים משורת הדין אינני מטיל על הנתבעת תשלום הוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה הן בגין הגשת סיכומי תשובה ללא רשות בית המשפט, והן בגין אי התייצבות המצהיר מטעמה לדיון שהיה קבוע ליום 25.10.21, וזאת מעבר לתשלום ההוצאות שכבר הוטל עליה במסגרת החלטתי מיום 24.10.21 [ראו לעניין זה אשר פורט בהחלטתי בתום הדיון מיום 25.10.21, ובהחלטתי בתחילת הדיון מיום 9.11.21].

בהכרעת דינו החליט בית הדין המחוזי לזכות את המערער מחמת הספק מבצוע עבירות בדבר הפסקת ייצוג שלא כדין ואי מתן הודעה ללקוח על הפסקת ייצוג, אך החליט להרשיע את המערער בעבירות בדבר הפרת חובת הנאמנות והמסירות כלפי הלקוח, פגיעה בכבוד מיקצוע עריכת הדין, והתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין בגין אי מתן מענה לתלונה.

בית הדין המחוזי קבע כי, קיים קושי משמעותי בקבלת טענת המערער בדבר קיומה של אסטרטגיה סדורה וברורה בניהול התביעה בבית המשפט השלום בעכו; המערער הפר את חובת הנאמנות והמסירות כלפי המתלונן בשל אי מילוי אחר הצוים של בית המשפט ואי התייצבות לדיון שנקבע בתביעה, וזאת ללא הסכמתו או ידיעתו של המתלונן.

לעניין העונש, נטען על ידי המערער כי, העבירות שבהן הורשע אינן במדרג חומרה גבוה המצדיק השעיה בפועל, בשים לב לכך שהוא משמש עורך דין מזה כ-17 שנים, ללא עבר משמעתי, ולכך שלא נגרם כל נזק למתלונן.

...

עוד צוין על ידי בית הדין הארצי כי, הוא לא שוכנע שמהלכי המערער הוו אסטרטגיה ולא זלזול בהחלטות שיפוטיות; טענות המערער לוקות בחוסר סבירות ונוגדות את השכל הישר; אין בהכרעת בית הדין המחוזי כדי לחייב עורך דין להחתים לקוח על כל אסטרטגיה; עם זאת, קיימת חזקה שלפיה הלקוח מצפה שעורך דין יפעל בהתאם להחלטות שיפוטיות; חזקה זו אינה חלוטה, ואולם מקום שבו עורך דין מבקש לסתור חזקה זו, הוא יתבקש לעשות זו על דרך קבלת הסכמה מדעת של הלקוח; הסכמה מדעת ניתן להשיג באמצעות מסמך בכתב חתום על ידי הלקוח שבו יצוין שעורך הדין הסביר ללקוח את האסטרטגיה המתוכננת, השלכותיה והסיכונים הטמונים בה. בסופו של דבר לא מצא בית הדין הארצי עילה להתערב בהכרעת דינו של בית הדין המחוזי, בהיותה מנומקת היטב ומבוססת הן עובדתית והן משפטית.

לא רק זאת, סבורני כי בתי הדין נקטו בגישה מקלה ומתירנית בעניין זה, כאשר השאירו פתח להכרה באסטרטגיה קיצונית של התעלמות והפרה של החלטות וצווים של בית המשפט כחלק מאסטרטגיה לניהול הליך על ידי עורך דין; מדובר באסטרטגיה מגונה החותרת תחת סמכותו, תפקודו וכבודו של בית המשפט, ובתור שכזו מהווה הפרה בוטה לנורמות אתיות מושרשות כמפורט בכלל 2 לכללי האתיקה וסעיף 54 לחוק הלשכה.

סבורני, כי העונש שהוטל על ידי בית הדין הארצי אינו חורג, ודאי לא במידה משמעותית, מהענישה המקובלת בעניין זה, באופן המצדיק התערבות ערכאת ערעור בגלול שלישי.

סוף דבר – הערעור נדחה.

יצוין כי כיום עו"ד חוסאם מארון הנו מושעה מלשכת עורכי הדין.

הנתבע ביקש לבטל את פסק הדין והבהיר שמחמת טעות משרדית מצערת נרשם יום 26.7.21 כיום הדיון, וכיוון שכך לא התייצב.

בעיניין אחר, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה תא (חי') 11650-05-14 אחמד מאדי נ' נואף בדארנה כך: "על פי נוהלי הנשיא לטפול בבקשות דחיית דיון, רשאי בית המשפט לבקש ממבקש דחיה המבוססת על מחלה, לצרף אישור רפואי לפי סימן ג' לפקודת הראיות. בתיק זה הוגשה בקשה לדחייה המבוססת על מחלת התובע, לפי מיסמך מרופא המציין שהתובע סובל מחום וכאבי בטן. חום וכאבי בטן הם סימפטומים למחלה קלה או קשה. יש שופטים, עורכי דין ומתדיינים, שכאשר הם סובלים מחום וכאבי בטן הם לוקחים כדור וממשיכים בעבודה, ויש כאלה שסובלים במידה שאינם יכלים לתפקד. איני רופא, ואיני יודע אם מצבו של התובע מצדיק העדרות מישיבת הוכחות בתביעה שהגיש לבית המשפט. על כן, קבעתי שעל המבקש להמציא אישור רפואי לפי פקודת הראיות או תעודה רפואית לפי תקנות הרופאים, אשר יכללו קביעה רפואית, לפיה התובע אינו מסוגל להתייצב לדיון. המבקש המציא את המסמך הקודם, כשעליו חותמת של קופת החולים. אין ראיה מספיקה לכך שהתובע מנוע מלהופיע לדיון בשל מחלה. הסכמת הצד שכנגד אינה מספיקה, ובין היתר משום שדחיית הדיון תבוא על חשבון תיקים אחרים שהגיע זמנם, שלא הסכימו לדחייה. על כן, אני דוחה את הבקשה לדחיית הדיון." במקרה דנן אני סבור שאין לקבל את בדיקת האנטיגן שצרף הנתבע, כראיה המעידה על מחלה, ואין לקבל את טענת הנתבע, לפיה לא ניתן להמציא אישור רפואי בהתאם לפקודת הראיות אודות מחלה שסבל ממנה.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבע.

בעניין אחר, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה תא (חי') 11650-05-14 אחמד מאדי נ' נואף בדארנה כך: "על פי נוהלי הנשיא לטיפול בבקשות דחיית דיון, רשאי בית המשפט לבקש ממבקש דחיה המבוססת על מחלה, לצרף אישור רפואי לפי סימן ג' לפקודת הראיות. בתיק זה הוגשה בקשה לדחייה המבוססת על מחלת התובע, לפי מסמך מרופא המציין שהתובע סובל מחום וכאבי בטן. חום וכאבי בטן הם סימפטומים למחלה קלה או קשה. יש שופטים, עורכי דין ומתדיינים, שכאשר הם סובלים מחום וכאבי בטן הם לוקחים כדור וממשיכים בעבודה, ויש כאלה שסובלים במידה שאינם יכלים לתפקד. איני רופא, ואיני יודע אם מצבו של התובע מצדיק היעדרות מישיבת הוכחות בתביעה שהגיש לבית המשפט. על כן, קבעתי שעל המבקש להמציא אישור רפואי לפי פקודת הראיות או תעודה רפואית לפי תקנות הרופאים, אשר יכללו קביעה רפואית, לפיה התובע אינו מסוגל להתייצב לדיון. המבקש המציא את המסמך הקודם, כשעליו חותמת של קופת החולים. אין ראיה מספיקה לכך שהתובע מנוע מלהופיע לדיון בשל מחלה. הסכמת הצד שכנגד אינה מספיקה, ובין היתר משום שדחיית הדיון תבוא על חשבון תיקים אחרים שהגיע זמנם, שלא הסכימו לדחייה. על כן, אני דוחה את הבקשה לדחיית הדיון." במקרה דנן אני סבור שאין לקבל את בדיקת האנטיגן שצירף הנתבע, כראיה המעידה על מחלה, ואין לקבל את טענת הנתבע, לפיה לא ניתן להמציא אישור רפואי בהתאם לפקודת הראיות אודות מחלה שסבל ממנה.

יצוין כי המוצא האחרון שיש לנתבעים המבקשים לבטל פסק דין הינו אמרתו של כב' הנשיא שמגר בע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ ולפיה : " נהגו בתי המשפט מאז ומעולם בגמישות מסוימת ונטו לבטל פסק-דין שניתן בהיעדרו של בעל דין, על-מנת שיתאפשר לו להשמיע דברו. אפילו נגרמה התקלה באשמתו, עשויה בקשתו של אותו בעל דין להיענות, ובלבד שיש בידו להראות סיכוי להצלחת הגנתו ושאין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט". אני סבור, כי התנהגותו של הנתבע הינה התנהגות המביעה זלזול חמור ומכוון בבית המשפט, שאין לקבלו.

בנסיבות אלה, אני קובע כי פסק הדין שניתן ביום 15.2.22 תקף.

הנתבע ישלם הוצאות התובעת בגין בקשה זו סך של 3,000 ₪ תוך 20 יום.

בית המשפט דחה את הבקשה ובהמשך, כשהיא לא התייצבה לדיון [לפי הודעת המערער אליה] הוצא נגדה צו הבאה והיא נאלצה להפקיד ערובה כדי להשתחרר ונאלצה לשכור עורך דין אחר שייצגה בתיק.

[ראה ע. ויצמן, סמכות בית הדין המשמעתי לידון עורכי דין מושעים - דיעה אחרת, הפרקליט, מה(ב) 396, 406 (2001)].

...

כערכאת ערעור, איננו מוצאים צורך להכריע בענין זה, שכן בסופו של דבר השאלה העיקרית שיש לבחון בערעור על עונש הינה הלימת העונש למעשי העבירות בנסיבותיהם ולמידת אשמו של הנאשם.

בנותננו דעתנו למעשי המערער; לעבירות בהן הורשע; להיקף המעשים והימשכותם; לסכומי הכסף המצטברים שהוא גבה שלא כדין; להודאת המערער; לעונשים שהוטלו במקרים הדומים במאפייניהם המרכזיים לענייננו; לחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות ועד היום; לנסיבות המערער; למאמצים שהוא עשה לפצות את נפגעי העבירות; לסכום הכסף שהופקד לטובת פיצוי נפגעי העבירות ולסכום הכסף הנוסף שהמערער מעמיד לטובת פיצוי נפגעי העבירות; ולעמדה העונשית שהתביעה הסכימה להציג במקרה שהמערער היה מפקיד סך של 100,000 ₪ לפיצוי נפגעי העבירה; נראה לנו שתקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער גבוהה מהראוי וכך גם סכום הקנס.

בשולי הדברים נאמר, כי לא מצאנו טעם לפגם בכך שבית המשפט לא מצא לנכון לקבל על המערער תסקיר של שירות המבחן.