בהמשך, התובעת הקימה קול זעקה כי הושעתה למשך שבוע ימים ותהתה מי יפצה אותה על 2 המשמרות שהפסידה, והוסיפה, כי דורון הרע את תנאיה, הכפיש את שמה והיקשתה: "איך אני יכולה להראות את הפרצוף שלי פה, איך אני יכולה לעבוד פה? זה משפיל..." (עמ' 4 לתימלול מול שורה 3 ואילך ועמ' 5 לתימלול מול שורה 1 ואילך).
יחד עם זאת, בנסיבות מסוימות הקשורות למעשה או מחדל שביצע עובד, ואשר יש להם השלכה מידית וישירה על מקום העבודה או על יחסי האמון בין העובד לבין מעסיקו, כמו במקרה שלפנינו, רשאי המעסיק להרחיק עובד שסרח ממקום העבודה למספר ימים כדי לברר את העובדות לאשורן ולחילופין, על מנת למנוע הגדלת הנזק שכבר נגרם, וזאת עד לזימונו לישיבת שימוע.
טישטוש הגבולות אצל התובעת בין מותר ואסור, בין מעשה משובה ילדותי לבין מעשה פוגעני בעל פוטנציאל הרסני לעסקי המסעדה ואי יכולתה או אי רצונה, גם היום, בחלוף הזמן, ולאחר שהתבגרה קצת מאז המקרה, להפנים את החומרה שבמעשיה, הם הנותנים כי בעלי המסעדה פעלו בדרך סבירה ומתבקשת בכך שקודם כל הרחיקו אותה ממקום העבודה לצורך בירור, ואבהיר.
מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמאציה רלוואנטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות.
...
לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התמונה והכיתוב שנלווה אליה מהווים פרסום לשון הרע, כהגדרת המושג בחוק וכעת אפנה לדון בפיצוי הראוי בנסיבות העניין.
הפיצוי הראוי
לאחר ששקלתי את מכלול נסיבותיו של תיק זה, באתי כלל מסקנה, כי חרף מעשיה החמורים של העובדת, לא הוכח כי המעשה נעשה בזדון או בכוונת מכוון לפגוע במסעדה, ממנה היא התפרנסה, ואבהיר.
אחרית דבר
תביעת התובעת מתקבלת בחלקה הקטן והנתבעת תשלם לה את הסכומים הבאים:
(1) בגין הודעה מוקדמת – 926 ₪;
(2) בגין דמי חגים – 93.60 ₪;
(3) בגין הוצאות נסיעה – 1,194 ₪;
(4) בגין ימי השעיה – 187 ₪.
