לחומרה שקל בית המשפט קמא את עברו הפלילי של המערער הכולל שתי הרשעות בעבירות שאינן סמים [עבירות רכוש – א.ב.ג.], את העובדה שהמערער לא לקח בתחילה בשתי ידיו את ההזדמנות שניתנה לו על ידי שירות המבחן לצאת לטפול משמעותי בקהילה, העובדה כי הנאשם לא רצה לצאת לראיון הקבלה לקהילה, וכן את סופו של התהליך הטיפולי שכלל השעייה מהמסגרת הטיפולית.
בתי המשפט שבים, מתריעים ומזהירים שוב ושוב דבר חומרתן של עבירות הסמים, חומרה הנעוצה בפגיעה הישירה בצרכני הסמים, ובפגיעה העקיפה הנגרמת לציבור בכללותו, והפסיקה הרווחת היא כי כחלק מהמאבק בנגע הסמים, יש לבער כל ניסיון סחר והפצה של סמים הנעשה לשם השגת "רווח כלכלי קל ומהיר", לרבות על ידי ענישה מוחשית ומרתיעה אשר תשמיע בקול ברור את המסר כי הסחר בסמים – אינו בעל תוחלת כלכלית.
אם בעבירות של מכירת סם מסוכן הכלל הוא שיש להעדיף את עקרונות הגמול ויותר מכך - ההרתעה על פני האינטרסים האישיים של הנאשם, לרבות אלו השיקומיים ולהעביר מסר חד משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים [ע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.6.10)], הרי שמקל וחומר במקרים של מכירת סמים לקטינים, לא כל שכן במכירת קמעונאית לקטינים רבים, כדרך פרנסה, יקשה עוד יותר על קבלת טענות לסטייה ממתחמי הענישה ההולמים.
...
אין בידינו לקבל את טענה זו, וזאת ממספר טעמים:
ראשית - אכן, ההסדר המקורי שהוצג ביום 18.6.2019 כלל התחייבות מסויימת מצד המאשימה.
סוף דבר
מעשיו של המערער חמורים ביותר, בוודאי נוכח המכירה הקמעונאית לקטינים במספר רב של מקרים ולקטינים רבים, והתוצאה הכוללת של העונש, בשים לב הן לקביעתו של בית משפט קמא ובוודאי בשים לב לקביעותינו כאמור - אף עושה חסד רב עם המערער ובוודאי שאינה מחמירה עמו.
אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.
