השעיה מעבודה בשל היעדרות בלתי מוצדקת

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, בית הדין האיזורי לעבודה נעדר סמכות מקומית לידון בתביעת התובע, מאחר שהחברה ממוקמת ומנוהלת בפתח תקווה, ואף צו אנטון פילר ניתן על ידי בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

הכפייה המתמשכת מחד, והשתהותה של הנתבעת מאידך, מצדיקה את התוצאה המאוזנת בעינינו לפיה הכספים ששולמו לתובע בגין אותן הסכמות מ-2/2017 (תשלום מיליון ש"ח נטו ב-48 תשלומים) ועד למועד סיום העבודה, יוותרו אצל התובע ולא יושבו לנתבעת, ואילו יתרת הכספים בהתאם להסכמות כאמור לעיל, לא ישולמו לתובע.

טענות התובע בדבר חוב שכר עבודה בגין החודשים 4/2019-2/2109 על פי פסיקתו של בית הדין הארצי, "מעביד אינו רשאי להשעות עובד ללא מקור משפטי המסמיך אותו להשעותו. מקור משפטי זה יכול שיהיה חוק, הסכם קבוצי, או הסכם אישי.

...

טענות התובע חוב שכר עבודה בגין השנים 2011-2004 לטענת התובע, בחודש 2/2017 בין התובע לנתבעת נכרת "הסדר חוב" לפיו הנתבעת תשלם לתובע תשלום בסך 1,000,000 ₪ נטו בגין שכר עבודה עבור השנים 2011-2004, במשך 48 חודשים, כך שמידי חודש התובע יקבל 20,833 ₪ נטו.

סוף דבר התובע זכאי לפיצוי בסך 1,200 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לביטוח פנסיוני בגין התקופה שבין חודש 9/2012 ועד לחודש 12/2012.

יתר טענות התביעה, והתביעה שכנגד, נדחות.

לעניין התביעה שכנגד, בהתחשב בכך שהתביעה שכנגד על סך 2,850,000 ₪ נדחתה כולה, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

(א1) (1) עובד אשר במסגרת עבודתו אחראי על קטין או חסר ישע, והוגש נגדו כתב אישום בחשד לבצוע עבירת מין או אלימות חמורה בקטין או בחסר ישע אשר עליו הוא אחראי או היה אחראי במסגרת עבודתו, ישעה אותו נציב השרות ממשרתו בשירות המדינה, אלא אם כן שוכנע כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שלא להשעותו ובכללם האפשרות להעבירו לעבודה אחרת כאמור בסעיף קטן (ד), וכי לא ייגרם נזק לקטין או לחסר ישע שעליו הוא אחראי במסגרת עבודתו, לרבות במסגרת עבודה אחרת שאליה הועבר, בשל אי-השעייתו; (2) החלטת נציב השרות שלא להשעות עובד, או להפסיק את השעייתו, תנתן בכתב תוך פירוט האמור בפיסקה (1); החלטה על השעיית עובד, אי-השעייתו או הפסקת השעייתו לפי סעיף קטן זה טעונה היתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו; (3) אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהסמכות להשעות עובד לפי סעיף קטן (א) ולפי סעיף 48; (4) הוראות סעיף זה יחולו גם על השעיה לפי סעיף קטן זה, לרבות ההוראות לעניין מתן היזדמנות לעובד להביא את טענותיו ולעניין הסמכות להעביר זמנית עובד לעבודה אחרת; (5) בסעיף קטן זה – "אחראי על קטין או חסר ישע" ו"חסר ישע" – כהגדרתם בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בסעיף זה – חוק העונשין); "עבירת מין או אלימות חמורה" – עבירה לפי סעיפים 203ב, 300 עד 301ג, 305, 329, 333, 335, 345, 346, 347, 347א, 348, 351, 368ב, 368ג ו-377א לחוק העונשין.

מעיון בהחלטה עולה שנציב שירות המדינה שקל מכלול של שיקולים, המפורטים בהחלטתו, בכלל זה אף נתן דעתו לטענות התובעת לפיהן כתב התובענה מייחס עבירה ברף חומרה נמוך ביחס ליתר עבירות התקיפה הפליליות וכי מדובר בארוע חריג ויחיד, כי הנה אשת חינוך ותיקה ומוערכת, כי המשיכה לשמש בתפקידה מבלי שנבחנה אפשרות של השעיה, כי היא נעדרת עבר פלילי ומשמעתי, וכי השעייתה עלולה לפגוע בכבודה ובשמה הטוב.

...

על אף האמור, בנסיבות עניינו, ואף לאור עמדת הנתבעת כפי שהובאה בהליך שלפנינו, לפיה בכוונתה לעתור לפיטוריה של התובעת (ככל שתורשע), לא שוכנעתי כי אין סיכוי שבסופו של ההליך המשמעתי ייקבע שיש לפטר את התובעת מעבודתה, אין די במקרים הבודדים אליהם מפנה התובעת, אשר נסיבותיהם שונות מהנסיבות דנן, כדי לשכנע כי אין סיכוי שההליך המשמעתי שננקט נגד התובעת יסתיים בגזר דין הכולל פיטורים.

במכלול נסיבותיו של מקרה זה, לא עלה בידי התובעת להראות, על סמך הראיות שהובאו בפניי, קיומה של עילה להתערבות בהחלטת הנציב, ולא שוכנעתי כי החלטת הנציב התקבלה תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי או כי ההחלטה חורגת מכללי המשפט המנהלי ועל כן אינני סבורה שנכון יהא לבטל את ההחלטה לאלתר, וודאי שלא לשים שיקול דעתו של בית הדין תחת שיקול דעתו של הנציב.

סוף דבר לאור כלל האמור התביעה נדחית.

טענות הנתבעת בכתב תשובה: הנתבעת הגישה כתב תשובה לתגובת התובע ובמסגרתו חזרה על טענותיה והוסיפה כי עילת ההתעמרות בעבודה, אשר לטענת התובע נגרמה בשל העדרותו מעבודתו, ובאה לידי ביטוי בפעולות שונות שביצעה הנתבעת, ביניהן הגשת תלונה בגין העדרות בלתי מוצדקת מהעבודה, חיוב בימי חופשה, איום בפגיעה בשכר, הודעה על עריקות, אי ביצוע התאמות ו/או שיבוץ בתפקיד מתאים ועוד – מתייחסות כולן להחלטות החוסות תחת סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר: "קביעתו של סוהר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד". לטענתה, טענות התובע על כך שחוה היתעמרות והתנכלות בעבודה מתוך רצון הנתבעת לנשל אותו מזכויותיו ובאשר להפרת חובת תום הלב של המעסיקה – הן ביחס לחוזה העבודה בשב"ס ועל פי הדין הן נידרשות להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים ולא בבית הדין.

ועוד נקבע בבג"צ חלמיש כך: ואלה הם העניינים שבהם נשללת סמכותו של בית-הדין לעבודה: מינויו של סוהר בכיר; קביעתו של סוהר לתפקיד; העברתו של סוהר מתפקיד לתפקיד; העברתו של סוהר ממקום למקום בתפקיד; העלאתו של סוהר בדרגה או הורדתו מדרגתו; השעייתו של סוהר מתפקידו; פיטוריו של סוהר ושחרורו של סוהר מן השרות; עסוקו של סוהר בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת שירות בתי הסוהר.

...

בנסיבות אלה, רכיבי תביעה אלה הינם בסמכותו העניינית והיחודית של בית הדין והבקשה למחיקתן על הסף – נדחית.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת בחלקה: התביעה לפיצוי בגין התעמרות בעבודה, עוגמת נפש והפרת חובת תום הלב של הנתבעת במקום העבודה (ס' 59 – 76 לכתב התביעה) – נמחקת על הסף.

הבקשה לסילוק על הסף של התביעה לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה ופדיון ימי מחלה לרבות פיצוי הלנה (ס' 53 – 58 לכתב התביעה) – נדחית.

למען שלמות התמונה אציין כי סעיף 43(א) לחוק המשמעת קובע כי "החליט בית הדין על ביצוע מיידי של פיטורים .... כאמור בסעיף 40(ב), רשאי שופט בית המשפט המחוזי כאמור בסעיף קטן (א), על פי בקשת העובד, לעכב את הבצוע עד להחלטה בעירעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפי ההחלטה – להורות על החזרה למשרתו; החליט השופט לעכב הבצוע, רשאי הוא לצוות על השעיית העובד מתפקידו". השניה, הוראת סעיף 4א לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן: חוק דמי מחלה), הקובע כי ככלל אסור לפטר עובד במהלך העדרותו מעבודה עקב מחלה ובתקופה שהוא זכאי לדמי מחלה בכפוף לחריגים המנויים בסעיף עצמו.

בית הדין ציין כי אף אם יובאו בחשבון פניותיו של המבקש למשרד החינוך כראיה לכך שלא ויתר או מחל על זכותו הרי שפנייתו האחרונה הייתה ביום 30.6.2023, קרי - כ-24 ימים לפני הגשת הבקשה, כך שגם בנסיבות אלה מדובר באיחור לא מוצדק.

בהיבט זה צדק בית הדין האיזורי בקביעתו כי "לא הובאו ראיות לכאורה לקרות התאונה ולהיעדרותו של המבקש מהעבודה עקב מחלה החל מיום 4.5.2023". כמו כן, אין בפני ראיה (או ליתר דיוק בקשה להגשתה) בדבר מצבו הרפואי של המבקש ואם זה מצדיק העדרות מכוח חוק דמי מחלה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את כלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא תגובת הצד שכנגד.

מטעמים אלה לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לצד המבקש.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.

[footnoteRef:56] בנסיבות עניינו של התובע, האשמות כנגדו והמעשים שיוחסו לו הצדיקו את השעייתו הזמנית של התובע, לרבות המשך השעייתו.

הנתבעת מיתנגדת להרחבת חזית, גם בעיניין זה. בכל מקרה, התובע אינו זכאי לרכיבי השכר התלויים בעבודה, בהם תוספת בגין תפוקות, אי העדרות, או רכב.

דיון והכרעה כבר בתחילת הדברים נציין כי מצאנו לנכון לקבל את תביעתו של התובע, בחלקה העקרי, בכל הנוגע לטענותיו לעניין תשלום זכויותיו בתקופת ההשעיה, מאחר שמצאנו כי הנתבעת לא פעלה בהתאם להוראות הדין, ההלכה הפסוקה כמו גם נהליה, בתהליך קבלת ההחלטות בנוגע להמשך השעייתו הזמנת של התובע, כמו גם באופן סיום עבודתו אצלה.

בנסיבות אלו, מצאנו לנכון להפחית מן החישוב הנטען את אותם רכיבים, אשר באופן מובהק אינם רכיבים תלויי וותק, והנם רכיבים שבמהותם משולמים בגין עבודה בפועל, בהם אי- העדרות ורכב צמוד.

...

אין אנו סבורים כי המקרה שלפנינו נמנה על אותם "מקרים קיצוניים". אמנם מצאנו כי בנסיבות העניין, הנתבעת לא פעלה כדין ובהתאם לנהליה, בעת קבלת החלתה לעניין הארכת תקופת ההשעיה הזמנית, כמו גם בזימון התובע לשימוע לפני פיטורים, ואולם, התובע לא הצליח להרים את הנטל ולהוכיח כי הנתבעת קיבלה החלטה לפטרו כבר בחודשים 6-7/2017 כפי טענתו.

] לסיכום - על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מסיום עבודתו ועד למועד התשלום בפועל: הפרשי שכר בסך של 30,984 ש"ח. שכר עידוד בסך של 24,493 ₪.

בנסיבות העניין, הגם שחלק עיקרי מתביעתו של התובע לא התקבל, מאחר שמדובר בתביעה להפרשי שכר, אשר התובע ניאלץ להגיש לצורך עמידה על זכויותיו, הנתבעת תשלם לתובע, בנוסף לסכומים אלו, הוצאות משפט ושכ"ט בסכום הכולל מע"מ, בסך של 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.