השמטת נימוקי דחייה בחוות דעת מטעם חברת הביטוח

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 42542-10-20 המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן נ' מלר ז"ל ואח' לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי המבקש המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עוה"ד ג'האד ח'ורי ואח' המשיבים 1.עזבון המנוח ו. מ. ז"ל 2.י. מ. 3.י. מ. ע"י ב"כ עוה"ד רחל לויתן ואח' 4.מרכז רפואי רבין (בלינסון) – תביעה נדחתה 5.אוטולוקס טיירס (ישראל) בע"מ – תביעה נדחתה 6.מכבי שירותי בריאות – תביעה נדחתה 7.רסולן פטרוקוב 8.תבור שאן חרוד בע"מ 9.מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"הד יובל ראובינוף ואח' פסק דין

החלטת בית משפט קמא בית משפט קמא פירט את השתלשלות ההליכים בפני הועדה בהרכבה החדש ובסופו של יום מצא לקבוע: ".. באתי לכלל מסקנה, שלא ניתן לשלול שההנחיות המפורטות של בית הדין האיזורי והדרישה מהועדה להתעמת עם חוות דעת התובעים, השפיעו על התוצאה בועדת הערר, ומכאן שנוצר חוסר איזון כלפי המבקשים, שלא הייתה להם ההזדמנות להעלות טענותיהם ולהציג חוות דעת מטעמם, דבר שמצדיק ליתן להם את האפשרות להעלות את הטענות בפני מומחה שימונה על ידי בית המשפט." בהמשך ההחלטה מתייחס בית משפט קמא להלכות הידועות הנוגעות למקרים בהם נכון יהיה לאפשר הבאת ראיות לסתור ובעיקר לרע"א 2851/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, מיום 15.7.20 מפי כב' השופטת וילנר (להלן: "עניין שומרה") שעוסק בשאלת משמעותה של הצגת חוות דעת פרטית מטעמו של ניזוק בפני וועדה רפואית של המל"ל, בעת שקילת בקשה להבאת ראיות לסתור.

בשים לב לדברים שלעיל על השפעה אפשרית של בית הדין לעבודה על החלטת הועדה כמו גם ההנמקה החסרה, יש להחיל את אותה החלטה על תביעת המנוח ועל תביעת המל"ל ואין הצדקה לפצל את הדיון.

המל"ל ביקש להוציא את חוות הדעת מן הטעם כי על פי ההסכם מנועה המבטחת מלטעון כנגד קביעת המל"ל. בית משפט השלום לא נעתר לבקשה ונימק זאת בין היתר בעובדות שהציגה המבטחת שהיה בהן כדי לסטות מן הכלל כי לא תותר השגה על קביעות המל"ל. כאמור, שתי ערכאות ערעור לא מצאו להתערב בקביעה זו. במספר הליכים נוספים שבה ועלתה העמדה כי ברגיל, בתביעות שיפוי מכוח ההסכם, קביעות רופאי הועדות יהיו עדיפות.

הטענה להפרת האיזון עם הצגת חוות דעת פרטית מטעם הנפגע: כב' השופט ריבלין היתייחס לאותה הפרת איזון בספרו תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, עמ' 785-786: "תקנות המומחים אוסרות המצאת חוות דעת מטעם הצדדים למומחה שנתמנה על ידי בית המשפט והן אוסרות גם על המומחה לידרוש ולקבל חוות דעת כזו. הצגת חוות הדעת בפני הועדה הרפואית אינה מתיישבת עם התכלית הזאת. פעולה שכזו אינה מתיישבת גם עם התכלית התחיקתית המוצאת לה ביטוי בסעיף 6ב לחוק הפיצויים, שעניינה הסתמכות על חוות דעת אובייקטיבית, להבדיל מחוות דעת מטעם אחד מן הצדדים. לפיכך מקום בו הוצגו חוות דעת שכאלה והועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי סמכה החלטתה גם עליהן עשוי הדבר לשמש נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור" חרף זאת לא בכל פעם שהנפגע מציג בפני הועדה הרפואית של המל"ל חוות דעת מטעמו יהיה בכך בלבד כדי להתיר הבאת ראיות לסתור.

...

ההחלטה נשוא הבקשה שבפניי עניינה מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ולמינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי שבין הפגיעה בתאונה לבין האירוע המוחי שפרץ כחודשיים לאחר הפגיעה וממנו בסופו של דבר נפטר המנוח.

המל"ל ביקש להוציא את חוות הדעת מן הטעם כי על פי ההסכם מנועה המבטחת מלטעון כנגד קביעת המל"ל. בית משפט השלום לא נעתר לבקשה ונימק זאת בין היתר בעובדות שהציגה המבטחת שהיה בהן כדי לסטות מן הכלל כי לא תותר השגה על קביעות המל"ל. כאמור, שתי ערכאות ערעור לא מצאו להתערב בקביעה זו. במספר הליכים נוספים שבה ועלתה העמדה כי ברגיל, בתביעות שיפוי מכוח ההסכם, קביעות רופאי הוועדות יהיו עדיפות.

לסיכום נקודה זו – מכלול הטעמים בערכם המצרפי, שהעלה בית משפט קמא בהחלטתו, מהווים בהחלט טעם מספיק להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור.

סוף דבר בקשת המל"ל נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 11 אוקטובר 2021 רע"א 43969-09-21 ציטיאט נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ בפני כב' הנשיא רון שפירא מבקשת ציפורה ציטיאט ע"י ב"כ עו"ד אליאור לב ארי פרץ משיבה איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עומר צ'פניק או שני גוטליב החלטה

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 148(ב) לתקנות אני סבור כי אין צורך אף לנמק החלטה זו בדבר דחיית בקשת רשות העירעור וזאת מאחר שלא נפלה בהחלטות בימ"ש קמא טעות בממצאים העובדתיים, במסקנה המשפטית או בחוק.

טענות המבקשת: כאמור, המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור נגד שתי ההחלטות, זו שדוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה וזו שדוחה את הבקשה לפסול את חוות הדעת המשלימה של המומחה מטעם ביהמ"ש. המבקשת טוענת כי המותב הקודם בתיק בימ"ש קמא נתן לה אישור עיקרוני לתקן את כתב התביעה על דרך צירוף חוו"ד פסיכיאטרית.

המבקשת טוענת כי בתביעה לתשלום על פי חוזה ביטוח אין עוסקים בקביעת ניזקו של המבוטח אלא בקביעת הסכום אותו התחייבה המבטחת לשלם לו על פי הוראות הפוליסה.

נטען כי בכתב התביעה המתוקן השמיטה המבקשת את הדרישה לפצוי בגין שברים ואת הדרישה לפצוי בגין כניסה של המנוח למצב סיעודי משום שלאחר שהמשיבה השלימה הליך של גילוי מסמכים והעבירה לה את העתקי הפוליסות והמפרטים היא מצאה שיש מקום לוותר על חלק מהסעדים שהופיעו בכתב התביעה המקורי.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת החלטותיו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

גם באשר לבקשה לתיקון כתב התביעה סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בימ"ש קמא כי לא ניתן לקבל את הבקשה כפי שהוגשה.

על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

לאחר הגעתו של השמאי למוסך – טוען התובע כי השמאי ראה את נזק המים ואף צילם תמונות ואמר לבעל המוסך "אוקיי, עכשיו אני רואה את הנזק בעניים". ביום 24.2.20 קיבל התובע הודעה על דחיית התביעה מחברת הביטוח ובה נכתב כדלקמן: "לאחר בחינת המידע המסמכים שהתקבלו לרשותנו, אנו נאלצים לדחות את תביעתך מהנימוקים שלהלן:

ובאשר לכך שהשמאי ציין בחוות דעתו כי "לא נימצאו עקבות מים", הרי שהתובע ציין הן בכתב התביעה והן בעדותו בפניי כי בעל המוסך – מר אבנר אמר לו מפורשות בשיחת הטלפון כי השמאי נוי אמר לו (לבעל המוסך אבנר – נ.ט.ב) כי הוא רואה את נזק המים ולדבריו אף אמר השמאי "אוקיי, עכשיו אני רואה את הנזק בעניים, אני מאשר שהנזק נגרם כתוצאה מנזקי מים, אתה יכול להזמין מנוע ולהתחיל את הטיפול ברכב". וכך ציין בעדותו לעניין זה: "הוא הגיע למוסך פתח את המנוע ביחס עם אבנר והוא ראה את הנזק ואבנר היתקשר אלי שהוא ראה את הנזק בעניים והוא צילם. השמאי אמר לאבנר להזמין מנועהוא אמר שהוא ראה את הנזק מים, הוא אשכרה השמיט אותו מדו"ח שלו..הוא אישר את המנוע". לכתב ההגנה צרפה הנתבעת דו"ח חקירה שנערך ע"י חוקר מטעמה- ע"י חברת רן חקירות, שכותרתו דו"ח חקירה ע"ש טל גבריאל- ניזקי הצפה לרכב.

אל מול חוות דעתו הלקונית של השמאי נוי, אשר לא ניתן להבין ממנה דבר ביחס לתקלה עצמה מעבר לטענה שלא נימצאו בעת הבדיקה עקבות מים, ולא ניתן להבין האם הנזק שהתגלה – נגרם או לא בעקבות כניסת הרכב לשלולית, ניצבת עדותו המהימנה של התובע – אשר העיד כי ניכנס עם רכבו לשלולית – (ועל כך לא הייתה מחלוקת – ואף בדו"ח החקירה מטעם הנתבעת צויין כי אכן היו ניזקי הצפה ברח' הלחי במועד הארוע), התובע העיד כי נאמר לו ע"י מנהל המוסך כי המדובר בנזקי מים וכי השמאי אישר את התיקון בשל ניזקי המים, ראה את המים בעיניו, ואף צילם מספר תמונות – אך בסופו של יום נדהם התובע משהוגשה חוות דעת הפוכה – אשר קבעה כי לא נימצאו עקבות מים.

...

אשר על כן – ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם, ושמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, מצאתי כי עלה בידי התובע – להוכיח במאזן ההסתברויות את תביעתו והנתבעת לא הצליחה לסתור את טענותיו של התובע.

 מכל הטעמים לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,296 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 30277-04-19 שפירא ואח' נ' אהרוני ואח' מספר בקשה:41 לפני כבוד השופטת כרמית בן אליעזר מבקשים (הנתבעים) 1. אדיר אהרוני 2. שחר אהרוני משיבים (התובעים) (צד שלישי) (צדדים רביעיים) (צד חמישי) 1. אסתר שפירא 2. עוז שפירא 3. א.א.ב. ישיב הנדסה בע"מ 4. רועי לולבי 5. יצחק עוקשי 6. ישראל גואטה ובניו 7. הכשרה חברה לביטוח בע"מ החלטה

עם זאת, אין בדברים אלו כדי להסביר, ולו בדוחק, מדוע – ככל שחלקו הנתבעים על נימוקי מכתב הדחייה וסברו כי לא היה מקום שהכשרה תתנער מהכיסוי הבטוחי – לא הגישו את ההודעה לצד שלישי יחד עם הגשת כתב ההגנה, ולא נטען ולו ברמז כי הייתה מניעה כלשהיא לעשות כן. על כך יש להוסיף, עדיין בצדה של המשוואה שעניינו עוצמת המחדל הדיוני, כי המבקשים השתהו עם הגשת הבקשה להארכת מועד חודשים ארוכים לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

בנסיבות אלו, על אף שהתיק מצוי עדיין בשלבים מקדמיים, הרי שהארכת המועד המבוקשת תיגרום לסרבולו והארכת הדיון בו במידה ניכרת, וזאת בשל הצורך בהגשת כתב הגנה מטעם הכשרה כצד שלישי ככל שתצורף והשלמת הליכים מקדמיים; אולם חשוב מכך, בשל החשש כי לאור העובדה שהכשרה כמבטחת הנתבעים לא הייתה צד להליך, היא עלולה לטעון כי ההסדר הדיוני שלפיו לא יוגשו חוות דעת נוספות לאחר קבלת חוות דעת המומחה אינו מחייב אותה.

ואולם, הנתבעים לא צרפו את ההודעה לצד שלישי שהם מבקשים להגיש, וכאמור, גם טיעוניהם ביחס לכך שחוות דעת המומחה שומטת את הקרקע תחת נימוקי הדחייה לא פורטו, כך שאין בידי לקבל את הטענה.

...

אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי לאור העובדה שהכשרה היא כבר צד בתיק (כצד ה', מבטחת צד ד' גואטה), מטה את הכף לטובת קבלת בקשתם.

ואולם, הנתבעים לא צירפו את ההודעה לצד שלישי שהם מבקשים להגיש, וכאמור, גם טיעוניהם ביחס לכך שחוות דעת המומחה שומטת את הקרקע תחת נימוקי הדחייה לא פורטו, כך שאין בידי לקבל את הטענה.

העולה מן המקובץ, כי דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

בדיקתה תוארה בפרוטוקול הועדה כך: "בבדיקתו - אינו מניע את הגב ביותר מ -10 מעלות לכל כיוון אולם מבצע כיפוף ספונטאני לצורך הסרת נעליו עד 70 מעלות ובישיבה על מיטת הבדיקה בבירכיים ישרות מגיע בכיפוף עם קצוות האמצעות עד השליש הדיסטלי של השוקיים. אין תנוחה פרטית בגפיים. מתהלך בכיפוף ברכיים ישרות מגיע בכיפוף עם קצות האמצעות עד השליש הדיסטלי של השוקיים. אין תנוחה פרטית בגפיים. מתהלך בכיפוף ברכיים עם גלילת רגל מלאה. וטילטול ידיים תקין. החזרים גידיים הופקו שוים כולל החזרי אכילס. יתר הבדיקה הנוירולוגית ב.מ.פ" את מסקנותיה קבעה הועדה כדלקמן: "לאור הממצאים בבדיקה גופנית אין הועדה מוצאת נכות מעבר לזו שנקבעה לו ומסתפקת בדחיית ערר. הועדה אינה מקבלת את חוות הדעת שהוצגו בפניה. מימצאי בדיקתה היו שונים כפי שפורט. לציין כי הועדה בדעה כי אין להפעיל את תקנה 15 מעבר למה שהופעל בדרג הראשון." על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האיזורי (ב"ל 30410-12-19).

בקשת רשות העירעור בבקשת רשות העירעור טוען המבקש את הטענות הבאות: ביחס לתחום האורתופדי: הועדה לא נימקה את קביעתה כראוי - בתיקו של המבקש היו חמש חוות דעת, הועדה התייחסה רק לשלוש מהן, ובחרה שלא להתייחס לחוות הדעת של חברות הביטוח להן אינטרסים מנוגדים לזה של המבקש ועדיין התאימו לו אחוזי נכות גבוהים יותר; הרכב הועדה אינו חדש שכן האורתופד ישב גם בועדה בתביעת ההחמרה, והיה נוכח בחיכוכים של המבקש עם המומחה בתחום הנפשי; העובדה שהועדה עסקה בשתי התביעות מרוקנת מתוכן את התכלית של "ועדה מבראשית"; ידוע לכל המעורבים בועדה על התלונות הרבות והבקשות שהגיש המבקש בין היתר גם כנגד חברי הועדה; הקביעה האם יש לנכות מצב קודם אינה דורשת ידע רפואי בהתאם להילכת מרגוליס[footnoteRef:1] ובית הדין יכול לקבוע בעצמו את הנכות.

עוד טען המבקש כי הועדה לא התייחסה במפורש לכלל חוות הדעת ולא אזכרה את חוות הדעת מטעם חברות הביטוח (ד"ר משיח מיום 12.6.19 וד"ר גיאת מיום 16.9.19) אליהן הייתה מחויבת להתייחס.

השמטת ההפניה לחוות הדעת של ד"ר גורביץ מפסק הדין המחזיר בתחום הנפשי: במקרה של ערעור נוסף על החלטת הועדה, בית הדין מוגבל לבחינת השאלה האם מילאה הועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר[footnoteRef:7].

...

מכאן, שלא מצאנו שהמבקש נפל "למלכודת משפטית". על כך נוסיף כי במהלך הוועדה היה המבקש מיוצג וניתנה לו ההזדמנות לטעון בפני הוועדה.

מכאן, שדין טענות המבקש ביחס לנכות הנפשית להידחות.

[8: בר"ע (ארצי ) 31978-10-18 רפי אופיר דדוש - המוסד לביטוח לאומי (25.10.2018)] סוף דבר - דין בקשת רשות הערעור להידחות.