בהתייחס לעבירות נשוא התיק שבפנינו, צוין בתסקיר:
"בהתייחסותו לעבירות נשואות דיון זה, קיבל אחריות על עבירת החזקת סם לצריכה עצמית, כשלדבריו הסמים שנמצאו ברשותו היו לשימושו העצמי ושל חבריו. כמו כן קיבל אחריות על עבירת שדול להשמדת ראיות, כשלדבריו, ביצע עבירה זו באופן אימפולסיבי ומתוך חשש מהתמודדות עם השלכות מעשיו. כמו כן, שלל כוונות לסחר, כשלדבריו, המשקל שנימצא בחיפוש היה לצורך אימות משקל הסמים שרכש יחד עם חבריו. התרשמנו מכך, שאמנם מקבל אחריות על עבירות נשואות דיון זה ומכיר בפסול שבמעשיו, אך יחד עם זאת מבטא עמדה קורבנית ביחס להתנהלות רשויות האכיפה..."
שירות המבחן התרשם, כי דפוסים עברייניים אינם מאפיינים את אורח חייו של המערער; וכי קיימת נזקקות לטפול סביב דפוסי היתנהגות נגררת וריצוי לצד קושי בניהול יחסים.
המערער פנה אף הוא לביהמ"ש ומסר, כי "הייתי אצל קצינת המבחן מעל 20 פעמים, עשיתי בדיקות שתן ואני מתחרט על המעשה הזה. אני עובד אצל אחי במשאית".
בגזר דינו בחן ביהמ"ש קמא את מעשי המערער ועמד על חומרתם; בחן את טענות הצדדים על פסקי הדין אליהם הפנו (הן בנוגע לעבירות הסמים והן בנוגע לעבירה של השמדת ראייה); קבע, כי מדובר בארוע אחד בגינו יש לקבוע מיתחם אחד, כפי שנטען על ידי ההגנה ("כלל המעשים בהם הורשע הנאשם היתרחשו באותו זמן, באותו מקום ועל אותו הרקע"); חזר על הצורך להחמיר בעבירות הקשורות בסמים, והדגיש כי גירסתו של המערער כפי שבאה בפני שירות המבחן, כאילו הסמים הוחזקו לשימושו העצמי בשיתוף עם חבריו, חורגת מהעובדות המוסכמות, ו"כידוע, על פי ההלכה, במסגרת פרשת העונש, בית המשפט לא יחרוג מן העובדות המוסכמות בהן הורשע הנאשם, אלא בעתירה משותפת של הצדדים"; עמד גם על הערכים המוגנים באשר לעבירה של השמדת ראייה ("ביצוע עבירה זו נועד למנוע מרשויות החוק ובפרט רשויות החקירה להיתחקות אחר המעשים של מפרי החוק, וגם פוגע בשלטון החוק וביכולת המישטרה ובתי המשפט להגיע לחקר האמת") והדגיש, כי המערער "החטיא במעשיו גם אדם נוסף, בכך ששידל אותו לבצע את השמדת הראיה". ביהמ"ש ציין, כי אמנם "בסופו של דבר, הראיות לא הושמדו בפועל ולכן לא נגרם נזק בפועל לתקינות ההליך ולמאמצי האכיפה, אך לא ניתן להיתעלם מפוטנציאל הנזק לו הושלמה העבירה"; מצא, כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא בינונית-בשל סוג הסם, משקלו, מידת אשמו של המערער, והכוונה שעמדה מאחורי עבירת השידול להשמדת ראייה; בחן את הפסיקה הנוהגת ומצא, כי "במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד הכולל עונשי מאסר בפועל וזאת הן לעבירה של החזקת סם מסוג קוקאין בכמויות דומות והן לעניין העבירה של השמדת ראיה"; קבע, כי מיתחם העונש ההולם נע בין 18 עד 33 חודשי מאסר בפועל ומתחם הקנס עומד על 4,000 ₪ עד 10,000 ₪; קבע, כי אין מקום לסטות לקולא מהמתחם במידה המומלצת בתסקיר ודחה את עתירת ההגנה בעיניין זה, אולם הוסיף, כי "בסופו של יום, מכלול נסיבות העניין מצדיקות סטייה קלה ממיתחם העונש ההולם" ("לאחר בחינת המפורט בתסקיר שירות המבחן, לא מצאתי כי קיימים במקרה זה שקולי שקום מובהקים המצדיקים סטייה ממיתחם העונש ההולם במידה שהומלצה על ידי שירות המבחן. לא מדובר במי ששיקולי השקום בעיניינו מצדיקים למחוק לחלוטין שקולי גמול והרתעה. עיון באסמכתאות שהובאו לעיל, מלמד כי גם במקרים בהם שקולי השקום מובהקים אף יותר, בית המשפט קבע כי אלה יכולים להביא להטלת עונש בתחתית מיתחם הענישה או לסטייה קלה מתחתית מיתחם הענישה, כך שיוטל בסופו של דבר עונש מאסר בפועל לתקופה קצרה יותר"); בחן את כל השיקולים הכלליים והפרטניים (ההודאה ונטילת האחריות, החסכון בזמן השפוטי, היתרשמות שירות המבחן גם מהעמדה הקורבנית שהציג המערער, הפער בין העמדה שהציג המערער בפני שירות המבחן ובין עובדות כתב האישום המוסכמות בהן הורשע, גיל המערער [48] והעובדה כי הוא נעדר הרשעות קודמות, הרקע הקודם של הנאשם בצריכת סמים והצורך בהרתעה אישית, הצורך בהרתעת הרבים בעבירות כאלו בהן התמריץ הכלכלי גבוה וסכויי החשיפה נמוכים, התקופה בה היה המערער במעצר והקשר הטיפולי שלו עם שירות המבחן במסגרת צו פקוח מעצרים); וקבע, כי "נוכח כל האמור לעיל ולאחר שניתן משקל רב לשיקולים האישיים, ניתן להסתפק בהטלת עונש מאסר בתחתית מיתחם הענישה", אולם חרף אמירה זו, חרג לקולא מהמתחם שקבע ודן את המערער ל-15 חודשי מאסר בפועל ולעונשים הנוספים במפורט לעיל.
...
מעבר לאמור, מצאנו לנכון להוסיף ולציין כי ביהמ"ש עשה חסד נוסף עם המערער כאשר הטיל עליו רק פסילה מותנית שך רישיון הנהיגה וזאת למרות הודאתו בהחזקה של כמות נכבדה של סמים מסוכנים והודאתו בכך ששימש כנהג רכב כבד לאורך חייו.
לסיום יצוין, כי גזר דינו של ביהמ"ש קמא התחשב בכל הנסיבות בהן היה אמור להתחשב, ואלמלא התסקיר החיובי (כאמור, על אף שהוא מבוסס על טעות בכל הנוגע להפנמת המערער את חומרת מעשיו והודאתו בהן), ככל הנראה העונש הכולל היה חמור מזה שנגזר בסופו של דבר.
אשר על כן אנו דוחים את הערעור ומורים למערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בתאריך 02.04.23 עד השעה 09:00 בכלא "דקל" שבמתחם כלא באר-שבע.
