השמאי הגיש חוות דעת עדכנית לבית המשפט לענייני משפחה

בשולי הדברים אעיר, כי אין מקום לאי-החלתו של הכלל בדבר מעשה בית דין משקולי צדק, גם נוכח אפשרותה של התובעת לפעול לאכיפת פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה, כאשר במסגרת זו תוכל היא לעתור אף להגשת חוות דעת שמאי עדכנית (באשר לאפשרות לעתור להגשת חוות דעת שמאית עדכנית נוכח חלוף הזמן, עיינו בע"א (מחוזי חי') 27832-10-16‏ עיסא חלף נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (13.7.2017) שם נקבע (בפִסקה 48): "המועד הראוי ביותר לעריכת השמאויות ולקביעת שווי זכויות בעל מקרקעין, אשר נידרש להפרד ממקרקעיו לטובת שותפו במסגרת הליך של פירוק שתוף, הנו מועד סמוך ככל האפשר להשלמת הליכי פירוק השתוף, ובאופן שהפירוק יבוצע על פי ערכם הריאלי של המקרקעין, ועל מנת שצד לא יצא נשכר על פני מישנהו". בקשת רשות ערעור על פסק דין זה – נדחתה (החלטת כב' השופטת ד' ברק-ארז ברע"א 7674/17 עיסא חלף נ' מדינת ישראל (18.7.2018)).

...

עם זאת אדגיש, שאין בכך הבעת דעה באשר לזכאות לסעד זה, שאלה שתוכרע בסיומו של הליך זה. ה – סיכום מורם מהאמור עד כֹה, כי אני מורה על דחיית התביעה, לפי תקנה 43 של תקנות סדר הדין האזרחי, בשל מעשה בית דין, מלבד לגבי הסעד של תשלום דמי שימוש ראויים לתקופה שלאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (דהיינו, לאחר 11.6.2015).

לפיכך, אני מורה כי התביעה תידון בדיון מהיר וקובעת את ההוראות הבאות: התובעת תגיש כתב תביעה מותאם לסדר דין מהיר עד ליום 10.2.2023 (כתב התביעה יתייחס רק לסעד של דמי שימוש ראויים החל לאחר 11.6.2015).

אני קובעת את התביעה לשמיעה (הוכחות וסיכומים בעל פה) ליום 17.7.2023 שעה 14:00.

מהאמור לעיל עולה, שטעותה של התובעת היא לכל היותר בעקבות הערכה מוטעית של עו"ד בורובסקי אשר סבר - על אף שערכאת העירעור הציפה בפני הצדדים את הבעיות העולות מפסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה, ואף נקבע כי השמאי יגיש חוות דעת מעודכנת לגבי שווי הדירה נכון לשנת 2003 - שאין בהערות הנ"ל להצביע על סיכון שערכאת העירעור תשנה מפסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה, ועל כן, נוכח סברתו של עו"ד בורובסקי, ניתנה הסכמת התובעת לפסק דין על דרך הפשרה.

...

מכאן שטענת התובעת, שהסכמת הנתבעת לפשרה ניתנה בחוסר תום לב ובידיעה ברורה שהתובעת טועה, נדחית.

בשל חשיבות ניסוח ההסכמה אביאה כלשונה להלן: "אנו מקבלים את המלצת בית המשפט כדלקמן:

לעניין זה ראו אף טענות הנתבעת לפיהן בהתאם לסעיפים 6 ו- 7 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 גם לאחר שניתן צו קיום צוואה אין מניעה כי יורש יסתלק, יעביר או יעשה בהסכם העברות ביחס לחלקו בעיזבון כולו ומקצתו, ובלבד שהעיזבון טרם חולק ואם לתובעת כיורשת סמכות להסתלק או להתפשר לגבי חלקה בעיזבון, אין מניעה מבחינת הדין להסמיך את ביהמ"ש להכריע בפרשה על פי סעיף 79 א. סוף דבר התביעה נדחית.

אחר הדברים האלה, ביום 28.4.2019 ניתן פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה; בכל הנוגע לענייננו נקבע, כי "על מנת לבדוק ביצוע איזון מדויק, מוזמנת חוות דעת עדכנית של השמאי אגסי לגבי שווי הדירה". הן המבקשת, הן המשיב, ערערו על פסק הדין, אך איש מהם לא היתנגד להחלטה המורה על הגשת חוות דעת עדכנית מטעם השמאי אגסי, כך שההחלטה בעיניין זה – הפכה חלוטה.

...

ביום 8.11.2021 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, תוך שניתנה בו רשות ערעור לגבי נקודה זו. תחילה נקבע, כי "בפסק הדין מיום 28.4.19 קיבל בית משפט קמא את חוות הדעת של השמאי אגסי ממאי 2015 'על קרבה ועל כרעיה' – לא רק את השווי אלא גם את המתודה שעמדה בבסיסה. בית משפט קמא ביקש מאותו שמאי לעדכן חוות דעת זו משום פער הזמנים בין המועד בו ניתנה לבין מועד פסק הדין ומועד ביצוע האיזון. בהכרח תאמר – על השמאי היה לעדכן את נתוני הבסיס ששימשו אותו בקביעת השווי למועד החדש, הא ותו לא, ולתת שווי מעודכן לדירת המגורים על פי אותה מתודה ששימשה אותו בחוות הדעת ממאי 2015. בית משפט קמא מציין בפסק הדין מיום 28.4.19 כי עניינו בהגשת חוות דעת עדכנית של הדירה 'על ידי השמאי אגסי (שכבר הגיש את חוות דעתו לגביה)' [...]. משכך לא היה זה מסמכותו של השמאי להעריך את שווי דירת המגורים על בסיס מתודה שונה לחלוטין, ואין מחלוקת שכך עשה. חוות הדעת ממאי 2015 הפכה לחלק מפסק הדין שקבע את האיזון בין הצדדים. הצדדים לא התנגדו לה, לא לשווי שנקבע, אף לא למתודה שבבסיסה. לצדדים נוצר אינטרס הסתמכות שחוות הדעת המעודכנת שהתבקשה תינתן על פי אותה מתודה, בעדכון נתוני הבסיס. ייתכן שאם חוות הדעת ממאי 2015 הייתה על בסיס מתודה שונה היה מי מהם מתנגד לה ולשווי שנקבע על פיה". עוד נקבע, כי "איננו סבורים כי יש צורך להכריע בין שתי המתודות. השמאי אגסי לא התבקש לתת חוות דעת חדשה בדבר שווי דירת המגורים. הוא התבקש לעדכן חוות דעת קיימת שניתנה על בסיס שיטת חישוב שטחים מסוימת ושיטת חישוב שווי מ"ר מסוימת. במקום לעשות מלאכתו בדרך זו הוא שינה את שיטת חישוב השווי ושיטת חישוב השטחים ואף לא ציין עובדה זו בחוות הדעת. בחקירתו הוא אף טען שאין הבדל בין שתי השיטות וכי בסה"כ נתן לנתוני הבסיס 'ביטוי בדרך אחרת' וכי 'אפשר גם ככה וגם ככה... אפשר לעשות את זה בשתי הדרכים, אין לזה שום הבדל' ולמרות שהוצג לו פער של 8% בין שתי השיטות, על בסיס אותם נתוני יסוד, עמד על דעתו עד שנאלץ להסכים 'בסדר, זה לא... אותו דבר' [...]. השמאי גם התקשה להסביר את השיטות בהן נקט והסברו מדוע לא נקט בשיטה שבה נקט בחוות הדעת המעדכנת גם בחוות הדעת ממאי 2015 לא היה מספק. יהא ההסבר אשר יהא – העדכון היה צריך להתבצע עם נתוני בסיס מעודכנים ובאותה מתודה של חוות הדעת ממאי 2015". בשלב זה, בעקבות האמור עד כה, פנה בית המשפט המחוזי לערוך בעצמו את החישובים השמאיים הנדרשים, והגיע לכלל מסקנה כי חוות דעת שמאית שהיתה מוגשת בהתאם למתודה הקודמת, היתה מעמידה את ערך הדירה על סך של 3,000,380 ₪, כטענת המשיב.

בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אשר חלה על ההליך שלפנַי מכוח תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל.

אשר על כן, אציע לחברַי להעתר לערעור, במובן זה שפסק הדין של בית המשפט המחוזי – יבוטל.

בשלב זה ביקשה המבקשת לעכב את הליכי מכר הדירה, וזאת לאור בקשה שהוגשה על ידיה לביטול פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה ולקיום "משפט חוזר". בהקשר זה יובהר בקצרה כי בית המשפט מוסמך לבטל פסק דין אזרחי חלוט ולקיים "משפט חוזר" אזרחי כאשר מוכח כי פסק הדין הושג במירמה, וכן במקרים מסוימים בהם התגלתה ראיה חדשה (להרחבה על "משפט חוזר" בעיניין אזרחי ראו ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003)).

חרף מסקנה זו, בהיתחשב בכך שמבחינה מעשית יש בהחלטה מיום 3.10.2022 אשר דחתה את בקשת המבקשים להגיש חוות דעת שמאית מעודכנת, כדי ליסתום את הגולל במידה רבה על טענותיהם ביחס למכר הדירה לנושה; ובשים לב לשינוי שיצרה הוראת סעיף 349(א)(2) לחוק חידלות פרעון ביחס למתן זכות ערעור על החלטות הנוגעות להפסקת כהונתו של נאמן – החלטתי, ולו לשם הזהירות, לידון בבקשת רשות העירעור כבערעור, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

...

לחלופין, המבקשים טוענים כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, וזאת משום שבקשתם מעלה סוגיות בעלות השלכות רוחב הנוגעות לציבור הרחב.

ראשית, מקובלת עלי טענת הנאמן לפיה קבלת הערעור ומתן אפשרות לביצוע שמאות מחודשת לדירה, תביא הלכה למעשה לביטולן של ההחלטות שאישרו את מכירת הדירה, ואשר עליהן לא השיגו המבקשים במועד.

אינני סבורה כי יש בעובדה זו כדי לשנות מהמסקנה שלעיל.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת, והצו הארעי שניתן ביום 12.12.2022 מבוטל אף הוא.

יוער כי האיש אשר פתח את תיק הגירושין בבית הדין הרבני וכרך בו את נושא הרכוש, הוא זה אשר הגיש גם את התובענות בהליך זה. ובכן, על אף סגירת התיק בבית הדין הרבני ופתיחת ההליכים בבית המשפט לעינייני מישפחה, ישנן קביעות אופראטיביות של כבוד בית הדין הרבני הנוגעות להלוואה אשר ניתנה מאבי האשה לצדדים במהלך החיים המשותפים – המדובר בהלוואה נטענת בסך 650,000 ₪ לטובת רכישת הדירה.

ביום 14.6.2022 הוגשה חוות דעת שמאית מעודכנת, על פיה שווי הדירה המשותפת הוערך בסך של 1,580,000 ₪, כאשר דמי השכירות החודשיים הועמדו ע"ס של 4,400 ₪ לחודש.

...

סוף דבר: יש לנכות מחלקו של האיש בדירה המשותפת את הרכיבים הבאים: הסכום אשר נפסק לחובתו בחוות הדעת האקטוארית בסך 62,313 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.3.2018 ועד היום; סך של 10,000 ₪ מתוך פיצויי הנזיקין שנפסקו לטובת האיש בגדרי הסכם הפשרה; חלקו של האיש בהלוואה שניתנה על-ידי אבי האישה (מחצית הסכום), בכפוף להערות ביחס למתווה מוסכם.

לא שוכנעתי כי יש להמתין עם פירוק השיתוף בדירה עד למתן ההכרעה בתביעת הכתובה של האישה.

היות והאישה מיוצגת על-ידי הסיוע המשפטי ונוכח התוצאה אליה הגעתי וכל המפורט דלעיל, הנני מחייבת את האיש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור של 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית.