עם זאת, בתצהירה ובסיכומה, התובעת איחדה את הרכיבים של השלמה לשכר עד ל – 100%, תשלום תמורת שעות נוספות, קריאות פתע ושעות הנוספות, תחת פרק אחד המורכב מהרכיבים משלימים והפנייה אל אותן הראיות כגון: שיחות מוקלטות עם הנתבע 2, שיחות מוקלטות עם הטובלות, המכתבים שקבלה התובעת מהטבולות וכך דו"חות נוכחות של התובעת במיוחד לדו"חות לחודש 1/2017, לגביהם נטען כי נגזלו שעות של התובעת[footnoteRef:20].
"לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) – כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע[footnoteRef:25]". [25: ס. 10 להילכת ריעוני.
הנתבעת 1 טענה בצדק כי הפצוי העונשי בגין הפרת חוק הודעה לעובד ניכנס לתוקפו רק בשנת 2011, אך טענה זו יפה לצורך היתייחסות לרכיב הפצוי לתובעת, ואינה רלוואנטית לעניין הפרת חובות רישומיות של המעסיק.
(סעיף 2 (6) אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד, לפי הענין;
] [28: (8) סוגי תשלומים של המעסיק ושל העובד בעבור תנאים סוצאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעסיק מעביר בפועל את התשלומים האמורים, ואולם אם התחיל מעסיק להעביר בפועל את התשלומים לאחר מסירת ההודעה, ימסור על כך הודעה נפרדת לעובד;
]
בעיניין ע"ע (ארצי ) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi - קפלן את לוי בע"מ (\20.06.2022) קבע בית הדין הארצי "כללו של דבר: במצב דברים שבו לא נימסרה לעובד הודעה על תנאי העבודה, והעובד נתן גרסה על תנאי עבודתו המוסכמים, נטל ההוכחה בדבר תנאי העבודה המוסכמים מוטל על המעסיק, בהתאם לסעיף 5א לחוק הודעה לעובד. ככל שבתום הערכת מכלול הראיות, לרבות תלושי השכר, נמצא כי כפות המאזניים מעויינות, הספק יפעל לחובת המעסיק". לאור דברים אלו, בהנתן גם כי התלושים בפועל לא שיקפו את השעות העבודה שאותן עבדה התובעת, אנו סבורים כי הדבר משליך על קביעת הגובה הפצוי העונשי בשל השינויים בתנאי העסקתה של התובעת, ללא הודעה ו/או הסכם מסודר.
שעה שהנתבעת 1 לא הציגה גרסה בדבר זכאותה של התובעת להודעה מוקדמת מאורכת, לצד טענותיה של הנתבעת 1 כי חלה על יחסי הצדדים חוקת העובדה – מצאנו לנכון לחייב את התובעת בתשלום דמי הודעה מוקדמת בהתאם לשעור שחושב על ידי התובעת עבור חודש ימים בסך 4,300 ₪
פדיון ימי מחלה
תמצית טענות הצדדים
התובעת טענה כי היא זכאית לפדיון דמי מחלה עבור 102.5 ימים, בהתאם להסכם קבוצי מיום 12.01.2011, החל לשיטתה של התובעת, בהתאם להוראות חוקת העבודה התובעת העריכה את הרכיב ב 6,492 ₪.
...
מצאנו לקבל את טענות התובעת לזכאות לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין בגין נזק לא ממוני בלבד, השלמת פיצוי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה.
עוד נציין, כבר בתחילת הדברים, כי מקובלת עלינו טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים, לפיה עובר ליום 29.05.2012 חלה התיישנות על טענות התובעת, שעה שהטענה הועלתה בהזדמנות הראשונה.
בנסיבות אלו תביעתה של התובעת כנגד הנתבע 2, נדחית.
סוף דבר -
תביעתה של התובעת מתקבלת באופן חלקי בלבד, בכל הנוגע לטענות התובעת לזכאות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגין נזק לא ממוני בלבד, השלמת פיצוי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי מסרת הודעה על תנאי העבודה.
לאור העובדה כי בין הצדדים הייתה מחלוקת כנה בנוגע לזכויותיה של התובעת – לא מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצויי הלנה.
