השלמת שכר מינימום לעובדי מכירות באחוזים

מנגד, לטענת מנהל המכירות בנתבעת, מר עידו עמרם, התובע כלל לא הועסק בשעות נוספות, ואף עבד בד"כ פחות מ-186 שעות , אף כי קיבל תמיד השלמה ל-100% משרה לפי שכר המינימום, כפי שסוכם.

בהמשך העיד התובע (עמ' 15 שורות 8-9) כי: "לצערי אני אומר לך במאה אחוז, שכל הנציגים שיעבדו בנתבעת לא קיבלו את מלוא השכר שמגיע להם על אביזרים". אלא שהתובע לא הביא אף עובד כזה לעדות.

...

ואכן שוכנענו כי לא היה לה מקום חלופי פנוי, המתאים לו. לאור כל האמור לעיל – לא מצאנו כי הנתבעת פעלה בניגוד לחוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, וכי השימוע שנערך לתובע נערך כדין.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת סך של 3,500 ₪ הוצאות ושכ"ט. על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

התביעה לקרן הישתלמות נדחית בזאת ביחס ליתר התובעים ולא נשוב לידון בה. השלמת שכר מינימום התובע טוען להפרשי שכר מינימום כדלקמן: בחודשים 1/07 עד 3/07 שולם שכר יסוד בסך 3,079 ₪, בעוד שכר המינימום עמד על 3,585.18 ₪.

הנתבעת טוענת כי שכרם של הנהגים מורכב משכר יסוד ומפרמיה, שכונתה בתלוש "פרמיית קידום מכירות" ובפועל חושבה על בסיס אחוזים מככל המכירות שבוצעו על ידי כל אחד מהתובעים.

השלמת פצויי פיטורים לטענת התובע היה על הנתבעת לכלול בחישוב פצויי הפיטורים שלו את תוספת הותק, תוספת לילה, תוספת חלוקת נהגים, פרמיית קידום מכירות וממוצע פרמיה כחלק משכרו לצורך חישוב פצויי הפיטורים.

...

סוף דבר התביעות מתקבלות בחלקן.

הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים המפורטים בפסק הדין לעיל.

בשים לב לכלל ההליכים אני קובעת כי הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד לכלל התובעים בסך 17,000 ₪.

בכתב התביעה עתרה התובעת לסעדים הבאים: הפרישי שכר - 48,326 ₪ (הפרישי רכיב קבוע השלמה לשכר מינימום בסך של 2,110 ₪; עמלות שנובעות מתקופת הלידה השנייה בסך של 30,000 ₪ והפרשי עמלות בגין מכירות ללקוחות חדשים בסך שך 16,216 ₪); הפרישי פצויי פיטורים – 21,553 ₪; הפרישי הודעה מוקדמת – 3,556 ₪; פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – 34,668 ₪; דמי הבראה – 1,165 ₪; פיצוי בגין הפקדות בחסר לקרן פנסיה – 18,699 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה – 15,000 ₪; פיצוי בגין תלושי שכר לקויים ו/או חלקיים – 5,000 ₪ וכן פצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פצויי פיטורים.

בדיון המוקדם, התייחסה התובעת לרקע לשינוי הסכמות הצדדים בתקופת המשנה השנייה, תוך שציינה כי בחודש 10/2017 היא ביקשה העלאת שכר, ואז "שינו את התמהיל" באופן גורף לכל הסוכנים: בעוד שעד אותו מועד הסוכנים "הרויחו" 0.5% מהגבייה, החל מאותו מועד החלו "להרויח" 0.25% מהמכירות ו-0.25% מהגבייה, וכל "מה שחצה את המיליון, זה חצי אחוז ממכירות וחצי אחוז מגבייה." (פרוט', עמ' 3, ש' 1 – 4).

...

לסיכום, על רקע כל האמור לעיל, אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין פגמים בתלושים, כאשר בשים למכלול הנסיבות, הפיצוי הנתבע סביר בהחלט.

קיזוז הנתבעת טענה כי כנגד זכאות התובעת לדמי הבראה, יש לקזז פיצויי פיטורים ששולמו לתובעת ביתר, וכן דלק ועלות הרכב שקיבלה התובעת לפנים משורת הדין ב-14 הימים שלאחר סיום העסקתה, לרבות נזק פח שנגרם לרכב – דין הטענות להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים, את הסכומים הבאים: הפרשי שכר (השלמת הרכיב הקבוע לשכר המינימום) - בעד כל אחד מהחודשים 7-12/2016 – סך של 175 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מסוף כל חודש אליו מתייחס התשלום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בהודעה לעובד נקבע בנוגע לאופן תשלום השכר כך: "שכר שעתי – שכר הבסיס + עמלות, לא יפחת משכר המינימום, בכפוף לחוק" שכרה הבסיסי נקבע על 18 ₪ לשעה בצרוף עמלות מכירה: "עמלת מכירה אישית" הנקבעת על בסיס אחוזים מסך המכירות.

כאמור לעיל, בפסק דין קסטרו של בית הדין הארצי נקבעו מספר מבחני עזר לקביעה האם "עמלת מכירה" היא חלק מ"השכר הרגיל" לעניין סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה ובכלל זה: המנגנון המוסכם לתשלום עמלה – כלומר האם משולמת עמלה בעד כל עסקה או בעד עיסקאות שמעבר לרף מסוים ? סוג העסקה שבעדה משולמת העמלה – האם מדובר בעיסקה שנערכת באופן ממוקד, שניתן לאיתור בזמן ובמקום, או בעיסקה שקשירתה מתמשכת על פני פרק זמן ארוך ? שיעור מרכיב העמלה בשכר – האם משולם לעובד שכר בסיסי ועליו מתווספת העמלה, או כל שכרו של העובד מורכב מעמלות, ומה השעור היחסי של העמלה בשכרו הכולל של העובד ? במקרה דנן, עמלות המכירה היוו חלק לא מבוטל מהשכר והן כאמור השלימו לשכר מינימום (על פי רוב היוו בין 20% ל-28% מהשכר הכולל של המבקשת, כפי העולה מתלושי השכר).

...

האם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב ? שוכנענו כי המבקשת מתאימה לנהל את התובענה הייצוגית בעילה של אי הכללת עמלות אישיות בשכר הרגיל לתשלום גמול שעות נוספות, גמול מנוחה שבועית ועבודה בחג.

משכך קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

משכך אנו קובעים, כדלקמן: התובעת הייצוגית תהיה המבקשת.

ביום 2.5.2019 התובע הגיש את התביעה דנן שבמרכזה הטענה כי בפועל היתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, ולפיכך תבע פיצוי בגין: השלמת שכר מינימום, הפרשות פנסיוניות, דמי הבראה, חופשה שנתית, פיצוי פיטורים, אי מתן הודעה מוקדמת, דמי נסיעות, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרת חובת תום הלב והפרת זכות השימוע, אי מתן הודעה על תנאי העסקה, תשלום הפרישי שכר ובונוס וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

במהלך תקופת ההיתקשרות עם התובע השתנו תנאי העסקתם של העובדים השכירים כך ששכרם עלה בהדרגה עד לסך של 6,000 ₪ והעמלה הפכה לעמלה קבועה לעמלה אחוזית, שנעה בין 0.075% ל- 1.5% מכל מכירה.

...

בנוסף אנו סבורות כי מתקיים גם התנאי לפיו "הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד אף שלא נתבקש". יצוין כי מצאנו שאין מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על הנתבע לאור היעדר הכרה ביחסי עובד –מעסיק ומשכלל לא הוכחו התנאים לקיומה של הרמת מסך ההתאגדות.

לנוכח האמור, התביעה נגד הנתבע נדחית.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 50,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.