השלמת שיק חסר פרטים מהותיים

בהתאם להוראות סעיף 19(א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש], העוסק במסמך לא שלם או חתימה על החלק, כבעניינינו, רשאי המחזיק בשיק להשלים את החסר: "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו." נתבע שטרי הטוען כי לא היתה לתובע או לכל אחד אחר רשות להשלים את המסמך, וכי השלמתו נעשתה תוך חריגה מההרשאה שניתנה, עליו הנטל להוכחת הטענה.

...

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך 34,484 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.11.10, זמן פירעון השיק, ועד למועד מתן פסק הדין.

כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות המשפט בסך 2,000 ₪ (הכוללים את אגרת המשפט ושכר העדים כפי שנפסק), ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

לא הוצגו פרטיה של חברת ניומיקס, לא הובאה עדותו של אותו צד שני להסכמה הנטענת להטבעת חותמתה של חברת ניומיקס על השיק, קרי רועי, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע בכלל היה צריך לפרוע את השיק רק לטובת ניומיקס בנסיבות בהן הנתבע כבר קיבל את התמורה עבור השיק.

ס' 19 (א) לפקודת השיטריות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה") קובע כי ”היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו“.

...

המסקנה הינה אפוא כי לא זו בלבד שהתובעת נהנית מחזקת התמורה כקבוע בפקודה אלא גם שעלה בידה להוכיח כי בפועל ניתנה על ידה תמורה.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל לא מצאתי כי עומדת לנתבע הגנה כלשהיא מפני התובענה השטרית.

לפיכך אני מקבל את התובענה במלואה בכפוף לאמור בס' 45 סיפא לפסק הדין.

בקשת היתנגדות שהגיש זבולון התקבלה, ומכאן הליך זה. תשתית נורמאטיבית סעיף 19 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) קובע כך: "(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.

ללא הצבעתו של אהרון על תמורת השיק היה נידרש זבולון להוכיח מה הייתה עסקת היסוד ומדוע תמורתה אינה תואמת את סכום השיק שהושלם ע"י אהרון.

...

ניתוח העובדות מביא למסקנה כי יש במכלול הקשיים שפורט די בכדי להעביר לאהרון את נטל הבאת הראיות.

נוכח כל האמור, טענת זבולון כי אהרון לא השלים את סכום השיק בהתאם להסכמה על גובה החוב ולפי הרשאתו מתקבלת.

סיכום תביעתו השטרית של אהרון נדחית.

בעיניין שבפניי, התובעת קיבלה את השיקים כשהם חסרים פרט מהותי ובטרם הושלמו על ידי מי שהסב אותם לידיה, והיא ביצעה את ההשלמה, ומכאן, היא לא תיחשב אוחזת כשורה, גם לפי סעיף 19 לפקודה.

...

יחד עם זאת, אין בכך כדי להביא, אוטומטית, למסקנה כי התובעת היא אוחזת כשורה בשיקים, אלא שיש לבחון האם התקיימו כל היסודות שבסעיף 28 לפקודה להגדרתו של " אוחז כשורה ". הוראת סעיף 28 (א) מורה, בין היתר, כי : " אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ...". מכאן, אוחז הנוטל את השטר כשהוא חסר פרט מהותי מסוים, כמו שמו של הנפרע, אינו אוחז כשורה.

מחזיק רשאי לכאורה להשלים חסר, אך לא ייחשב " אוחז כשורה ", וזכותו בשטר היא כזכות המסב או המעביר, ולא שלמה כזכות " אוחז כשורה ". תימוכין במסקנה זו מצאתי בהוראת סעיף 19 (ב) לפקודה, המורה כי: " מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה

המסקנה לפיה צד רחוק לעסקת היסוד שהשלים את השטר החסר על ידי רישום שמו כנפרע לא ייראה " אוחז כשורה ", מתיישבת עם הכלל, לפיו, נפרע, ככלל, לא ייראה "אוחז כשורה ", והרי, התובעת, שהינה צד רחוק לעסקת היסוד, נפרעת על פי השיק, משהוסיפה את שמה לשיקים והפכה בכך לנפרעת על פיהם.

לאור האמור, ומשמיקדו הצדדים את טיעוניהם במחלוקת המשפטית ( והרי בישיבת יום 11/5/14 הצהירו כי המחלוקת היא משפטית ), הרי שטענת הנתבע לכשילון תמורה מלא בעינה עומדת, ואני דוחה את התביעה.

ראיה נוספת שיש בה חזוק מסוים לעדותו של יוסף, הנה עדותו של מאיר חבושה (עדות שאינה נקיה מספקות), אשר העיד ששמע מפי יעקב כי השלים שיק של התובעת המצוי בידיו ושנמסר לו על ידי התובעת בהבטחת הלוואה בסך 6,000 ₪ לסכום של 134,000 ₪ מאחר ולטענתו יוסף חייב לו סכום זה. השלמת השיק ועשיית שימוש בו שלא למטרה שלשמה נימסר: סעיף 19(א) לפקודת השיטריות קובע: "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שיראה לו". יעקב היה שלוחה של הנתבעת לצורך השלמת השיק שנימסר לו על ידי יוסף לשימוש לצורכי העסק המשותף.

...

העברת בעלות על הרכב יש לך. לא. כאמור, חקירתו הנגדית של רונן בעניין זה העלתה כי אין בידיו כל ראיה היכולה לתמוך בטענתו בדבר חובו של יעקב לתובעת, אין לו שטר מכר על הרכב, אין לו חשבונית על מכירת הציוד, רונן ישב באפס מעשה ולא ניסה לגבות את ה"חוב" מיעקב משנת 2005 ועד שנת 2009 בלא כל הסבר הגיוני, כאשר דברים אלו הובילו אותי למסקנה כי רונן לא הוכיח מתן תמורה ליעקב.

העולה מהמקובץ הוא כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 15,000₪.