השלמת רישום זכויות במקרקעין וביטול עיקולים

ב"כ המשיבים טען כי מעצם העובדה שאין מחלוקת כי הזכויות בנכס נרשמו על שם המשיבים באיחור רב, שנים לאחר עריכת הסכם המכר על ידי המערער, ניתן ללמוד כי אכן המשיבים שילמו את כל התשלומים הנדרשים על פי החוק לצורך השלמת ביצוע רישום זכויות בלישכת רישום המקרקעין ואשר פורטו בסעיף 80 לפסק-הדין.

זאת גם בשל הצורך להעסיק עורכי דין שונים כדי להגיש הליכים בבית-משפט שמטרתן ביטול עיקולים שהוטלו על הזכויות שנרכשו על ידי המשיבים, והכל כדי להביא לרישום הזכויות בנכס על שמם בלישכת רישום המקרקעין.

...

אני סבורה שצודק ב"כ המשיבים כי שירותים שניתנו להם על ידי עו"ד נג'אר לאחר שהתבררו מחדלי המערער אינם שירותים של מה בכך.

משכך, לא מצאתי ממש בטענות המערער בעניין זה. סיכום אשר על כן, למעט תיקון הסעיפים 80(א) ו-80ד לפסק הדין של בית-המשפט קמא כאמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪.

הנתבעת 1 בכתב הגנתה מכחישה את התביעה וטוענת כי המיגרש נרכש בכפוף לצוו הריסה הרשום בנסח המקרקעין (ראה: נספח 1 לכתב ההגנה; צו ההריסה ניתן ביום 15.4.1979 על בסיס שטר 004654 ותיק 3939/77); כי הנתבעת 1 הציעה לתובע להרוס את משטח הבטון והוא סרב לעשות כן; רק בתחילת שנת 2016 ביקש התובע לגרום להשלמת רישום זכויותיו במיגרש; כי העברת הזכויות מהנתבע 2 לנתבעת 1 בוצעה כבר בחודש 07/2012; כי התובע ידע שלנתבעת 1 חסר אישור מס רכוש וכי היא פועלת להשגתו; כי הצדדים לא הסכימו במסגרת הסכם הרכישה על פיצוי מסוכם בגין איחור בבצוע רישום הזכויות או בכל עניין אחר; כי ביום 17.10.2017 הפקידה הנתבעת 1 את התיק שוב בלישכת רישום המקרקעין בפתח תקווה והגישה בקשה לביטול העיקולים שהוטלו על המיגרש.

...

עוד טוענת הנתבעת 1 כי התובע עושה שימוש וחזקה במגרש שנים רבות ועל כן יש לדחות את הבקשה למתן פיצוי.

במסגרת החלטתי הועברה הבקשה לתגובת התובע במסגרתה "יודיע הוא אם בנסיבות החדשות עומד הוא על בירור התביעה, וראו האמור בסעיף 5 להחלטתי מיום 8/1/18". בתגובתו טען התובע כי הוא "נכלא כבן ערובה למעשי הנתבע 2 אשר לא מנע עיקולים על זכויות ובכך לא אפשר העברת הנכס של העסקה השניה"; כי ביטול העיקולים נעשה כתוצאה מהגשת התביעה- כי התובע עומד על הסעד הכספי והוצאות כלפי הנתבע 2 בעוד שהדיון בסעד של צו עשה כלפי הנתבע 2 מתייתר.

עוד טוען התובע כי העיכוב התרחש באשמת הנתבע 2 ובשל התרשלות הנתבעת 1 ומשכך יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד או לחלק את האחריות ביניהם לפי שיקול דעתו של ביהמ"ש. לסיכום, הודיע התובע כי הוא "עומד על הוצאות משפט, מבלי להדרש לסעד של פיצוי בגין נזק עבור תקופת אי רישום.. ומבקש לפסוק הוצאות משפט". בסיכומיה מתנגדת הנתבעת 1 לחיובה בהוצאות וטוענת כי נמסר לב"כ התובע ייפוי כוח בלתי חוזר אולם ב"כ התובע לא פנה אליה בבקשה לרשום הערת אזהרה על המגרש; כי התובע הצהיר כי לא תהיה לו טענה כלפי המוכר באשר לפרק הזמן שיידרש למוכר להשלים את רישום הזכויות במגרש; כי הצדדים לא הסכימו בחוזה המכר על תניית פיצוי מוסכם; כי התובע לא הראה שנגרם לו נזק בפרט כאשר התובע עושה שימוש במגרש; כי התובע ביקש להשהות את הרישום על המגרש והנושא לא הוכחש על ידי התובע במסגרת כתב הטענות או הסיכומים.

סוף דבר התביעה נמחקת ללא צו להוצאות.

המזכירות תסגור את התיק ותשגר את החלטתי לידיעת הצדדים ובאי כוחם.

לטענת המבקש ,המשיבות לא נעתרו לבקשותיו להמנע מכל עסקה למכירת הזכויות בחלקה ולביטול רישום צו הירושה על מנת לאפשר לו השלמת רישום הזכויות על שמו.

בבקשתן לביטול העיקול טענו המשיבות כי התביעה שבנדון חסרת סיכוי שכן המבקש טוען לזכויות מכוח עסקה שנערכה בינו לבין חברת אדמה במועד שהחברה כבר הייתה מחוקה.

...

כן אפנה לדברי כבוד הנשיאה חיות (עוד בטרם מונתה כנשיאה), ברע"א 2854/16 שיל"ת תמ"א 38 בע"מ נ' חברת זערורה קסדר נדל"ן בע"מ חאדר זערורה (ניתן ביום 7.6.16, פורסם בנבו): "יוצא, אפוא, שבעוד שהפקדת ערבות היא הכלל ואי הפקדתה היא החריג לכלל, השאלה האם יש לחייב בהפקדת עירבון נתונה באופן מלא לשיקול דעתו של בית המשפט (אלא אם מדובר במתן סעד זמני במעמד צד אחד, תקנה 364(ב) לתקנות) ו"נקודת המוצא היא כי לא יהיה חיוב בערבון, אלא כאשר הדבר נדרש" (ראו: ע"א 954/15 י.ע. דן סנטר ב.ב. שותפות מוגבלת נ' עלרונט דן בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (30.3.2016) (להלן: עניין דן סנטר).

לאור כל האמור, לאחר ששקלתי את הסיכויים הלכאוריים של עילת התביעה והקשיים הניצבים בפני המבקש להוכחתה מחד גיסה, אל מול החשש וההכבדה שתיווצר למבקש, מאידך גיסה, אם בסופו של דבר תתקבל התביעה ואולם יסתבר כי זכויות המשיבות כבר נמכרו, או מומשו, אני מורה כי סכום העירבון יוגדל ויעמוד על סך של 30,000 ₪.לפיכך,מאחר שהמבקש כבר הפקיד סך של 10,000 ₪,עליו להוסיף (על ערבות צד ג' שהופקדה ועירבון שהופקד) תוך 14 יום מהיום, סך נוסף של 20,000 ₪ כתנאי להותרת העיקול על כנו, וזאת לפיצוי בגין כל נזק שייגרם ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת ,שאם לא כן, העיקול יפקע.

בהתאם שוכנעתי כי עירבון בסך של 30,000 ש"ח יאזן כדבעי בין הצורך למניעת הכבדה על המבקש ככל שיוכיח שרכש את המקרקעין כדין, לבין זכויותהן של המשיבות במקרקעין והמשוכה הגבוהה העומדת בפני המבקש להוכחת תביעתו.

ב"כ התובע הסביר לנתבעת 1 (להלן: "נינה") את כל העובדות הרלוואנטיות, לרבות העובדה שזכויותיה של המנוחה במקרקעין נמכרו עוד בשנת 1981, וכי אינן כלולות בעזבונה, וכי יש צורך בבטול רישום צו הירושה מהמקרקעין על מנת לאפשר השלמת רישום הזכויות ע"ש אדמה ולאחר מכן ע"ש התובע.

כב' השופט העמית (כתוארו אז) גדעון גינת, הורה לתובע בהחלטה מיום 5.12.18 לעתור לצוו עיקול זמני חלף הסעד של צו מניעה זמני, הואיל והתובע עותר להצהרה לגבי זכויות בנכס מקרקעין ספציפי.

...

ב"כ התובע ביקש בסיכומיו שאם בית המשפט יגיע למסקנה כי קיים ספק באותנטיות ובכשירות המסמכים הרלוונטיים לעסקאות המכר, יפרט את הבסיס לקביעתו "תוך הצבעה על האדם האשם לגישתו בכך". ואולם, הדבר אינו נחוץ, אינו נדרש להכרעתי, חורג מן הסמכויות שניתנו לי במסגרת הליך זה, ואף עשוי להסב עיוות דין למי מן הגורמים שהיו מעורבים בעסקאות, שאינם צד להליך, ושלא ניתנה לו הזכות להשמיע את גרסתו וטיעוניו ביחס להתרחשות.

סוף דבר, משלא שוכנעתי באמיתותה של העסקה בין בני הזוג המנוחים לאדמה אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעות 2-1 שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

לאחר שניתן צו במעמד צד אחד הוגשה בקשה לביטול העיקול, היתקיים דיון במעמד הצדדים שבסופו הגיעו הצדדים לכדי הסכמה לפיה סכום העיקול שהוטל על הכספים שנתפסו בחשבון הנתבעת-3 יצומצם לסך של 1,250,000 ₪.

הנתבעים טוענים שלאחרונה הושלם הרישום אצל שיכון ובינוי החברה המשכנת וברשות מקרקעי ישראל וניתן כיום לבצע רישום הערה או עיקול על זכויות הנתבע ברמ"י ובשיכון ופיתוח.

...

כן שוכנעתי שהעובדה שהנכס לא רשום בטאבו אלא בחברה המשכנת וברמ"י, אינה מונעת הטלת עיקול, רישום משכנתה ולא תפריע למימוש במידת הצורך.

לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה שראוי לעשות איזון בין זכויות וטענות הצדדים, באופן שרק חלקו של העיקול יומר.

לפיכך אני מורה, שככל שהנתבעים יחפצו בכך, יוכלו להמיר סכום של 600,000 ₪ מתוך הסכום שעוקל, בעיקול מקביל על נכס המקרקעין בסכום של 1,000,000 ₪ - סכום שמאזן את הקושי שעשוי להיגרם לתובעת במימוש העיקול, ומקנה לה בטוחה בסכום משמעותי יותר.