השלמת פסק בורר בהתאם לסמכות חוק הבוררות

בהתאם, ביום 21 באוקטובר 2018, ניתנה על ידי הבורר השלמה בגדרה נקבע בין היתר, כי: "על הנתבעת לשלם לתובעת 70% מהחן הסופי בצרוף מע"מ, אשר עומד ע"ס 705,925 ₪ ובנכוי סך של 200,000 ₪" דין הבקשה לביטול פסק הבוררות הראשון - להדחות במסגרת הבקשה דנן, מבוקש לבטל את פסק הבוררות הראשון לנוכח הוראות סעיפים 24(3), 24(4), 24(9) 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

לטענתה: מדובר היה בהחלטה במעמד צד אחד ולא ניתנה לה זכות טיעון קודם שניתנה; השלמה או תיקון ללא זכות טיעון פוגעת בעקרי הצדק הטבעי; כי ההשלמה ניתנה בחוסר סמכות – קרי, לאחר שהבורר מוציא תחת ידיו פסק מסתיימת מלאכתו ועל כן הוא אינו מוסך לשנות את הפסק אלא בנושאים טכניים; כי פעולת השלמה שנעשתה שלא לפי סעיף 22 לחוק הבוררות כמוה כפעולה שנעשתה בחוסר סמכות; הבורר אף חרג מסמכותו עת קבע, כי יש להוסיף רכיב מע"מ שעה שפסק הבוררות שותק בקשר לכך.

...

ראש וראשון ובטרם אדרש לעילות הביטול ייאמר כבר עתה, דין הבקשה להורות על ביטול פסק הבוררות הראשון להידחות לנוכח העובדה, כי זו הוגשה שלא במועד הקבוע בדין ויש ממש בטענות המשיבה בעניין זה בס' 93 לתגובתה בדבר הגשה באיחור.

לטענת המשיבה, הוספת רכיב המע"מ עולה כדי תיקון טכני קל, וכי לא הייתה מחלוקת, כי סכום החשבון הסופי עומד על 705,925 ₪ בתוספת מע"מ. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סברתי, כי דין טענת המבקשת להתקבל בחלקה, זאת לנוכח הטעמים הבאים: אשר לאי מתן זכות טיעון - אינני מוצא ממש בטענה זו, שכן מעיון בהתכתבויות אשר צורפו על ידי המשיבה עולה, כי ב"כ המבקשת פנה לבורר ביום 25 בספטמבר 2018 וכתב, בין היתר, כי: "כמו שכתבתי קודם אני מבקש להמנע מלהתייחס לאמור בבקשה לגופו של עניין". וכן: "עם כל הכבוד לציטוט מהחוק וללשון המזלזלת ..., בסופו של דבר בתי המשפט מפרשים את הסמכות לתקן פסק בורר בצורה מצומצמת ביותר, באותם מקרים בהם נפלו טעות חישובית וכדומה. לאור זאת פתיחה מחדש של פסק הבורר, יכולה להיות עילה לביטול בפני עצמה". משמע- המבקשת הייתה רשאית להתייחס לדברים, היא בפועל התייחסה לבקשה- אך טענה שאין לבורר סמכות לתקן את הפסק.

סוף דבר לנוכח המתואר לעיל, דין הבקשה להידחות, למעט בכל הנוגע לצירוף המילים: "בצירוף מע"מ" שבהשלמת הפסק השני שיש להתעלם מהן ודינן מחיקה.

אני מורה על אישור פסק הבוררות הראשון; אישור פסק הבוררות השני, ואישור ההשלמה, למעט המילים: "בצירוף מע"מ" הנזכרות שם. הערה לפני סיום – בדיון אשר התקיים לפניי עלו טענות לפיהן הכרעת הבורר אינה צודקת לגופה.

· עוד טוענת המשיבה, כי הבקשה לביטול החלטות הבורר הוגשה באיחור, שלא בהתאם לקבוע בחוק, ואין כל סיבה ליתן למבקשים ארכה.

גם אם היה מדובר בהליך בוררות- הרי שהמסמכים שאותם מבוקש לבטל אינם פסקי בוררות שניתן לבטל או לאשר: נקודת המוצא היא, כי לפי סעיפים 23 ו- 24 לחוק הבוררות, לבית משפט הסמכות, לאשר, לבטל, להשלים ולתקן פסק בוררות.

...

ממילא בהיעדר הסכם בוררות אין כל אינדיקציה לשאלה מי הוסמך לשמש כבורר ומי לא. נטען, כי הבוררים "התעלמו מראיות שהובאו בפניהם בעיקר מהחלטת הבורר הרב וואזנר ז"ל אשר קבע, באופן מפורש, כי למבקשים הזכות להתגורר בדירה". דין טענות אלה להידחות.

אינני יושב כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתביעת הפינוי, וממילא שעל פסק הדין תלוי ועומד ערעור בבית המשפט המחוזי בת"א. כך או כך – טענת המבקשים בהליך דנן לפיה הבוררים פסקו בניגוד להחלטת הרב וואזנר ז"ל דינה להידחות, שכן לא התקיים הליך בוררות, וגם אם היה מתקיים הליך שכזה, הרי שיש בנמצא הכרעה שיפוטית סותרת, ועל כל אלה אוסיף, כי טעות משפטית אינה עילה לביטול פסק בוררות, גם אם היה מדובר בפסק בוררות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

אשר לשאלה אם יש מקום להורות על ביטול החלטתה של כב' הבוררת, הרי שבהתאם להוראות סעיפים 23 ו-24 לחוק הבוררות, לבית המשפט סמכות לאשר, לבטל, להשלים ולתקן פסק בוררות.

...

אף מטעמים אלו סבורתני כי אין מקום להיעתר לתביעתם.

לאור האמור, שעה שלא מצאתי כי המשיבים הפרו את הסכם הבוררות כנטען, שעה שמשיבים עמדו על המשך ניהול הבוררות בהתאם להוראות הסכם השיתוף ושעה שלא זו בלבד שלא ניתן לעתור לביטולן של החלטות ביניים של כב' הבוררת או לערער עליהן אלא שאף לגופו של עניין לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטותיה, הרי שדין התובענה להידחות וכך אני מורה.

סוף דבר התובענה נדחית.

כהן מוסיפה וטוענת כי אף אם נמצאה עילה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות, הרי שבמקרה דנן לא נגרם כל עוות דין לצדדים, ולכן אין מקום לבטל את פסק הבוררות, כאמור בסעיף 26 לחוק זה. זאת ועוד, נטען כי התוצאה האופרטיבית של פסק הדין מהוה, הלכה למעשה, הכרעה בסעד ההצהרתי אשר ביקש נסאר, וכי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לעשות כן. לכל היותר, כך נטען, היה על בית המשפט המחוזי להורות על השבת הדיון אל הבוררת לשם השלמת פסק הבוררות ומתן היזדמנות נאותה לנסאר להציג את טענותיו וראיותיו הנדרשות.

סעיף 24(3) לחוק הבוררות קובע כי בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות אם מצא כי "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות". לא אחת נקבע כי בית המשפט אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי בוררות, ומשכך עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק, ובהן העילה הנוגעת לחריגה מסמכות, תפורשנה בצמצום ובדווקנות (ראו: רע"א 8941/06 עריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ, פסקה 30 (4.11.2009); רע"א 2790/18 אלפרוביץ נ' סימנא, פסקה 10 (29.4.2018); רע"א 8627/18 פרי הגליל (תעשיות) בע"מ נ' בוגופן בע"מ, פסקה 13 (6.2.2019)).

לבסוף, אציע לחבריי לבטל גם את קביעת בית המשפט המחוזי באשר להטלת הוצאות הבוררת בגין השלמת הליך הבוררות על כהן, ולהותיר אף את ההכרעה בעיניין זה לשיקול דעת הבוררת, בהתאם לתוצאות ההליך המשלים ויתר נסיבות העניין.

...

בכתב הגנתה טענה כהן כי יש לדחות את תביעתו של נסאר מנימוקים שונים, ובין היתר, נטען כי תביעה זו הקדימה את זמנה, מאחר שבעת הגשתה טרם נודע אם כהן תחכור את המקרקעין או תקבל מהמסדר פיצוי כספי; כי הסכמי התיווך בטלים מכיוון שנסאר נהג בחוסר תום לב והפר את חובת האמון כלפי כהן; ולחלופין, כי יש לקזז מכל סכום אשר יקבל נסאר סכומי כסף ששולמו לו עד כה. כהן אף הגישה נגד נסאר תביעה שכנגד להשבת כל הכספים ששולמו לו על חשבון שכרו.

ממילא, יש לדחות את הערעור בכל הנוגע לביטול החלקי של פסק הבוררות לפי סעיף 24(4) לחוק.

סוף דבר בשים לב למקובץ, אציע לחבריי לקבל את הערעור בכל הנוגע לקביעת בית המשפט המחוזי כי הבוררת חרגה מסמכותה.

משכך, אני מצטרפת למסקנת חברתי כי בענין זה יש לקבל את הערעור ולבטל את קביעת בית המשפט קמא לפיה הבוררת חרגה מסמכותה בכך שהכריעה בסוגיה האמורה.

כמו כן מקובלת עלי מסקנת חברתי כי לא זו בלבד שהסוגיה עלתה בכתבי הטענות אלא שעיון בכתב-ההגנה מלמד שכהן מיקדה את הכחשותיה ואת טענות ההגנה שלה בטענות הנוגעות לבטלות הסכמי התיווך בשל חוסר תום-לב, מצגי שווא והפרת חובת אמון ונאמנות מצד נסאר, אשר לגישתה שוללים ממנו את הזכות לדמי תיווך, ואילו הטענה כי הוא אינו זכאי לדמי תיווך בעקבות מימוש זכות הסירוב הועלתה כהכחשה כללית, וכדברי חברתי אמירות מסוימות בכתב ההגנה עשויות היו "להתפרש דווקא כהכרה של כהן בזכותו של נסאר לקבל דמי תיווך בגין חכירת המקרקעין אף בדרך של מימוש זכות הסירוב" (פסקה 28 לחוות-דעתה של חברתי).

ביום 10.2.22 הגיש המשיב במסגרת התיק כאן, בקשה לביטול פסק בורר ולחילופין בקשה לתקן/להשלים/להחזיר לבורר את פסק הבורר ובהתאם לסעיפים 22, 24 ו 26 לחוק הבוררות, ולפיה אין בסמכות הבורר ( ס' 24 (3) לחוק הבוררות) לפסוק בנגוד לריבית ההסכמית ובפרט שישנה הודאה מפורשת של התובע ( המבקש) בגינה, בסמכות הבורר לפסוק אך ורק מה שבמחלוקת, ולגבי עניינים שנמסרו להכרעתו בהתאם לס' 17.1 להסכם שותפות המהוה את כתב הבוררות .

...

סוף דבר הבקשה לאישור הפסק מתקבלת.

ממילא ונוכח הקביעות לעיל , הטענות בהקשר לביטול הפסק נדחות.

אני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות הבקשה בעניין בסך 12,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית החל מהיום ועד לתשלום בפועל.