אשר לעתירה גופה טענה, כי אין כל היתיישנות של החיוב בהיטל באשר היה על העותרת להעלות הטיעון בהזדמנות הראשונה ולא כך נהגה, מה גם שעסקינן בטענת "מגן" ולא "חרב" וכי אין עוד צורך בחלוף זמן סביר בין מועד הסלילה למועד דרישת התשלום מה גם שחוק העזר מאפשר לעירייה בהוראת מעבר לגבות חובות מהעבר, ואף לידרוש התשלום בעת בקשת תעודת העברה בשלכת רושם המקרקעין (סעיף 9 לחוק העזר).
מעבר לאמור הוסיפה המשיבה, כי היא ביצעה עבודות תשתית נוספות ברחוב הגובל במהלך השנים וממשיכה לבצע מה שמקים את התשתית העובדתית לחיוב הנכס בהיטל סלילת כביש.
ביחס לנושא זה המשיבה הרחיבה הטיעון בתצהיר משלים והשלמת תשובה לעתירה המנהלית מתאריך 23.3.2015 בו הציגה גם מסמכים בכתב לרבות מיכרז לבניה בסמוך לנכס וכן תצ"אות המלמדות על מצב הרחובות הגובלים בנכס בשנת 1988 לעומת 1992 לאחר הסלילה באופן המלמד על סלילת כביש גובל באופן המאשר את עצם הטלת היטל הסלילה והיות ההיטל מוטל כדין.
מכל מקום, טענה זו מועלה לראשונה בתצהירה המשלים ולא לאורך השנים או בתגובתה המקדימה לעתירה מה שאומר דרשני לטענה הכבושה ביחס לעובדה ולפיה גם המשיבה מודעת לכך שהרחוב הגובל-רחוב הגנה- היה כבר סלול בשנת 1990 ולא ניתן היה לידרוש לגביו תשלום היטל.
המשיבה, כטענתה שלה, נאלצה ליטול הלוואות לצורך השלמת הפרויקט שאין חולק בין הצדדים הביא לפיתוחו של איזור תעשייה זה מחד, אך לא עשתה די על מנת לגבות את שלכאורה מגיע לה בדין מאידך.
...
לטעמי, רק תכניות מוכנות לסלילת רחוב וכן השגחה ופיקוח על הבניה (כלשון סעיף 7 להגדרת סלילת רחובות), הן אלה שניתן בעטיין להכריז על הטלת ההיטל, בעוד שבפועל למרות שנעשו מהלכים על ידי המשיבה כבר בשנת 1983, עדיין מהלכים אלה נזנחו ורק בשנת 1990נחתם חוזה פיקוח על עבודות הסלילה, כאשר התכניות משנת 83' אושרו רק בשנת 1990 (ר' מסמכים 6-8 לתצהיר המשלים), מכאן, שגם טענה זו של העותרת דינה להידחות.
סוף דבר
לא מצאתי להתייחס לטענת המשיבה בדבר התנהלות שלא כדין של העותרת בביצוע עבודות בניה ללא היתר וכי מטעם זה יש לדחות העתירה בשל חוסר ניקיון כפיים, באשר על פניו מדובר בניסיון לא ראוי להשחיר בפניה של העותרת עם טענות שאינן ממין העניין לנסיבות העתירה, מה גם שלא נמסרו ראיות מתאימות לטענה זו.
למרות האמור, מצאתי כי העתירה לוקה בשיהוי לפחות משנת 2009 ועד למועד הגשתה.
מכאן שדין העתירה להידחות.
