השלמת הכנסה של שכיר מעבודות פרטיות מחוץ למסגרת שעות העבודה

] "אספקת שירותים בכלל, בהבחנה מאספקת שירותי כוח אדם, משמעה הוצאת פונקציות שלמות מתוך המערכת הארגונית. כרגיל, אם כי לא בהכרח, נמצא את קבלן השירותים מבצע את העבודה בחצריו; הוא זה שיהיה אחראי לספק למערכת הארגונית את השירותים או את המוצרים המוגמרים עליהם סוכם. במיקור חוץ של פונקציות יהיה זה הקבלן שיספק את חומרי הגלם ככל שקיימים כאלה לצורך קבלת המוצר או השרות המוגמר, והוא שיפעיל את עובדיו ויפקח עליהם עד להשלמת המוצר המוגמר. מיקור חוץ של כוח אדם מובחן ממיקור חוץ של שירותים בכלל, בעיקר בכך שקבלני כוח האדם מספקים לאירגון עובדים זמניים, שניתן להעסיקם כל עוד זקוקים או מעוניינים בשירותיהם, ולהחזירם לקבלן כוח האדם כאשר אין בהם עוד צורך. באופן זה, העבודה נעשית על ידי עובדי הקבלן בחצריו של האירגון מקבל השרות, והוא זה שמפעיל אותם". בית הדין הארצי חיווה דעתו בעבר כי האבחנה בין קבלן כוח אדם לבין קבלן שירותים אינה תמיד "חדה ומוחלטת. ייתכנו מקרים של עירוב בין מתן שירותים בעין ושרותי הקצאה של כוח אדם, ולא אחת קיים קושי בזיהוי אופי ההיתקשרות עם המזמין"[footnoteRef:21].

] כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר; מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי התקבלותו אליה, מי משבצו במקום העבודה ומי מעבירו מתפקיד לתפקיד במערך ארגונו של המשתמש בעבודתו; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות את גובה שכרו ואת הנלווים לשכרו; מי חייב, מבחינה משפטית, לשאת בתשלום שכרו של העובד; מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו; כיצד דווחו יחסי הצדדים למס הכנסה, כיצד הצהירו ונרשמו במוסד לביטוח לאומי, וברשויות אחרות שבהן נידרשת הצהרה מיהו המעביד; מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבאנטיים להסדר ההעסקה, כגון: מי מפקח על עבודת העובד, למי מדווח העובד על עבודתו, ולמרותו של מי הוא סר; למי הבעלות על הציוד, החומרים, או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו; האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עסוקו העקרי של המשתמש בעבודה, ובו מישתלב העובד, או שמא נשכר העובד לבצוע פרויקט צדדי, הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העקרי של המשתמש בעבודה; רציפות, זמניות, ומשך קשר העבודה (מבחן זה הוא שולי ועשוי להוות לשון המאזנים במקרים גבוליים); האם יש לצד השלישי עסק משלו אשר בו מישתלב העובד, הנותן את שירותיו לאחר.

] "... ההבטחה לזכויות עבודה היא הבטחה שהפער בה בין המובטח לבין המצב בפועל גדול. גם אם הפער בין הדין הפורמאלי לבין יישומו אינו אלא ביטוי לבעיות הרווחות ביחס לכלל העובדים בשוק העבודה השניוני, בעיות אלה מתעצמות שעה שמדובר בעובדים זרים. כך, לדוגמה, בעיות הנובעות ממסגרת יחסי עבודה משולשים, שקיים בהם גורם מתווך נוסף לעובד ולנהנה מעבודתו. צדדים שלישיים בהסדרי העסקה כאלה יכולים להיות מתווכים, לשכות העסקה פרטיות ובעיקר חברות כוח-אדם. בעיה אחת, שזכתה כבר במענה רחב בדין, היא הגדרת הזכויות המהותיות על-פי סיווג המעסיק של העובד. אך דוקא ביחס לעובדים זרים הבעיה העיקרית היא בירור עובדתי ומשפטי כאחד של "חלוקת תפקידים" בין המעסיק לבין חברת כוח-האדם .

מהגר עבודה סיני שבא לעבוד כעובד שכיר באתר הבניה, אינו יכול להיות המעסיק של מבקש המקלט או הפליט ממוצא אריתריאי.

...

זאת ועוד, כאמור לעיל, שוכנענו, כי הסכמי ההתקשרות של הנתבעת עם חברת נופר היו הסכמים למראית עין.

אשר על כן, על אף שגזר הדין מתייחס לנתבעים 9 ו-10, לא מצאנו לבסס ממצאים עובדתיים בהתאם לגזר הדין וקביעותינו מבוססות, כאמור לעיל, בנימוקים שפורטו לעיל בהרחבה.

לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. 28,800 ₪ בגין חלף הפרשות לפיצויים ולפנסיה.

עם זאת, מבחן הרלוואנטיות אינו מהוה סוף פסוק, ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי קיימת חשיבות מיוחדת למלאכת האיזון שצריכה להעשות בין הזכות לגילוי ועיון מידע בהליך משפטי לבין הזכות להגנה על אינטרסים אחרים של הנתבע וכן הזכות לפרטיות של הנתבעים ושל צדדים שלישיים שאינם צד להליך (ע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (21.9.2010).

בנוסף טוענת התובעת כי עבדה בפועל תקופה נוספת מביתה עד לסוף חודש דצמבר 2019 ובגין תקופה זו תובעת סכום נוסף בגין הפרישי שכר עבודה בסך 20,625 ₪ וכן תובעת פיצוי כספי בסך 10,000 ₪ בגין חוסר תום לב. לטענת התובעת אף שהיא בעלת 5% ממניות הנתבעת 1, היא ביצעה את עבודתה בנתבעת 1 כעובדת שכירה לכל דבר ולא קיבלה רווחים מעצם היותה בעלת מניות.

המסמכים שהתבקשו בסעיף 9-20 : מדובר ברשימה ארוכה של מסמכים הנוגעים למידע עסקי של הנתבעת 1 ואשר נתבקשו אף ביחס לתקופה שחורגת מתקופת העבודה (דוחות מע"מ, דוחות למס הכנסה, דוחות מיסלקה פנסיונית, תצהיר בנקים, טופס פחת, דוח אובליגו, דוח תנועות בחשבון, פירוט הוצאות בכרטיסיה אשראי, פירוט הלוואות בנקאיות וחוץ בנקאיות ופרוטוקול ישיבת דירקטוריון מיום 10.2.21).

משעה שהתובעת הגישה תביעה לשכר עבודה, פדיון חופשה ודמי הבראה, אין בידי לקבל את טענתה כי קיימת חשיבות מכרעת לקבלת כל המסמכים המשקפים את מצבה התזרימי של הנתבעת 1 לצורך ההליך שבנידון ואין במסמכים אלה כדי להביא לייעול ההליך.

להשלמת התמונה אציין כי דומה שאף התובעת ערה לאבחנה זו, שכן בפתח כתב התביעה טוענת התובעת במפורש כי בכוונתה לנקוט בהליכים נפרדים כנגד הנתבעות בכובעה כבעלת מניות (הדגשה לא במקור): "על מנת לסבר את האוזן, יצוין כי התובעת בנוסף לעובדת מן המניין בחברה מחזיקה ב5% בלבד ממניות החברה הנתבעת 1 וזאת כנגד העברת הלוואה בסך של 70,000 ₪ לחשבון הנתבעת 1, הלוואה שטרם הושבה לתובעת אשר בגינה תוגש תביעה נפרדת כנגד הנתבעים.

...

בהקשר זה מקובלת עלי טענת הנתבעות כי ככל שהתובעת מבקשת לקבל מסמכים בכובעה כבעלת מניות בנתבעת 1 הרי שעל פנייתה לנתבעת 1 להיעשות בדרכים שנקבעו לכך בחוק החברות, התשנ"ט – 1999 ולחילופין לפנות לערכאות המתאימות לכך.

לפיכך הבקשה לגילוי המסמכים שנתבקשו בסעיפים 9-20 נדחית, למעט דוח רווח והפסד כמפורט בסעיף 13 לעיל.

סוף דבר הבקשה לגילוי מסמכים מתקבלת בחלקה והבקשה למחיקת הנתבעות 2,3 מכתב התביעה נדחית, כמפורט לעיל.

סעיף 42.402 לתקשי"ר מגדיר "עבודה פרטית" של כלל עובדי המדינה באופן הבא: "כל עבודה המכניסה שכר או עיסוק בעסק שמטרתו היא קבלת הכנסה או רווחים, וזאת מחוץ למסגרת עבודתו של העובד בשירות, לרבות כל עבודה או עיסוק כאמור, בין אם הם נעשים דרך קבע, בין אם הם נעשים באופן זמני ובין אם הם נעשים באופן חד פעמי; למעט רכישת מניות בחברה או חלק בשותפות, בתנאי שהעובד אינו פעיל באיזו צורה שהיא בניהול החברה או השותפות". יצוין כי לעבודה פרטית של רופאים קיימת הגדרה נפרדת.

מהוראות התקשי"ר עולה כי עבודה פרטית מתייחסת למכלול העיסוקים של הרופא כשכיר או עבור שכר במסגרת מוסד או גוף חצוניים לשירות המדינה ואילו פראקטיקה פרטית מתייחסת למכלול העיסוקים של הרופא כעצמאי במסגרת קליניקה פרטית, במסגרת קופות החולים או בכל מסגרת אחרת.

בסעיף 42.431(ה) לתקשי"ר נקבעו שלושה סייגים למתן היתר לפרקטיקה פרטית, ואלו הם: העיסוק בפרקטיקה הפרטית יוצר או עלול ליצור היתנגשות אינטרסים עם העבודה בשירות המדינה; העיסוק מתבצע במסגרת שעות העבודה הנהוגות במקום עבודתו של הרופא, לרבות בזמן כוננויות מתוכננות ותורנויות; העיסוק מתבצע באמצעות ציוד או רכוש שהועמדו לרשות הרופא מטעם המדינה לצורך מילוי תפקידו.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 1.8.2012 פורסמה הודעת נש"מ שכותרתה "רופאים – הסכם קבוצי". בהודעה הוצהר על חתימתו של הסכם 2011, צוינה תקופת ההסכם ונקבעו תיקונים לתקשי"ר בהתאם להוראותיו.

...

בהתאם למסקנה אליה הגענו היוועצות עם המבקשים אינה מספיקה וקיימת חובה לנהל עימם משא ומתן הן בנוגע לתוכן הכללים והן בנוגע להשפעתם על הרופאים ותנאי עבודתם.

סוף דבר בקשת הצד מתקבלת בחלקה.

אי לכך, אנו קובעים כך: קביעת כללים לעבודות הנוספות של הרופאים אין משמעותה פתיחתו של הסכם 2011 בתקופת תחולתו ואין היא מהווה הפרה של סעיפי השקט התעשייתי ומיצוי התביעות הקבועות בהסכם.

עם זאת, מקום בו עבד החבר מחוץ למסגרת הקבוץ, בין אם היה מדובר בקבוץ שיתופי ובין בקבוץ מתחדש, נמצא כי בנסיבות מסוימות תתכן הכרה ביחסי עובד ומעביד; וכך נקבע במועד סמוך לפסיקה שהובאה מעלה: "על מנת לקבוע אם היתקיימו יחסי עובד ומעביד בין חבר קבוץ לבין מיפעל בו עבד החבר יש לבחון אם נכרת חוזה היתקשרות חצוני בין החבר לבין מקום העבודה או שמא הייתה עבודתו במסגרת שיבוצו בענף מענפי הקבוץ" (ע"ע 1501/04 אמיר בונה נ' פלסים וקיבוץ מרחביה, הנשיא אדלר (2006) (להלן עניין פלסים); וראו גם ע"ע 1091/04 רז נ' המוסד לביטוח לאומי (2005)).

מכאן, כפועל יוצא, משפט העבודה ככלל לא חל בימים ההם בתוככי הקבוץ; וכפי שמתארת נאמן: "... אולי כדי לא להקשות עלינו את החיים עם בעיות כמו תזרים מזומנים או משיכת יתר, קיבלנו מראש כסף שנאמר לנו שהוא שווה ערך לשכר שהיינו אמורים לקבל (אף אחד לא דיבר על פרמיות, שעות נוספות, העדרות, שעון נוכחות ועוד)" (שם, בעמ' 161).

כך למשל, תקנה 2(ד) לתקנות ערבות הדדית קובעת, כי כדי שחבר ייהנה ממעין השלמת הכנסה, התנאי לכך שהוא "ממצה את יכולת הישתכרותו ומקיים את חובת עבודתו". בנוסף לכך, בדין וחשבון הוועדה הציבורית בעיניין הקיבוצים נכתב, כי "חברי הוועדה היו גם תמימי דעים שתהיה הערבות ההדדית מקיפה ככל שתהיה, היא לא באה לחפות על אי נכונות של חברי קבוץ כשירים, בגיל העבודה, לתרום לקולקטיב את כוח העבודה שלהם, בהתאם ליכולתם" (שם, פרק 2(ד)).

על עובדים הוא אומר (בבלי בבא מציעא קי"ב, ע"א), "'ואליו הוא נֹשא את נפשו' (דברים כ"ד, י"ד-ט"ו) – כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו", וכן ראו רמב"ם שכירות י"א, א' "מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו, שנאמר, ביומו תתן שכרו" (דברים כ"ד, ט"ו); ועל מהות השותפות הוא אומר "כשירצו השותפין להישתתף, במה יקנה כל אחד ממון חברו להישתתף בו... כללו של דבר, בכל הדרכים שקונה הלוקח, באותן הדרכים עצמם קונים השותפין זה מזה הממון המוטל ביניהם להישתתף בו" (רמב"ם שלוחין ושותפין, ד', א').

...

" ובעניין נוסף, בג"ץ 6337/06 אדלר נ' הרמטכ"ל (2006): "כבר נלאה הקולמוס מהתריע על כך שבית משפט זה אינו הפורום הראוי לדיון בשאלות פרטניות של פלוני בצה"ל ובפיטורין מן המשטרה ומשירות בתי הסוהר, שכן מעורבים בדיון ענייני עובדה וענייני משפט, וככל שהמדובר בחלק העובדתי, נגרע חלקו של איש המדים; הוא אינו זוכה למלוא יומו השיפוטי, כיוון שבית משפט זה אינו אמון - כדרך עבודתו - על חקירות עדים ועל בדיקת מהימנותן של ראיות. התוצאה היא כי יש קושי של ממש לאנשי הצבא ולשוטרים למצות את זכויותיהם (בג"צ 6651/05 שפירא נ' ראש אגף כוח אדם במטכ"ל; בג"צ 5770/05 ויזל נ' המפקד הכללי של המשטרה (השופטת ברלינר); בג"צ 1425/06 רס"ב יפה עזרא נ' ראש אגף כוח אדם (השופטת ברלינר)) ... אכן, נושא שירות הקבע הוצא על ידי הפסיקה שמכבר מסמכות בית הדין לעבודה, מתוך ההנחה הידועה באשר לסטטוס הייחודי של אנשי הקבע מכוח המשפט הציבורי, החל מבג"צ 297/72 עובד נ' שר הבטחון, פ"ד כז(1) 169, 172 (השופט - כתארו אז - לנדוי); ראו גם בית הדין לעבודה בפסיקתו בדב"ע לו/2-8 חיימוביץ נ' מדינת ישראל, פד"ע ח' 472; וכן ראו בג"צ 6840/01 פלצמן בל (יפה) נ' ראש המטה הכללי (השופטת פרוקצ'יה). באשר לשוטרים וסוהרים, ראו סעיף 93א לפקודת המשטרה (נוסח חדש) תשל"א-1971 וסעיף 129א לפקודת בתי הסוהר, תשל"ב-1971, שלפיהם ענייני מינויים והעברתם מתפקיד לא ייחשבו כיחסי עובד ומעביד. הדעת נותנת, כי גישת המחוקק והפסיקה היתה ייחודם של לובשי המדים כדי שלא להעמידם בשורה אחת עם מי שיש להם ועדי עובדים, הסתדרות עובדים וכדומה; לובשי המדים אמורים לעמוד לפקודה בכל עת ובכל שעה, ואף לסכן, וחלילה להקריב את חייהם; גם הממסדים הצבאיים והמשטרתיים לא רצו לבוא בשעריו של בית הדין לעבודה, שמבנהו כולל נציגי ציבור של עובדים ומעבידים. עוד יצוין, כי כלל נושא שירותם של אנשי הקבע לא הוסדר בחקיקה, חרף משאלות משכבר (ד' ברק-ארז ''חוזה העבודה' של משרת בצה"ל', הפרקליט מ (תשנ"א) 114; בג"צ 5060/96 רס"מ בת שבע קהלני נ' ראש הממשלה, פ"ד נד(3) 270, 285-284 (הנשיא ברק); בג"צ 6651/05 הנזכר והאסמכתאות דשם). אציין כי עיינתי בדין וחשבון הועדה לבדיקת בתי הדין לעבודה (ועדת זמיר) מטבת תשס"ו – ינואר 2006, ובו נדרשה הועדה (עמ' 36) להמלצות ועדת אליאסוף שלפיה יש מקום להשיב לבית הדין לעבודה את הסמכות לדון בנושא מינויים, פיטורין וכיוצא בזה של שוטרים וסוהרים. הועדה סברה - גם בעקבות המלצתו של נשיא בית המשפט העליון לשר המשפטים – כי ראוי לשקול תיקון החוק והעברת הנושאים לבית הדין לעבודה, עם זאת הומלץ – בדעת רוב – שלא להציע בשלב זה את השינוי... ואולם, הומלץ לבחון בעתיד אם להעביר את הסמכות לבית הדין לעבודה או לבית המשפט לעניינים מינהליים... ראו גם ע"ע 1247/01 נדרה נ' מדינת ישראל-צה"ל (השופט צור); ד"ר יצחק לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד (2006), פרק 2, 22. לדידי אילו עסק בנושאים אלה בית הדין לעבודה, או בית המשפט לעניינים מינהליים, לא היה נפגע בכך הסטטוס המיוחד של החיילים והשוטרים - שבמהות הם ממלאים את תפקידם בעבודה בשירות הציבור, קרי הם במהות עובדים, אלא שמסוג מיוחד במובהק...". מערכת הממשל חששה, כנראה, מטעמים אלה או אחרים, מהעברת נושא אנשי הצבא לבית הדין לעבודה (וכשלעצמי דומה שאפשר היה), ועל כן – ותיאמר האמת, בלחץ בית משפט זה שעמד לקיים דיון בהרכב מורחב – נחקק חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), תש"ע-2010; בחוק זה הוקמה ועדת ערר וניתנה סמכות לבית המשפט לעניינים מינהליים לעניין "החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע... נוכח המאפיינים היחודיים של שירות הקבע בצבא הגנה לישראל ותוך איזון בין השמירה על זכויותיהם של חיילים בשירות קבע לבין צרכי הצבא". בהצעת החוק (הצעות חוק הממשלה תש"ע, 26) נאמר: "ההלכה היא שחיילים בשירות קבע בצה"ל אינם 'עובדים', אלא בעלי סטטוס שמשמעותו לא הוגדרה ולא הוסדרה עד כה". והנה לאחר שנים רבות נפתר נושא השמירה על זכויות אנשי הקבע.

מכאן הגיעו חלק מן המחברים למסקנה כי אין מדובר בשותפות רגילה, העומדת בכללים ההלכתיים הרגילים של שותפות במשפט העברי, אלא בקהילה הפועלת על פי תקנות הקהל ותקנותיה מחייבות את חברי הקהל (וראו משה אונא "הקבוצה בעיני ההלכה" שם, 101 (תשמ"ד); שמואל עמנואל "להגבלת הוצאות חתונה" שם, 107).

סוף דבר וסיכומו – איננו סבורים כי יש בעצם המעבר לתצורת הקיבוץ המתחדש כדי לשנות את ההלכה הקיימת בנוגע להכרה ביחסי עובד-מעביד בקיבוצים; על פי הלכה זו עסקינן באגודה שיתופית, על מכלול היחסים שהיא מושתתת ובנויה עליהם; יש לבחון כל תיק לפי נסיבותיו, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה עד כה. בענייננו, לא מצאנו כי יש להתערב בפסיקתו של בית הדין הארצי אשר יישם את המבחנים האמורים, והגיע למסקנה כי אין לראות ביחסים שבין העותר והמשיבים יחסי עובד-מעביד.

להלן מסגרת השעות של סוגי התורנות השונות שביצע ד"ר היימן: בימי חול בשעות 16:00 עד 08:00 למחרת (16 שעות); בימי שישי וערבי חג בשעות 13:00 עד 08:00 למחרת (19 שעות); בימי שבת וחגים בשעות 08:00 עד 08:00 למחרת (24 שעות); תורנות סופ"ש (שבת ארוכה) בשעות 13:00 ביום שישי ועד 08:00 ביום ראשון (43 שעות).

] "פצויי פיטורים כתחליף לפנסיה (נוכח הוראות סעיפים 11(ה) ו-14 לחוק); פצויי פיטורים כהכנסה חלופית עד למציאת מקום עבודה אחר; פצויי פיטורים כהגדלת שכר; ופיצויי פיטורים כגורם המחזק את הקשר בין העובד למקום העבודה, מעודד את העובד להשאר במקום עבודתו והופך את התפטרותו לבלתי כדאית מבחינה כלכלית (ע"ע (ארצי) 300274/96‏ צדקא נ' מדינת ישראל - גלי צה"ל, פ"ד לו 625, 662 (2001), וראו גם ע"ע (ארצי) 256/08 קוקא נ' שוורץ, [פורסם בנבו] פסקה 3 לפסק דינו של הנשיא אדלר ופסקה 29 לפסק דינה של השופטת רוזנפלד (13.2.2011) (להלן: עניין קוקא); ע"ע (ארצי) 30933-09-16 קבוצת פיטרו הכט בע"מ נ' דהן, [פורסם בנבו] בפיסקה 23 (7.5.2018) (להלן: עניין דהן); בר"ע (ארצי) 53034-02-19 אלי בן-חיים, חברת עורכי דין נ' מלמוד, [פורסם בנבו] בפיסקה 17 (27.8.2019) (להלן: עניין מלמוד)). עם זאת, יש לציין כי בחלק מהמקרים הושם הדגש על כך שכספי הפיצויים משמשים הכנסה חלופית לעובד שסיים את עבודתו, ונקבע כי התכלית המרכזית שביסוד החוק היא להעניק לעובד "רשת ביטחון" לצרכי קיום ולשם מציאת מקום עבודה חדש (ע"ע (ארצי) 1267/04 זכריה נ' עיזבון המנוחה ליזה קימלמן, [פורסם בנבו] בפיסקה 3 לפסק דינה של השופטת ארד (31.12.2006); עניין קוקא, בפיסקה 13 לפסק דינה של השופטת רוזנפלד; עניין דהן, בפיסקה 23; ע"ע (ארצי) 207/08 עז-רום מפעלי מתכת בע"מ (בפרוק) נ' אשכנתא, [פורסם בנבו] בפיסקה 71 (13.1.2012))".

ד"ר היימן הועסק משך 28 שנים כתורן חוץ, כרופא מומחה שנועד לתגבר ולהשלים שעות עבודה בהן ביה"ח לא יכול היה לאייש את התפקידים המורכבים שנדרשת מומחיות מיוחדת למלא.

...

אשר לדעתי יאמר כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 579,971 ₪.

לאור תוצאת ההליך, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.