בהצהרתה לפקיד התביעות מיום 6.4.14 ציינה המערערת כך:
"אני מצהירה בזאת בשכ. 5 בית 51 ובניסיון לטשטוש זהות מעסיקו [כך במקור ר.ר.], אני גרושה מהבעל כבר 20 שנה כבר. כל הזמן הזה אני חיה מאימא שלי נותנת לי 100 שח ואני חיה.לפני הגירושין הייתי גרה באותו בית בדיוק באותו מקום. אני התגרשתי כי בעלי לקח עוד אשה. הוא הפסיק לבוא אליי 20 שנה כבר, לא מדברים ולא כלום. בעלי גר בשכ. 5 בית 50 ליד הבית שלי, הוא גר שם 20 שנה מאז שהתחתן הוא גר שם עם האשה השנייה. הבית 51 הוא של אימא של בעלי לא שלי. העברתי אותו לבעלי לא יודעת למה, לא היה שלי. לא עזבתי להורים שלי כי אבא שלי לא רצה לקבל אותי. בעלי עובד כל הזמן הוא שוטר. כל הזמן בעלי משלם את ההוצאות אבל אימא שלו נותנת לו כסף מזומן והוא משלם. עד היום הוא משלם ואימא שלו נותנת לו את הכסף, אותו דבר לא השתנה כלום. בעלי לא משלם לי מזונות, לא נותן לי כסף, לא נותנת לי כלום. הבת שלי הייתה עובדת ומזה הייתי חיה ועכשיו היא לא עובדת אז באתי לביטוח [לאומי] לשלם לי. הוא לא משלם לי כלום 20 שנה."
בהודעתה לחוקר המוסד לביטוח לאומי, שנגבתה במשרדי המוסד, ציינה המערערת כך:
"אני הגשתי תביעה לביטוח לאומי, ... אני רוצה קצבה כי אני רוצה לחיות. אף אחד לא נותן לי כסף. לשאלתך אם אני נשואה, אני גרושה כבר 20 שנה. אני גרושה. לשאלתך איך התקיימתי 20 שנה ומדוע באתי עכשיו אבא שלי לא רצה שאני אקבל גמלה ואני לא יודעת עברית. לשאלתך מדוע אבא שלי לא רצה שאני אגיש תביעה, אני לא יודעת, הוא היה נותן לי 50 ש"ח פעם בחודש, הוא מת לפני 11 שנה. אח"כ אימא שלי גם הייתה נותנת לי 50 ש"ח או 100 ש"ח. עגבניות. לשאלתך ממה היתקיימו הילדים וכמה ילדים היו לי כשהתגרשתי היו לי 3 ילדים. ... גם הם היו מתקיימים מה 100 ש"ח 150 ש"ח וקיצבת ילדים. לשאלתך אם אביהם לא פרנס אותם לא הוא לא פרנס אותם (בוכה). לשאלתך מה הסיבה לגירושין, אני עד היום לא יודעת מה הסיבה לגירושין, הוא החתים אותי ואני לא יודעת לקרוא או לכתוב. לשאלתך ממה חשבתי להתקיים ומה ביקשתי ממנו אני ביקשתי את הילדים לא ידעתי ממה לקיים אותם. אם אתה אומר לי שהוא היה כאן קודם, והוא אמר לך שהוא פרנס את הילדים עד גיל 18, אני לא יודעת אם הוא פרנס או לא פרנס, אני גרה בבית של אימא שלו. לשאלתך אם יש לי מיגרש או אני רשומה אני הייתי רשומה בבית 50 אני ויתרתי לו על המיגרש ורשמו את מיגרש 51 על השם שלי אבל לא נתנו לי אותו ... לשאלתך אם אימא שלו קונה לנו אוכל או אנחנו אוכלים איתה, היא לא קונה לנו אוכל גם אם אני מבקשת כסף היא לא נותנת לי. בבית יש 4 חדרים, לי יש 2 ולה יש 2. אם אתה אומר לי שאבא שלי נפטר לפני 11 שנה ומדוע לא באתי גם אז, אני לא יודעת ללכת ולבוא. הבת שלי גדלה היא הבינה ואמרה לי שתבוא איתי."
יצוין כי קודם למתן החלטת המוסד בתביעת המערערת נחקר גם פייסל, שטען אף הוא כי אין הוא מפרנס את המערערת; כי אימו משלמת את חשבונות הבית, וכי המערערת ואמו לוקחות מים וחשמל מביתו.
בניית הבית הושלמה בשנת 1992.
כמו כן אציע, כי נפסוק לזכות המערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ש"ח.
טרם חתימה אשוב ואזכיר את פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת סינגור קהילתי, שם הופנה המוסד לביטוח לאומי עוד בשנת 2011 לקיים הידברות לצורך ליבון אפשרות לקביעת "קריטריונים נוספים או דרכים אחרות למציאת מענה לטענות שהעלו לפניו ביחס לפגיעה הנגרמת לנשים בדואיות חד-הוריות המסווגות לצורך הבטחת הכנסה כחלק ממשפחה" (ראו לעיל בפיסקה 23).
...
ברור שכלל זה מנחה שלא להסיק מסקנה אוטומטית שמוסקת מהנחה גורפת שהונחה מראש ללא בדיקת העובדות והנסיבות הייחודיות למקרה פרטני, וברור שכלל זה מורה לדחות את מסקנתו של המוסד לביטוח לאומי כי המערערת חיה במשק בית משותף עם בעלה לשעבר.
לסיכום: בהתאם לנימוקים שפרטתי לעיל ותוך אימוץ כל הנאמר בפסק דינה של כב' השופטת רוזנפלד, הריני מצרף את דעתי לדעתה.
סוף דבר
על דעת רוב חברי ההרכב, שהסכימו לחוות דעתה של השופטת רונית רוזנפלד, ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא יגאל פליטמן, הערעור מתקבל.
