השלכות תמיכה כספית על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה

המערער ממקד את עירעורו בטענה לפיה "נסיבות המקרה שבפנינו חמורות יותר מבחינה סוציאלית מנסיבות המקרה של סימה קרול ואהוד יאיר". כך, אילו היו להוריו האמצעים המתאימים היו מממנים את תשלומי המשכנתא, כאשר תרומתם היתה מסווגת כ"תמיכה משפחתית", והוא היה מתגורר בדירת המערער שלא היתה מניבה לו הכנסה ומשכך היה זכאי לגימלת הבטחת הכנסה.

בהיעדר כל יכולת לתמוך בו כספית התמיכה המשפחתית שהוא מקבל היא חדר בבית הוריו, המאפשרת לו להמנע ממכירת דירת המערער אותה רכש על מנת להבטיח לו מדור לעת לבוא, ועל כן אין לראות בשכר הדירה "הכנסה" אלא כתמיכה משפחתית.

כך למשל, האם יש מקום לנכות הוצאות השגחה על ילדים שהוצאו לצורך הישתלבות בשוק העבודה? משכך, ומבלי להביע עמדה לגוף שאלת המדיניות, ונוכח ההשלכות הצפויות, הרי שההחלטה אם להנהיגה מסורה למחוקק הראשי ולמחוקק המשנה, ואינה יכולה להעשות בדרך של פיתוח שפוטי.

...

אכן, "בקביעת גבולות נוקשים יש מן השרירותיות, באופן שעלולה להישלל גמלה מאדם הזקוק לכך בשל קו גבול טכני שהוא נותר מעברו השני, גם אם בחינה פרטנית של עניינו היתה מובילה למסקנה שיש לזכותו בסיוע" (הלכת אהוד יאיר.

הנה כי כן, המערער העלה לפתחנו טענות הראויות להישמע בדיון חברתי – ציבורי, אך אין מנוס מדחיית ערעורו.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המבקש חוזר על טענותיו לפני בית המשפט לעניינים מנהליים כי ההחלטה שלא לחדש את רישיונו שוללת את זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה; פוגעת באורח קשה במשפחתו; ועשויה לפגוע בסכויי השקום שלו.

לטענת המשיבה המבקש לא סתר את קביעות בית הדין לעררים שלא הובאו ראיות לכך שהוא מפרנס את בנותיו; כי ממילא הוא עתיד לסיים לרצות את עבודות השרות שלו בתקופה הקרובה; וכי ככל שיקבל כספים מהמדינה בגין קבלת הבקשה, ועררו בסופו של דבר יידחה – לא ניתן יהיה להשיבם.

עוד צוין כי ההשלכות של אי-חידוש הרישיון על המבקש אינן שונות מהשלכות החלטה זו על עוררים אחרים.

אשר ליכולת זו, ציין המערער כי עוד עובר לתחילת ריצוי מאסרו בעבודות שירות, נתמך בגימלת הבטחת הכנסה, וכי שלילתה מונעת ממנו אפשרות להיתפרנס.

...

בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שהערר מכוון לשמר מעמד שהעורר החזיק בו למעלה מעשר שנים, אני סבור כי המקרה דנן הוא בגדר חריג המאפשר ליתן סעד זמני – אף אם מדובר ב"צו עשה" (ראו והשוו: עניין פלוני, פסקה 9).

ודוקו: החלטתי זו לא מתעלמת ממעורבותו של המערער בפלילים – אך מדובר, כאמור לעיל, בתיקים משנת 2017, והמשיבה עצמה סברה כבר בשנת 2019 כי בחלוף תקופה של שנה בלא שייפתחו תיקים חדשים (כפי שנראה שאירע בפועל), יוכל המבקש להחזיק ברישיון ישיבה מסוג א/5.

מסקנתי היא אפוא כי מאזן הנוחות נוטה בנסיבות העניין לטובת המבקש.

בית הדין הוסיף כי: "הפרשנות שמציע הנתבע למקרה זה בלתי סבירה בעליל. כאשר אדם מחזיק בנכס למגוריו מכוח זכות ישירה שלו אין הדבר בא בגדר חישובי הזכאות - זאת מכוח החוק. כאשר אדם מחזיק בנכס מכוח סיוע של צד ג' - אין הדבר בא בגדר חישובי הזכאות מכוח הנפסק בעיניין יאיר. הייתכן שכאשר הוא מחזיק בנכס מכוח חובה שחויב אחר לשלם עבור כך - יבוא הדבר בחשבון? התשובה השלילית ברורה. הראציונאל שביסוד הילכת יאיר הוא להחריג את דירת המגורים עצמה (ובלא קשר לאופן מימונה) מגדר משאביו של אדם לצרכי החוק". בית הדין הדגיש עוד כי בהתאם להחלטתו של בית הדין השרעי "אין עסקינן במזונות אלא במדור", וכי "בנידון דכאן היו... שתי תביעות נפרדות - למזונות ולמדור... למעשה כאן באופן ישיר הובהר שצריך לשלם עבור מדור". המוסד הגיש ערעור על פסק הדין, וטוען במסגרתו כי פסיקת בית הדין האיזורי אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 9(א)(3) לחוק, הקובע כי יש לראות כהכנסה "דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו, לרבות תשלום בעדו ובעד ילדיו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972". המוסד סבור כי התשלום ששילם בעלה לשעבר של המשיבה מכוח פסק דין שחייב אותו לעשות כן, ולא כתמיכה של רצון טוב, מהוה "הכנסה" וזאת בין לאור סעיף 9(א)(3) ובין כיוון שמדובר בתשלום הנופל לגדר סעיפים 2(5) או 2(10) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

במהלך הדיון ביקשה ב"כ המוסד כי בית הדין ישקול את צרופו של היועץ המשפטי לממשלה להליך, נוכח השלכות הרוחב הצפויות לשיטתה מדחיית העירעור.

משמעות הדברים הנה כי תשלום המועבר על ידי צד שלישי לצורך החזקה בדירת מגורים - בין באופן מלא ובין באופן חלקי, בין באמצעות תשלום ישיר למשכיר ובין באמצעות העברת הכספים לידי המבוטח אך תוך ייעודם לדירת המגורים - לא יבוא בחשבון הכנסותיו של המבוטח לצורך חישוב זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה, וזאת מכוח הוראות החוק עצמן וכל עוד מדובר בתשלום שהנו מתנה במהותו (היינו שלא כתמורה עקיפה בגין עבודה, מוצר או שירות)".

...

לא מצאנו ממש גם בטענות המוסד המתבססות על סעיפים 2(5) ו-(10) לפקודת מס הכנסה, שכן הן נסוגות מפני הפרשנות שניתנה בהלכת אהוד יאיר לסעיף 9(ג) לחוק, המוציא כאמור את דירת המגורים מגדר משאביו של מבקש הגמלה.

שאר טענותיו של המוסד נדונו בהרחבה בעניין אהוד יאיר, ואין לנו אלא להפנות לנפסק שם. סוף דבר - הערעור נדחה מטעמיו של בית הדין האזורי.

משכך, לא מצאנו לנכון לבצע הפרדה כאמור במסגרת הערעור.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה: הערעורים שלפנינו מעלים לדיון שאלה משפטית משותפת, והיא השלכותיה של תמיכה כספית, משפחתית וקהילתית, על עצם והקף הזכאות לגימלה מכוח חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה או החוק).

לאור האמור, גדרה של המחלוקת בינינו מצומצם בנסיבות המקרים שבפני נו לשאלה יחידה - האם תמיכה כספית, והדגש הוא על כספית, קבועה ובעלת שיעור ידוע, שמקבל מבקש הבטחת הכנסה וביטוייה באלפי שקלים לחודש; האם תמיכה כספית שכזאת - ראויה להלקח בחשבון בבחינת זכאותו לקבלת גימלה כספית חודשית מינימאלית על פי החוק, כאמצעי לקיום מינימאלי בכבוד.

...

אשר לאפשרות הראשונה - מקובלת עלי קביעת חברתי כי לא ניתן לראות בתמיכה ככזו הבאה בגדרו של סעיף 2 לפקודה.

משהתמיכה אינה נכללת באיזו משתי האפשרויות הללו ונוכח מורכבות השאלה של ההתחשבות בתמיכה כאמור כגדרה של ״הכנסה״ מקובלת עלי עמדת חברתי כי אין זה נכון שמה שלא הוכנס על ידי המחוקק הראשי או מחוקק המשנה במפורש יוכנס על ידי הרשות השופטת באמצעות פרשנות תכליתית.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב, ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, הערעורים בעב״ל 15-10-21688 ובעב״ל 15-10-64075 מתקבלים; הערעורים בעב״ל 13-10-39298, עב״ל 14-08-17457 ועב״ל 15-11-61850 נדחים; והכול כמפורט בחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.

בחקירתו של יולי (בנה של התובעת), אשר סייע לה להגיש את תביעתה לגימלת הבטחת הכנסה בשנת 2017, עלה כי המנעות מההצהרה על מעמד התובעת נבע מחשש לאי קבלת הקצבה: עזרת לאימא להגיש תביעה לנתבע על מיצוי זכויות השלמת הכנסה? כן. למה ביקשתם? כי לא היו לה הכנסות אחרות, הכסף שלו היה לא נגיש, היא קיבלה אז משהו כמו 1,500 ₪ ורק ארנונה היה חצי מזה.

ערים אנו לטענה שהעלתה התובעת (עמ' 8 ש' 1) כי הישתתפות המנוח בהוצאות הבית נעשתה רק בינואר 2017, אך טענתה זו לא נתמכה בראיה כלשהיא, ועל כן יחסנו לה משקל ראיתי נמוך; רביעית באשר לטענת התובעת לעניין תכלית חוק הבטחת הכנסה, אכן תכליתו של החוק היא לאפשר תנאי מחיה מינימאליים לאלו שידם אינה משגת, אך הזכאות היא בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק, כך שבהחלט יתכנו מקרים שבהם חרף מצוקה כלכלית קשה הנתבע אינו רשאי לאשר גמלת הבטחת הכנסה; לבסוף התובעת לא טענה כי חלים על המקרה שלה מי מהחריגים הקבועים בתקנות הבטחת הכנסה לעניין חישוב הכנסת בן/בת הזוג (ראו לעיל), וגם לא הוכיחה זאת.

" עוד נקבע שם בעיניין אופן הפעלת שיקול הדעת: אשר לאופן הפעלת שיקול דעתו של המוסד, פירטנו לעיל את אמות המידה שקבע המוסד בנוהל בחינת חובות, אולם כאמור בנוהל עצמו "הועדה פועלת על פי הקריטריונים שהותוו ואושרו על ידי המנהלה, אך כמובן יש בידה שיקול דעת נרחב לפעול מעבר לקריטריונים הללו". מבלי להתיימר למצות, על המוסד לשקול, לצד נסיבות הווצרות החוב ואחריות המבוטח להווצרות החוב (ראו סעיף 34.1 לעיל) בין היתר, את מידת תלותו של המבוטח בגימלה המשולמת לו על ידי המוסד והשלכות הפחתת הגימלה על יכולתו של המבוטח לספק לעצמו את צרכי המחיייה השוטפים והחיוניים; המצב הרפואי של המבוטח ובני משפחתו והשלכותיו (כגון - עלות חודשית של טיפולים רפואים ותרופות); גילו של המבוטח; נסיבות משפחתיות מיוחדות ו/או חריגות של המבוטח; שיקולים רלוואנטיים אחרים, שהועלו על ידי המבוטח.

...

" אומנם לא הוגש העתק לבקשת התובעת לבחינת חובה בוועדה, אך סבורים אנו כי טענותיה זהות לאלו שהעלתה בפנינו.

סוף דבר תביעת התובעת בעניין עצם קיומו של החוב נדחית.

בטרם נחתום, נציין כי לסיכומיה צירפה התובעת מסמכים שלפיהם ולטענתה לאחרונה חלה התדרדרות ניכרת במצבה הרפואי, וציינה בקשר לכך כי ללא קשר לתוצאות ההליך היא מתעתדת לפנות פעם נוספת לוועדה לבחינת חובות, על מנת שתשקול גם עניין זה. על מנת לייעל, ולמנוע דיון כפול, אנו קובעים כי התובעת אינה נדרשת לפנות בפנייה חדשה ונפרדת לוועדה לבחינת חובות, והיא רשאית להביא גם מידע חדש זה בפני הוועדה על מנת שתשקול גם אותו בטרם מתן החלטה חדשה.