העובדות:
במהלך חודש ספטמבר 2004, סיכמו הנאשם והמתלונן כי המתלונן ייבדק בבדיקת פוליגרף, ואם יתברר כי הינו דובר שקר בקשר לחוב לאבי, ישלם המתלונן לנאשם סך של 20,000$ (להלן: "החוב").
אף שהנאשם מקבל אחריות למעשיו, מתקשה להתחבר לחומרתם ולהשלכות ההרסניות של מעשיו על האחר, הוא מנותק מדרכי היתנהגותו וקבלת ההחלטות בחייו לאורך השנים ובמצבים של תסכול וחוסר אונים מגיב באימפולסיביות וכעס, כפי שבא הדבר לידי ביטוי גם בעבירה נשוא הדיון הנוכחי.
העונש סעיף 428 לחוק העונשין מגדיר מעשה סחיטה באיומים כך: "המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להמנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו-מאסר תשע שנים." הנאשם הורשע, כאמור, בסיפת הסעיף הנ"ל, שכן בעקבות האיומים שהשמיע למתלונן שילם לו האחרון סך של 20,000$, קרי מעשה האיום נשא פרי.
...
לאור כל האמור, רואה ב"כ הנאשם כי מעשי הנאשם מצויים במדרג הנמוך ביותר של מבצעי עבירת סחיטה באיומים וכמתחייב מאבחנה זו אין למוד לו את העונש כפי שנגזר בעיניינם של עבריינים אלימים שגובים כספים לא להם.
לאור כל האמור, מבלי להיתעלם מנסיבות הקולא שהעלה בא כוחו, החלטתי לידון את הנאשם לעונשים הבאים כדלקמן:
3 שנות מאסר – מתוך תקופה זו 20 חודשים לריצוי בפועל.
אני מוסיף ודן את הנאשם ל-5 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי שבמשך תקופה של שנתיים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירה לפי סעיף 286 לחוק העונשין.
