השלכות איחור בהגשת הוכחת חוב על ידי נושה מובטח

סעד חלופי שהתבקש היה להורות על הפקדת כספים האמורים בקופת בית המשפט וזאת כדי להגן על הכספים האמורים מפני נושים אחרים של היזם.

הרוכשים הצהירו כי בידיהם הקלטות בו נשמע מנכ"ל החברה והבעלים מפעיל עליהם לחצים להתפשר לפצוי כספי בגין שלושה חודשים בלבד, בעוד מדובר באיחור בתווך של בין 18-31 חודשים שאם לא כן, "לא יהיה מי שישלם לכם", וכי קיים תרחיש אפשרי בו היזם יפשוט את הרגל, לחלופין שהחברה בבעלותו תהפוך לחדלת פרעון.

לטענת הרוכשים קיים חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הדין וזאת בשל התבטאויות שנשמעו מצד היזם בשבועות האחרונים וכן בשל כמות התביעות התלויות ועומדות כנגדו, ובעיקר בשל סכומן המצטבר (8 תביעות אזרחיות נפרדות שהוגשו על ידי 87 תובעים, בסכום מיצטבר של מעל 12.3 מיליון ₪).

קבעתי כי הבקשה תתברר בישיבה שנקבעה להוכחות ליום 03.03.2022.

ב"כ הבנק הפנה לנספח ז' להסכם המכר שהתובעים חתמו עליו והיו מודעים להשלכותיו ובעיקר להוראת סעיפים 10 ו-13 לנספח ז', על פיהם הצהירו הרוכשים כי זכויות הבנק על פי השעבודים גוברים על זכויותיהם על פי ההסכם.

כדלקמן הסעיף הרלוואנטי מכוח ההסכם: "5.1.ה. מסירת הדירה, תתבצע כשהדירה חופשייה מכל חוב, עיקול, שעבוד, משכנתא ו/או זכות לצד שלישי, למעט משכנתא ו/או שיעבוד אחר לזכות הבנק שיעמיד לרוכש הלוואה המובטחת במשכנתא ו/או לזכות הבק או המוסד שיתן לרוכש ערבות או בטוחה לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי הדירות) תשל"ה 1974 בכפוף להמצאת כתב החרגה סופי ובלתי מותנה מאת הבנק המלווה, ובתנאי שהרוכש מילא קודם לבצוע המסירה אחר כל התחייבויותיו לפי חוזה זה, סילק בפועל כל תשלום ו/או חוב שהרוכש חייב לשלם לחברה ו/או לרשות אחרת על פי תנאי החוזה והשיב הבטוחה שנמסרה לו בחזרה לידי המוכרת" (ההדגשות אינן במקור - א.א).

...

יוצא אפוא כי החיוב לתשלום הכספים אינה קיימת לטובת היזם, אלא קיימת לטובת הבנק בלבד, וזאת מכוח המחאת חיובים.

סוף דבר, בשל השעבוד הקבוע, ההמחאה על דרך השעבוד של הכספים והתשלומים המגיעים ליזם מאת הרוכשים, חובה שהועברה לבנק בדרך של המחאת החיובים, וכן כוחו המהותי הגובר של העיקול על פני כוחו הדיוני בלבד של העיקול - הבקשה לעיקול זמני נדחית.

בצד זאת אני קובעת כי ממועד הגשת הבקשה לסעד זמני (24.02.2022) ועד ליום 07.04.2022 (10 ימים לאחר מתן פסק הדין שניתן ביום 27.03.2022 לא תיחשב תקופה זו כתקופה בה איחרו ו/או התעכבו הרוכשים שלא כדין בתשלום יתרת התמורה עבור הדירות.

מהאמור לעיל עולה כי בעוד שמרבית החובות המוטלות על החייב בשלב הראשון (בעת יצירת החובות) הנן חובות מופשטות (מסוג סטאנדרט) ואשר הוכחת הפרתן מצריכה הליך משפטי (ראו והשוו: עניין קיירה, בעמ' 8-10), הרי שחובת תום הלב המוטלת על החייב במהלך ההליך הנה ברורה וניתנת לבצוע וליישום בנקל (מסוג כלל), כגון: הגשת דוחות חודשיים, עמידה בצו תשלומים, גילוי מצבת נכסים וזכויות, עמידה בהגבלות ההליך וכיו"ב. זאת ועוד.

מבלי לקבוע מסמרות בנוגע למדרג המחדלים השונים ומבלי להקל ראש אף לא באחד מהם, הרי שלדידי הפרת חובת תום-הלב, הבאה לידי ביטוי באי-עמידה בצו תשלומים או באי-הגשת דוחות חודשיים, אינה שקולה למחדלים חמורים כגון יצירת חובות חדשים בהליך, הטעיית נושים, ניהול עסקים בלא היתר, המנעות החייב מלגלות את דבר היותו פושט-רגל, למשל במסגרת כריתת הסכמים עם צדדים שלישיים תמי-לב, והסתרת עניינים שונים מבית-המשפט, בעל-התפקיד והנושים.

בין היתר, ננקטו הליכים למימוש שעבודים הרשומים לטובת נושים מובטחים, נחתמו הסכמי פשרה בסכסוכים שנתגלעו בין המערערות לבין בעלי זכויות שונות וכן נמכרו זכויותיהן של המערערות בפרויקטים לידיהם של צדדים שלישיים.

על כן, גם במובן זה, ומבחינת ההשלכות הצפויות לנושים השונים ולצדדים שלישיים, לא ניתן עוד "להשיב את הגלגל לאחור"..

לגירסת החייב, הוסבר לו כי הוא רשאי להיתקשר בהסכמים ובתנאי שלא יצור חובות חדשים, אלא שמאחר והחייב לא נשא בפועל בתשלומי השכירות, הרי שאין לראות בו כמי שהפר חובותיו בהליך.

כך, למשל, תביעה לפינוי מושכר שהוגשה נגד החייב בנוגע לדירה ברחוב בן יהודה 46 בתל-אביב (תא"ח (שלום י-ם) 65499-12-18); תביעה לפינוי מושכר שהוגשה נגד החייב בנוגע לדירה ברחוב בן יהודה 13 בתל-אביב (תא"ח (שלום ת"א) 35346-08-19); תביעה כספית שהוגשה נגדו בגין אי תשלום חוב עמלת דמי תיווך בנוגע לדירה ברחוב אריק איינשטיין 6, בהרצליה (תא"ק 32376-10-19); וכן תביעה נוספת שהוגשה נגד החייב בבית-הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב על-ידי עובד לשעבר בבית המלון בגין אי תשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות (ד"מ (איזורי ת"א) 6553-12-19).

התרופה הנכונה נגד מסירת עדות שקר על ידי בעל דין – כאשר העדות מתייחסת לעניין מהותי להתדיינות ונמסרת ביודעין מתוך כוונה להטיות את תוצאת המשפט – היא מתן פסק דין לחובת השקרן (בנוסף לענישה פלילית ופסיקת הוצאות, עניינים שאינם עומדים לדיון כאן).

...

אשר על כן, אני מורה על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינה של החייבת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.

אני מורה על ביטול הכרזת החייבים כפושטי רגל ועל ביטול ההליכים בעניינם בהתאם להוראת סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

בדיעבד התברר למבקש, כי המשיבה לא הגישה תביעת חוב למפרק החברה ולא למוסד לביטוח לאומי, ועקב כך נגרעו ממנו כספים בשווי של כ-250,000 ₪, סכום העולה על החוב הנתבע.

המכתב צורף כחלק מנספח 1 לתגובת המשיבה לבקשה לסילוק על הסף, וכך נאמר בו: "3. לגופו של עניין, מחמת מחדל שלכם הוגשה תביעה למוסד לביטוח לאומי באיחור של שלוש שנים.

4.2 באשר לטענת השהוי, בע"א 5793/96, חיים נ' חיים, פד"י נא(5)625, 636, נאמר: "שני התנאים העקריים שאותם על בית-המשפט לבחון במסגרת שיקול-דעתו כאשר מועלית טענת שהוי הם: א. אם יש בשיהוי משום ביטוי לויתור על הזכות; ב. אם הורע מצבו של הנתבע עקב השהוי". עוד נקבע בע"א 6805/99, תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים, פד"י נז(5)433, 445: "נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שהוי התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות, וקו זה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך שנים.

טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על-ידי הטוען לה. התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע.

על כן לא איבדה זכותה לגביית החוב בעטיו של ההפטר, שהוענק למבקש, כאשר ההליכים למימוש הבטוחות לפירעון החוב מתנהלים על ידי הנושה המובטח מחוץ להליכי פשיטת הרגל, כפי שעולה מהוראות סעיפים 20-22 לפקודה.

...

לטענת המבקש דין התביעה להיות מסולקת על הסף מחמת התיישנות, עקב הפטר, ובשל שיהוי בהגשת התביעה.

ממילא יש ליתן למבקש רשות להתגונן גם בעניינה של טענה זו. סיכום 5.1 הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.

הנאמן ציין כי סברת המערערים כי בשל היותם נושים מובטחים הם רשאים לפעול למימוש השיעבוד במנותק מהליכי חידלות הפרעון אינה מעוגנת בדין הקובע כי נושה מובטח המבקש לממש נכס משועבד יודיע על כוונתו לעשות כן לנאמן "... ובילבד שהגיש תביעת חוב לפני מתן ההודעה או יחד עימה". (סעיף 247 (א) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי תשע"ח – 2018 (להלן: "החוק")).

הנאמן קבע כי המערערים לא הוכיחו כי נסיבות חיצוניות מנעו מהם להגיש תביעת חוב במועד ומשכך לא נמצא טעם המצדיק את האיחור בהגשת תביעת החוב והיא נדחתה.

המערערים טוענים כי הנאמן לא נתן משקל נאות לעובדה כי חוב היחידים למערערים עבר בדיקה שיפוטית מדוקדקת על ידי בית משפט השלום (כב' הש' רסלר – זכאי).

כיוון שעל פי סעיף 247 (א) לחוק היה על המערערים להגיש תביעת חוב לפני או לכל המאוחר יחד עם מסירת הודעה לנאמן על כוונה לפעול למימוש הבטוחה שנרשמה לטובתם יוצא כי לעיכוב הליך מימוש המשכנתא בהמשך הליך חידלות הפרעון, כפועל יוצא מהצורך לברר את זהות הגורם שיפעל לשם כך אין כל השלכה על האפשרות להגיש תביעת חוב במועד.

...

אני סבור כי צירוף הנסיבות - הכולל סתירות בין סכומים שנטען ששולמו מהמערערים ליחידים, העובדה כי מדובר בהלוואה חוץ-בנקאית המחייבת בחינה קפדנית של הסכום ששולם בפועל ליחידים ולא רק בהתבסס על הודאת מי מהצדדים לעסקה ביחס לחוב וגובהו, והעובדה כי לא הייתה מונחת לנגד עיני הנאמן הכרעה שיפוטית בנוגע לגובה חוב היחידים למערערים – לא רק אפשר לנאמן לדרוש אסמכתאות ביחס לסכומים ששולמו בפועל ליחידים במסגרת עסקת ההלוואה אלא חייב אותו לעשות כן. יפים לענייננו, בשינויים המחויבים, הדברים הבאים: "[..] כאשר בהליכי פשיטת רגל או פירוק עסקינן, אין לצפות מבעל התפקיד לנהל הליך של שמיעת ראיות כדי להכריע על פי "אותות האמת" בין גרסת החייב כי לא קיבל כסף במזומן, לבין גרסת הנושה כי העביר לחייב כסף במזומן.

לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מחמת איחור בהגשתו ולחלופין מן הטעם שלא נמצא לי טעם מבורר להתערב בממצאיו ומסקנותיו של הנאמן כפי שבואר לעיל.

המערערים ישלמו לנאמן שכ"ט עו"ד בהליך בסך 2500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

מכוח ובהתאם להסכמות מונו עוה"ד ישראל בכר ורון חכים ב"כ הנושים המובטחים ככונסי נכסים על זכויות החברות במקרקעין ואילו עוה"ד ליאור מזור מונה כמנהל ההסדר חשוב לציין כי הגם שמדובר היה בבקשת החברות לצוו עיכוב הליכים, הרי שבמסגרת המתוה המוסכם הוסמכו מנהל ההסדר וב"כ הנושים לפעול בהקדם למצוא משקיע/רוכש של מיפעל הטחינה – הנסיך, לצורך גיבוש תכנית שקום שיהיה בה כדי לשמר הפעילות העסקית ומנגד להשיא ערך לנושים תוך מתן אפשרות לחברות הטחינה לשקם עצמן.

הצעת סוגת הוגשה ללא ערבות בנקאית, באיחור רב ולאחר המועד בו נערכה ההתמחרות ובנגוד לתנאים שנקבעו על ידי מנהל ההסדר וללא הגשת בקשה מתאימה להארכת המועד.

בהקשר זה מקובלת עלי טענת טעמן, כי מתן אפשרות לסוגת "לפתוח" מחדש את הליך ההתמחרות נותן לה יתרון בלתי הוגן שלא אמור להנתן לה בהליך זה. לכך יש גם השלכות רוחב שכן מתן אפשרות "כדבר שבשיגרה" למציע שלא עמד בתנאי הזמנת הצעות והתמחרות שנקבעו על ידי בעלי תפקיד, למעשה פוגע בסכויים שיתקיימו הליכי רכש והתמחרות על פי תנאים שקובעים מראש בעלי התפקיד, כאשר מציעים פוטנציאליים "יידעו" כי חרף קביעת תנאים ברורים לכך, יוכלו להמתין עד לסיום היתמחרות ורק אז לפעול להגיש הצעה מטעמם.

. אין להיתעלם גם מנזקי ההסתמכות של המציע שהצעתו נבחרה על ידי הנאמן והובאה לאישורו של בית המשפט, והמקרה הנוכחי יוכיח.

כפי שעולה מסקירת העובדות ועמדות הנושים ומנהל ההסדר כפי שעלה בדיון, אין מחלוקת כי ההסדר המוצע אושר באספת נושים, הן מספרית והן מהותית, על ידי רוב הנושים שהצביעו.

בשולי הדברים, ולאחר שהדברים הותירו הדבר לשיקול דעת בית המשפט ובשים לב לגובה החובות כלפי נושים בדין רגיל ולשיעור הנמוך יחסית שהם אמורים לקבל כתוצאה מאישור ההסדר, ולאחר היתחשבות בעמדות הצדדים אני רואה לנכון לקבוע כי ההפרש של 600,000 ₪ בין ההצעה הקודמת של "טעמן" לבין ההצעה הנוכחית יוקצה לנושים מדין רגיל באופן יחסי לגובה החובות.

...

בהקשר זה מקובלת עלי טענת טעמן, כי מתן אפשרות לסוגת "לפתוח" מחדש את הליך ההתמחרות נותן לה יתרון בלתי הוגן שלא אמור להינתן לה בהליך זה. לכך יש גם השלכות רוחב שכן מתן אפשרות "כדבר שבשגרה" למציע שלא עמד בתנאי הזמנת הצעות והתמחרות שנקבעו על ידי בעלי תפקיד, למעשה פוגע בסיכויים שיתקיימו הליכי רכש והתמחרות על פי תנאים שקובעים מראש בעלי התפקיד, כאשר מציעים פוטנציאליים "יידעו" כי חרף קביעת תנאים ברורים לכך, יוכלו להמתין עד לסיום התמחרות ורק אז לפעול להגיש הצעה מטעמם.

זאת אין לאפשר.

אף אם לדעת בית המשפט טעו הנושים בשיקול דעתם והוא היה מגיע לתוצאה אחרת, הוא לא יתערב בהחלטתם ככל שמדובר בבחינה והערכה של הכדאיות הכלכלית של הסדר הנושים ושל מאזן הסיכוי והסיכון הטמונים בו. לאור כל האמור אני מאשר בזה את הסדר (המשופר) של טעמן לרכישת הפעילות העסקית של חברות מפעלי הטחינה – הנסיך ומאשר אותו.