השכר היומי הממוצע הוראת שעה

עוד נפסק כי מתכונת העסקה זו אף אינה מתיישבת עם הוראות מרכזיות בחוק, אשר תכליתן הסדרה בסיסית של אורכו וטיבו של יום העבודה ושבוע העבודה (כגון ההוראות שבסעיפים 5-3 לחוק) וכי חובת התשלום המוגבר עבור העסקה בשעות נוספות היא הוראה טפלה להוראות אלה (כלי שנועד לסייע באכיפת האיסור על עבודה למשך שעות ארוכות).

בהתייחס לתביעת התובעת לתשלום בגין עבודה בימי החג –התובעת עתרה לתשלום בסך 2,236 ₪ בגין עבודה בימי חג (לפי חישוב שכר יומי ממוצע 165.5 ₪ כפול 150% כפול 9).

אנו סבורים כי התובעת הוכיחה כי היא הועסקה בתנאי עבודה קשים בשעות רבות, מבלי שניתנה לה תמורה הוגנת ומבלי שניתנה לה האפשרות לצאת מהבית (למעט ריקון אשפה) תוך שניתן לה מזון מועט באופן שהיא נותרה רעבה ומבלי שיש ברשותה כסף לרכוש מזון או אפשרות לצאת מהבית לדאוג לצרכיה האישיים (כמבואר לעיל השכר שלה הופקד לחשבון בנק של בתה בפיליפינים).

...

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת חלקית.

התובעת תשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בגין תקופת העסקתו וסיומה בה עתר לחיובה בסעדים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך של 10,000 ₪, פצויי פיטורים בסך של 16,070 ₪, פיצוי בגין אי קיום שימוע בסך של 16,070 ₪, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות בסך של 12,535 ₪, תמורת הודעה מוקדמת בסך של 5,022 ₪, שכר עבודה בסך של 432 ₪, ניכוי זמני הפסקה שלא כדין בסך של 27,790 ₪, פדיון חופשה בסך של 6,757 ₪, דמי הבראה בסך של 6,653 ₪, פיצוי בגין הפרת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה בסך של 9,500 ₪, פיצוי מכוח החוק לעבודה בתנאים הולמים בסך של 75,000 ₪ ופצוי בגין העסקה פוגענית בסך של 50,000 ₪.

בעניינינו, שכרו היומי הממוצע של התובע ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים עשר החודשים שקדמו לחופשה בהתאם למישרה מלאה (186 שעות) ותעריף שעתי של 27 ₪ הוא 167.4 ₪ (5,022 ₪ * 3 / 90).

...

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענותיו של התובע וטענה כי דין התביעה כנגדה להידחות.

הטענה כי הנתבעת לא אפשרה לתובע להתפנות לשירותים ונזפה בו כאשר עזב את עמדת השמירה שלו לצורך כך: גם טענה זו מצאנו כחסרת בסיס.

לאור האמור, ומשלא הוכחה אף אחת מטענותיו של התובע להתעמרות בו, דין רכיב תביעה זה להידחות.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 ימים מהיום את הרכיבים הבאים: פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב הפרת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וההיתר הכללי מכוחו להעסקה בשעות נוספות בסך של 6,000 ₪.

(עב"ל 20022/95 המוסד – פארחאן ח'לאילה פד"ע לה 385) סעיף 170 (א) לחוק קובע כי השכר היומי הממוצע יחושב על פי השכר בששת החודשים הקלנדריים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע: "השכר היומי הממוצע, לגבי מובטל שאינו חייל, יחושב לפי ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה, לרבות אותו סכום שממנו היו מגיעים דמי ביטוח אלולא השעור המירבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח, בתקופה של ששת החודשים הקלנדריים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע" בתקופת החרום עקב התפרצות מגפת הקורונה הוספו תיקונים להוראת השעה, במסגרת תיקון 126 לחוק הביטוח הלאומי (נגיף קורונה החדש – הוראת שעה – תיקון 216 התש"ף-2020 (להלן: "הוראת השעה").

...

אשר על כן נדחית תביעת התובעת לפיצוי נזיקי בשל התנהלות פקידת התביעות.

לפיכך אני מורה כי דמי האבטלה של התובעת לתקופה מחודש אוגוסט 2020 יחושבו בהתאם לסעיף 170(א) כאמור.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד (הגם שהתובעת יצגה את עצמה) בסכום כולל של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

התשתית הנורמאטיבית להלן נסקור את סעיפי החוק הרלוואנטיים לענייננו: - סעיף 158 לחוק מגדיר את התאריך הקובע, כדלקמן: "ה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובילבד שחלפו 12 חודשים לפחות מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת". על פי הפסיקה פירוש המושג "12 חודשים" הנו 12 חודשים קלנדריים (ראו עב"ל (ארצי) 20022/95 המוסד לביטוח לאומי – פארחאן, פד"ע לה 385); - סעיף 160(א) לחוק קובע, כך: "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה - זכאי), וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1"; - סעיף 161(א) לחוק קובע, כך: "לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע"; - סעיף 170(א) לחוק קובע, כך: "השכר היומי הממוצע, לגבי מובטל שאינו חייל, יחושב לפי ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה, לרבות אותו סכום שממנו היו מגיעים דמי ביטוח אלולא השעור המירבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח, בתקופה של ששת החודשים הקלנדריים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע"; - סעיף 171(א) לחוק קובע, כך: "לא ישולמו דמי אבטלה למובטל בחודש פלוני אם קיבל דמי אבטלה בעד מספר ימים כלהלן באותו חודש ובאחד עשר החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש..."; - בתקופת החרום, ועקב התפרצות מגפת הקורונה, הוספו תיקונים לחוק כהוראת שעה, במסגרת תיקון 216.

...

אשר לטענתה הנוספת של התובעת, כי לייחוס סכומים שהתקבלו לאחר שהמבוטח כבר שהה בדמי אבטלה, לגבי התקופה שלפני הזכאות לתשלום דמי אבטלה, הרי שגם טענה זו דינה להידחות.

ולבסוף, ואשר לטענה אחרת של התובעת, כי לא ייתכן שמבוטח שמצא עבודה בשכר גבוה יותר, יפגע בגובה דמי האבטלה המשולמים לו, בעוד שיתר האזרחים זוכים להטבות שונות עקב משבר הקורונה, הרי שגם כאן, אנו דוחים את הטענה, בשל הנימוקים הבאים: - ראשית, לתובעת שולמו דמי אבטלה במשך 17 חודשים, בעוד שתקופת הזכאות המקורית שלה היא בת 175 יום.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

התשתית הנורמאטיבית להלן נסקור את סעיפי החוק הרלוואנטיים לענייננו: - סעיף 158 לחוק מגדיר את התאריך הקובע, כדלקמן: "ה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובילבד שחלפו 12 חודשים לפחות מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת". על פי הפסיקה פירוש המושג "12 חודשים" הנו 12 חודשים קלנדריים (ראו עב"ל (ארצי) 20022/95 המוסד לביטוח לאומי – פארחאן, פד"ע לה 385); - סעיף 160(א) לחוק קובע, כך: "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה - זכאי), וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1"; - סעיף 161(א) לחוק קובע, כך: "לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע"; - סעיף 170(א) לחוק קובע, כך: "השכר היומי הממוצע, לגבי מובטל שאינו חייל, יחושב לפי ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה, לרבות אותו סכום שממנו היו מגיעים דמי ביטוח אלולא השעור המירבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח, בתקופה של ששת החודשים הקלנדריים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע"; - סעיף 171(א) לחוק קובע, כך: "לא ישולמו דמי אבטלה למובטל בחודש פלוני אם קיבל דמי אבטלה בעד מספר ימים כלהלן באותו חודש ובאחד עשר החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש..."; - בתקופת החרום, ועקב התפרצות מגפת הקורונה, הוספו תיקונים לחוק כהוראת שעה, במסגרת תיקון 216.

...

בהקשר שבנדון, אנו מקבלים את תגובתו של הנתבע, כי הכוונה למילה "פיצוי" בסעיף 170(ד) לחוק היא לעדכון שכר בשל שינויי מדד שנועד לצמצם את השחיקה בשכר.

ולבסוף, ואשר לטענה אחרת של התובע, כי לא ייתכן שמבוטח שמצא עבודה בשכר גבוה יותר, יפגע בגובה דמי האבטלה המשולמים לו, בעוד שיתר האזרחים זוכים להטבות שונות עקב משבר הקורונה, הרי שגם כאן, אנו דוחים את הטענה, בשל הנימוקים הבאים: - ראשית, לתובע שולמו דמי אבטלה במשך 10 חודשים, בעוד שתקופת הזכאות המקורית שלו היא בת 67 יום.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.