השיקולים לפסיקת שכר טרחת מנהל עיזבון

לדבריהם, השופט נ' פלקס הוכיח הבעת אמון בלתי מסויגת בשמאית, בכך שהמשיך למנות אותה למרות הטענות הקשות שהעלו נגדה; הוא סייע לשמאית באופן יוצא דופן בהחלטות רבות, אותן הם מפרטים, לרבות בהענקת שכר מופרז; בית המשפט הגן על השמאית ועל שומותיה המופרכות באופן המקים קשר ממשי לשמאית, משוא פנים לטובתה, תוך ניגוד עניינים, עד כדי השפעה על שיקול דעתו האובייקטיבי.

הטענות שהעלו המערערים אין בהן כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בהליך, למעשה – להביאו לידי סיום עם פסיקת שכר טירחת מנהל העזבון (השוו: ע"א 4828/16 ברבי נ' אלפא ביתא עוגנים בע"מ (3.7.2016).

...

לדעתו, דין הערעור להידחות על הסף ולחלופין לגופו.

דין הערעור להידחות.

משלא הצביעו המערערים על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בעניינם, מעבר לחשש סובייקטיבי גרידא, ככל שהוא באמת קיים, דין הערעור להידחות המערערים יישאו בהוצאות מנהל העיזבון בסך של 15,000 ש"ח. לכאורה אין מקום שלא לפרסם פסק דין זה שאינו כולל שום פרטים מזהים.

כן הוסיף שאין לגזור את השכר בגין צו קיום צוואה משווי העזבון אלא להעמידו על סך של 10,000 ₪ ולגבי ההוצאות הנטענות הדגיש שחלקן הן הוצאות העזבון אותן "היה ויהיה לדיווח בדו"ח הכספי". לבית המשפט יש שיקול דעת רחב בפסיקת שכר מנהל עזבון.

בית המשפט רשאי גם לקבוע את שכר הטירחה לפי שעות העבודה שהשקיע מנהל העזבון, ואין מניעה שבית המשפט יפצל את השכר באשר לכל נכס ונכס מנכסי העזבון מתוך מתן משקל להקף הפעולות שבוצעו לגביו וכיו"ב. לשון תקנה 45(א) נוקטת בתיבה "לא יעלה על 3%"; נקבע שהמדובר ברף המאקסימאלי של פסיקת שכר הטירחה ולא בשכר טירחה אחיד בסך 3%, וניתן לפסוק אף שכר טירחה נמוך מכך.

...

לפיכך, יש להיעתר לבקשת מנהלת העיזבון להחזר ההוצאות שהוציאה בקשר עם הוצאת צו קיום הצוואה.

לפיכך יש להיעתר גם לבקשתה להחזר ההוצאות שהוציאה בקשר עם ניהול העיזבון.

סיכומו של דבר אני פוסקת למנהלת העיזבון שכר טרחה והחזר הוצאות כדלקמן: בעד הטיפול בכספים (לרבות ני"ע ומט"ח) – 1.5% מהסכום הנקוב בסעיף 29(א) לבקשה (לאחר תחשיב ההצמדה) בתוספת מע"מ. בעד הטיפול בפסנתר כלי כסף ותכשיטים – 2% מהסכומים הנקובים בסעיף 29ב ו- ג לבקשה (לאחר תחשיב ההצמדה) בתוספת מע"מ. בעד הטיפול בדירת המנוח – 4% מסך של 1,600,000 ₪ כשהוא מוצמד כקבוע בהוראת תקנה 45ז(ב)(2) לתקנות, בתוספת מע"מ. בעד הוצאת צו קיום צוואה – סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. בעד החזר הוצאות – סך של 8,677 ₪.

כל אלו הביאוני למסקנה כי במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט בפסיקת שכר טירחת המבקש יש להביא בחשבון את הוראות הצוואה יחד עם זכויותיהם של היורשים ובצרוף עם חובת תום הלב המוגברת הנדרשת ממי שמונה כמנהל עזבון בהלימה עם הוראות הדין החל בפסיקת שכר טירחת מנהל העזבון.

...

כל אשר ביקשה הוא להביא את עניינה, לשטוח את טענותיה ולפסוק למבקש את השכר הראוי לו. לאחר בירור מדויק, לאחר שנחשפתי לצדדים גם באופן בלתי אמצעי, שמעתי אותם טוענים, משיבים או לא משיבים לעניינים שהועלו בדיונים, מביאים את ראיותיהם ושוטחים את טענותיהם, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי ממשמעותה של החלטתי זו הדנה בעורך דין ובמנהל עיזבון, מצאתי להחליט כפי שהחלטתי.

אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, הריני להורות: המבקש זכאי לשכ"ט והחזר הוצאות בגובה 0.5% משווי העיזבון בתוספת מע"מ. סכום זה צמוד מדד ממועד פטירת המנוח ועד למועד החלטתי זו. המבקש זכאי לקבל מן העיזבון סך של 22,520 בתוספת מע"מ אשר מוצמד ממועד פטירת המנוח ועד להחלטתי.

₪ לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 החלטתי זו ניתנת לפרסום.

השופט ברגר מיום 23.10.2019 בכל הנוגע לטענותיה של מנהלת העזבון, בדבר מורכבות ההליכים וההיקף הרחב של הפעולות שננקטו על ידי המבקשת - לאחר שעיינתי ושקלתי את כל הטענות ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לבקשות השונות של מנהלת העזבון, בשים לב לפירוט הפעולות הנמשכות 31 , שבוצעו לאחר מתן פסק הדין ביום 6.1.2021 כמפורט בסעיפים 4-11 לבקשה מיום 1.2.2021 הגעתי למסקנה כי יש לקבוע שכר טירחה לפי הרף העליון שהנו 3% משווי העזבון ולא לפסוק שכר טירחה בהתאם לממוצע שהנו בין 2%-1.5% הואיל ודומני כי במקרה דנן, הנו מקרה 2 .

...

אציין כי הליך הערעור לעיל, הווה שיקול עת הגעתי למסקנה כי יש לפסוק למנהלת העיזבון שכר טרחה בגובה של 3% תוך התייחסות לטענותיה של מנהלת העיזבון בהקשר זה. מהו שווי העיזבון? הן בפסק דינו של בית המשפט מיום 19.8.2016 , הן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2018 .

בנסיבות העניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולנוכח האמור בתקנה 45 ז' לתקנות הירושה וברוח הדברים שנקבעו בהלכה אשר לטעמי, המדובר בגישה רחבה להכללת ו/או החרבת היקף העיזבון, אזי הגעתי למסקנה כי יש לקבל את השווי שהוערך על ידי מנהלת העיזבון ואשר לא הופרך ו/או נסתר על ידי הנתבעים.

ככל ותהיה מניעה מלגבות את הכספים הלא נזילים, אזי שעומדים הליכים משפטיים מתאימים שמן הראוי לנקוט בנסיבות העניין כגון נקיטת הליכי הוצל"פ. לאחר ששקלתי טענות מנהל העיזבון ובשים לב ללשון תקנה 45 ז לתקנות הירושה, הגעתי 15 ₪ למסקנה כי לצורך חישוב שכר הטרחה יש להעריך את שווי העיזבון בסך של 3,802,307 סיכום ומסקנות: כאמור לעיל, שכר טרחת מנהלת העיזבון הנו סך כולל של 3% בצירוף מע"מ משווי העיזבון שהינו 3,802,307 ₪ + מע"מ ובסה"כ 114,069 .

המסגרת הנורמאטיבית הנוגעת לסוגיה שלפנינו מצויה בתקנה 45ב לתקנות הירושה, תשנ"ח – 1998 המעגנת סמכותו של בית המשפט לפסוק שכר טירחתו של מנהל עזבון, תיקרת השכר שהוא מוסמך לפסוק ואמות המידה לפסיקתו: "45ב. (א) בית המשפט יקבע למנהל העזבון שכר בעד מילוי תפקידיו כמנהל עזבון ועשיית הפעולות שבסמכותו, שלא יעלה על 3% משווי העזבון; השכר ייקבע בהיתחשב, בין השאר, בשווי הכולל של נכסי העזבון, בסוג הנכסים שבעזבון, בטיב הפעולות שביצע מנהל העזבון ובהיקפן, וכן בהיתחשב בפעולות שביצע מנהל העזבון שקדם לו, אם היה כזה, ובשכר שנפסק לו.

על יסוד האמור לעיל באתי למסקנה, כי יש לבטל רכיב ההחלטה בעיניין גובה שכר טירחת מינהלי העזבון באשר נפסק ולהשיב ההליך לבית המשפט קמא על מנת שיקבע אחת משתיים: ככל שכוונתו הייתה כי מינהלי העזבון זכאים לשכר טירחה בשיעור המאקסימאלי, הכולל גם תשלום עבור מאמץ מיוחד ועומד על 4% משווי העזבון, יבצע החישוב הנכון ויבהיר הסכום לו הם זכאים תוך מתן הוראות מתאימות; ככל שכוונתו הייתה לפסיקת שכרם בשיעור אחר, יידרש לבקשת מינהלי העזבון, ייתן החלטה מתאימה ומנומקת המלווה גם בתחשיב עליו היא מבוססת – הכל בהתאם לשיקול דעתו.

...

ביום 08.08.2023 ניתנה החלטה בבקשה ובה נקבע לאמור: "לאור החלטתי מיום 31.05.2023, מובהר כי מתוך הסכום המגיע לכל אחת משלוש היורשות, רשאים מנהלי העזבון לנכות 1/3 מתוך 4% בצירוף מע"מ. מובהר כי לאור החלטתו המפורשת של בית המשפט המחוזי, אין כל מקום לקיזוז תשלומי ארנונה ו/או מים. הואיל וזכאית לקבל 97,000 ₪, ניתן לקזז מחלקה שכ"ט בסך 1,513 ₪. מנהלי העזבון יעבירו לגב' ...(משיבה 1 – פ.ג.כ) את היתרה בגובה 95,487 ₪, כאשר ימי הפגרה יבואו במניין הימים". למחרת היום הוגשה ע"י המבקשים בקשה שהוגדרה כדחופה בגדרה עתרו לקיום דיון נוכח ההחלטות השונות שניתנו וכדי למנוע סתירה ביניהן.

לאחר שהוגשו תגובות הדדיות מטעם הצדדים, ניתנה ביום 23.10.2023 ההחלטה נושא הבקשה שלפניי בגדרה נקבע, בין היתר, לאמור: "... בהחלטה מפורטת מיום 31/5/23 נקבע כי הואיל והגב' ...(משיבה 1 – פ.ג.כ) קיבלה עד כה 142,000 ₪, מהם יקוזזו 6,000 ₪ בשל העיכוב במסירה הדירה (כך במקור – פ.ג.כ.), תקבל 97,000 ₪. בהחלטה מיום 8/8/23 נקבע כי לאחר הפחתת שכ"ט מנהלי העזבון, יעבירו לה חלקה בגובה 95,487 ₪. מהודעת מנהלי העזבון עולה כי חרף דברים מפורשים אלה, עשו דין לעצמם וביום 12/9/23 העבירו לקופת ההוצל"פ 80,854 ₪, במסגרת תיק הוצל"פ .... אותו פתחה העירייה עצמה (המיוצגת ע"י ... (מבקש 1 – פ.ג.כ) המשמש מנהל עזבון מטעמה) כאשר החוב בגינו נפתח תיק זה הוא החוב שאין לגבות לפי החלטת בית המשפט המחוזי... לפיכך אני מורה כי מנהלי העזבון ידאגו לכך שהגב' ... (משיבה 1 – פ.ג.כ) תקבל חלקה בגובה 95,487 ₪ עד ליום 30/10/23...". המבקשים לא השלימו עם ההחלטה והגישו בקשת רשות לערער עליה, ובד בבד עמה עתרו לעיכוב הביצוע שלה.

על חלקה של המשיבה 1 בתמורת המכר; כן שגה בקבעו (במסגרת ההחלטה מיום 08.08.2023) כי מחלקה של המשיבה 1 יש לקזז סך של 1,513 ₪ בלבד, שהוא חלקה היחסי בשכר טרחתם, עת עסקינן בשני פרקליטים שמונו כמנהלי עיזבון ומשמשים בתפקידם משך כ – 8 שנים; שעה שהחלטה זו עומדת בסתירה להחלטה החלוטה מיום 15.07.2022 בגדרה נקבע, כי יש להותיר בקופת העיזבון 4% מתמורת המכר של הנכס (שעמדה על 1,035,000 ₪), תוך הותרת האפשרות להגשת בקשה נוספת על ידם לפסיקת תוספת שכר בגין מאמץ מיוחד נוכח היקף עבודתם בהליך; לדידם, הושקעה על ידם עבודה רבה אגב מילוי תפקידם שהשתרע על פני תקופה בת 8 שנים, ולווה בקשיים שהערימה המשיבה 1 על פינוי הנכס, השיא תמורה נאה עבור הנכס העולה על שוויו באשר נקבע ע"י השמאי מטעם בית המשפט, ניהול שני הליכי ערעור שכללו שלושה דיונים בבית משפט זה – כל אלה מצדיקים, לשיטתם, פסיקת שכר נוסף בגין מאמץ מיוחד, כפי עתירתם בפני בית המשפט קמא ממנה התעלם ולא נדרש לה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק המתנהל בבית המשפט קמא ובתיקים שהתנהלו בעניינם בבית משפט זה, ועל יסוד תקנה 138(א)(5) ותקנה 149(2)(א) ו-(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 מצאתי, מהנימוקים שיובאו להלן, לדחות הבקשה בכל הנוגע להוראה על העברת חלקה של המשיבה 1 ביתרת תמורת המכר לידיה, אך לקבלה בכל הנוגע לקביעה בעניין שכר טרחת מנהלי העיזבון ולדון בה כבערעור וליתן ההוראות שתובאנה להלן.

בקשת רשות הערעור הוגשה אך ביום 26.10.2023 ובחלוף המועד הקבוע לכך בדין, ודי בכך כדי לדחותה ככל שהיא נוגעת להוראה זו. למעלה מן הצורך וגם לגוף העניין דינה להידחות, היות שמעיון בכתבי הטענות של הצדדים בכלל ומפסק דינו של בית משפט זה בערעור המשיבה 1 (שניתן, כאמור, בהסכמה, ביום 22.02.2023) בפרט, עולה בבירור, כי הרציונל שבבסיסו הוא הבחנה ברורה בין חובות המשיבה 1 (נוכח השימוש שעשתה בנכס) ובין חובות העיזבון ומניעת טשטוש הגבול שנוצר ביניהם ועבר כחוט השני לאורך ההליך ועד להכרעה בערעור המאוחר מבין השניים שהתבררו בבית משפט זה, כאמור.

שוכנעתי, כי נסיבות המקרה דנא באות בגדר המקרים החריגים בהם מוצדקת התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית הן באשר לגובה השכר שנפסק למנהלי העיזבון והן באשר לאופן בו הוא נפסק.

על יסוד האמור לעיל באתי למסקנה, כי יש לבטל רכיב ההחלטה בעניין גובה שכר טרחת מנהלי העיזבון באשר נפסק ולהשיב ההליך לבית המשפט קמא על מנת שיקבע אחת משתיים: ככל שכוונתו הייתה כי מנהלי העיזבון זכאים לשכר טרחה בשיעור המקסימלי, הכולל גם תשלום עבור מאמץ מיוחד ועומד על 4% משווי העיזבון, יבצע החישוב הנכון ויבהיר הסכום לו הם זכאים תוך מתן הוראות מתאימות; ככל שכוונתו הייתה לפסיקת שכרם בשיעור אחר, יידרש לבקשת מנהלי העיזבון, ייתן החלטה מתאימה ומנומקת המלווה גם בתחשיב עליו היא מבוססת – הכל בהתאם לשיקול דעתו.