השוואת תנאי העסקה למעמד מצילים ותיקים

ראייה חותכת לאמור הובאה בשיחה שקיים מר בן עדי עם התובע, בה איים עליו כי לא יזכה לקביעות כל עוד יימצא "במקומות שמארגנים רעיונות נגד הנהלת האגף". דוגמא מובהקת ליישום מדיניותו של מנכ"ל הערייה במתן קידום למי שמשתייך למחנה שלו רק בגלל שהוא משתייך למחנה שלו, ניתן לראות במקרה של מר רימון ומר ברקוביץ, בתוך כך, הערייה הפלתה את התובע אל מול שני עובדים אלו אשר זכו לקבלת מעמד של מציל דור ב' קבוע בשנת 2017, מבלי שעמדו בתקופה הנדרשת לפי הסכם 2000 ולפי הסכם 2016, ועל אף שהועסקו בותק נמוך מהתובע.

לעניין זה טענה הערייה כי יש לגרוע מתקופת עבודתו של מר סויסה את הימים בהם לא עבד כמציל, ועל כן לקבוע כי מר סויסה לא השלים את מספר ימי העבודה הנדרשים בכל עונת רחצה כתנאי לקבלת מעמד של מציל דור ב' קבוע, כעולה מדוחות הנוכחות וטבלת האקסל המסכמת, אשר צורפו לראיות הערייה (נספחים 21 – 22 לתצהיר הגב' שרת); השני – העידר תקן פנוי ומתוקצב להעסקת מציל קבוע נוסף בערייה.

מר ברקוביץ' קיבל קביעות בתפקיד פקח ערוני עוד ביום 1.4.15 ומר רימון קיבל קביעות בתפקיד פקח ערוני ביום 1.6.2013, בהשוואה לתובע שקבל כתב מינוי קבוע לתפקיד עובד כללי ביום 20.7.16.

...

ברם, בענייננו, הרים התובע נטל זה המוטל עליו, הן באמצעות הראיה שהגיש – הקלטת השיחה ותמלול השיחה מיום 22.8.18, והן רצף האירועים על ציר הזמן, והעדויות שנפרשו בפנינו, מובילים למסקנה הנ"ל. כללו של דבר: מהעדויות ומכלול הנתונים שהובאו בפנינו, השתכנענו כי הרקע לתלונות כנגד התובע, והרקע לאי הכרה בתובע כמציל דור ב' קבוע, נעשו בשל מניעים זרים, לאחר שהתובע "העז" שלא להצטרף או להשתייך למחנה "הנכון". סיכום ביניים לא ניתן להמעיט מהחומרה שיש לייחס לדרך הפעולה שאימצה הנתבעת בהליך זה. דרך פעולה שבחרה להתכחש לעובדות ולהעלות טענות סרק.

לטעמנו, התנהלות זו חמורה שבעתיים, מקום שהיא באה מצד רשות ציבורית, והיא צריכה התייחסות של גורמי המנהל השונים ובפרט של גורמי הפיקוח הרגולטוריים, שהרי רשות ציבורית איננה אחוזתו הפרטית של מנכ"ל העירייה, ותפקידו של המנכ"ל ברשות ציבורית איננה לבחור כמצילי דור ב' קבועים מועמדים בהתאם למחנות וקשרים אישיים, אלא לתת ביטוי לאינטרס הציבורי ולפעול בהתאם להסכמים הקיבוציים הרלוונטיים באופן אובייקטיבי, ולא בשל העדפה אישית של מנכ"ל העירייה.

אחרית דבר לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, ונוכח התרשמתנו מהראיות והעדויות שהונחו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את תביעת התובע לסעד הצהרתי לפיו, התובע זכאי למעמד של מציל דור ב' קבוע החל מתום עונת הרחצה של שנת 2012.

ביום 8.2.2013 ניכנס לתוקף חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב – 2012, שבמסגרתו הוקמה רשות כבאות ארצית (להלן – הרשות), ומכוחו חדל האגוד להתקיים כאישיות משפטית.

גם טענתם של המערערים כי הם זכאים להכללת תוספת משמרות בשכר מכוח הסכם מקומי משנת 1998 שהשווה את תנאי העסקתם של כבאי האגוד לאלה של עובדי האיגודים בחיפה ובראשון לציון נדחתה, בנימוק שמלשון ההסכם עולה כי לגבי זכויות שלא פורטו בהסכם אין הצמדה אוטומטית, וזכויות המערערים הם בהתאם להסכמים הקבוציים החלים על הצדדים.

על כך ניתן ללמוד מעצם העובדה שהסכם הדורות יצר את קבוצת כבאי דור הביניים, ואילו היה מוסכם על השוואת תנאים לכבאי דור א' כל שנידרש היה שינוי הגדרת "כבאי ותיק" לכבאי שהחל עבודתו לפני יום 31.12.2009, דבר אשר לא נעשה; בהיעדר הוראה מפורשת בהסכמים החלים על הכבאים, לא קמה זכאות להכללת התוספות בשכר לצורך הפקדות לקרן הישתלמות; הגדלת המשכורת הקובעת לפנסיה בתוספת 40% לאותם כבאים שזכאים לכך (דהיינו כבאים שיעבדו 10 שנים ברציפות במשמרות) כמוה כהענקת דרגת פרישה, הנתנת רק בחודש העבודה האחרון, ועל כן אין זכאות להפקדות שוטפות לקרן הישתלמות מרכיב זה; לקביעה כי יש להפקיד לקרן הישתלמות מרכיב תוספת משמרות השלכת רוחב על כל העובדים ברשויות המקומיות העובדים במשמרות, בסדר גודל של 600,000 עובדים; קביעה כי יש להפקיד לקרן הישתלמות מרכיב תוספת משמרות מנוגדת להתנהלות בפועל, שכן ככלל רכיב תוספת משמרות לא נכלל בשכר לצורך הפקדות לקרן הישתלמות, אלא אם הייתה חריגת שכר כמשמעה בסעיף 29; לגבי רכיבים שכלולים בשכר לצורך הפקדות לקרן הישתלמות יש הוראה מפורשת בחוקת העבודה – למשל קצובת ביגוד או תוספת פיצול.

המערערים הדגישו כי אופן חישוב ימי החופשה אינו נגזר ממעמד וותק, אלא מעצם עבודתם במשמרות והקף עבודתם בפועל.

...

כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, הערעור בעניין הגדלת מכסת ימי החופשה נדחה.

יחד עם זאת, כפי שהבהרנו בהרחבה בסעיף 38 לעיל, אנו סבורים כי ההכרעה המשפטית בערעור אינה מייתרת את המשך המו"מ הקיבוצי בין הצדדים, על מנת להסדיר את המחלוקות בדרך המלך – משא ומתן בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים – תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של עבודתם של הכבאים.

בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את המערערים בהוצאות.

לפנינו תביעת התובע לסעד הצהרתי לפיו הוא עובד הנתבעת 1 (להלן הנתבעת או הערייה) משנת 1994 ועובד "קבוע" משנת 1998, ולפיכך חל על העסקתו ההסכם הקבוצי הכללי בין מרכז השילטון המקומי בישראל להסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים וארגון המצילים הארצי מיום 11/4/00, (להלן: "הסכם 2000") והוא זכאי מכוחו להשוואת תנאי העסקתו לאלו של מצילים ותיקים/דור א' .

כאמור לעיל, ענייננו בהסכם שנועד, בהמשך להסכם 99, להסדיר מעמדם של מצילים ותיקים שניתנו להם זכויות חורגות אשר לא קיבלו אישור הממונה, על מנת שימשיכו להיות זכאים לאותן זכויות ששולמו להם, גם בהמשך הדרך, כאשר תשלומים אלו לא ישולמו עוד לעובדים חדשים אשר לא זכו להם קודם.

...

לצורך בחינת תקופות העסקת התובע השווינו בין הרישום ביומניו של מר הדדי שהתובע צרף וביקש להסתמך עליהם כאותנטיים ומשקפים נאמנה את שיבוצו לעבודה, ותלושי השכר, ומצאנו כי קיימת ביניהם התאמה רבה, ולכן בחרנו להסתמך על העולה מהם.

לאור כל האמור, התובע לא עבד כמציל 100 ימים בעונה בארבעת החודשים הנדרשים על פי פרשנות הנתבעות, כתנאי לפי סעיף 116 במועדים הרלוונטיים להסכם.

לפיכך לא קמה לתובע זכות לפי חוק זה. סוף דבר: התביעה נדחית.

מכאן נראה שאף גורם באגף משאבי אנוש בערייה לא בדק והשווה בין נתוני ההכשרה של המשיב שנכתבו על ידו בשאלון האישי לבין התעודות שהציג בפועל; ובהיתחשב בעדות אחת מעובדות הערייה דאז, האפשרות הסבירה וההגיונית ביותר היא שהמשיב הציג את התעודות המזויפות במעמד קבלתו לעבודה, ולכן נמצא להעסיקו.

דוקא מעמדו הבכיר כיו"ר ועד המצילים מטעם הערייה עומד לו לרועץ שכן הוא משווה משנה חומרה למעשיו.

"מחובתה של הרשות לבדוק את נתוניו האישיים של כל מועמד לתפקיד וביתר שאת כאשר מדובר בתפקיד כה משמעותי של הצלת חיים. בנסיבות הללו, אנו סבורים כי משכשלה הרשות, יש מקום ליתן משקל כבד יותר לנסיבותיו האישיות של הנאשם ובכלל זה לותק המשמעותי שלו בעבודה" (עמ' 9 לגזר הדין).

יחד עם זאת, אין להיתעלם מהעובדה שהמשיב הפר את האמון שניתן בו. לפיכך, הטיל בית הדין על המשיב (בדעת רוב) את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה שתרשם בתיקו האישי; פיטורים על תנאי לתקופה של שלוש שנים, כשהתנאי הוא להמנע מבצוע עבירה דומה לזו בה הורשע; העברה מתפקידו ושלילת כל תפקיד של הצלה לרבות תפקיד של הצלת בריכה.

...

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור.

אלא שבסופו של דבר נשענה העירייה על התעודות המזויפות שהוצגו לה. אין להטיל עליה את החובה לבדוק תחת כל צעד ושעל האם מטעים אותה.

על רקע כל אלה אני סבור שדעת המיעוט משקפת יחס הולם יותר בין חומרת המעשה שנמצא שביצע המשיב לבין אמצעי המשמעת שהוטל עליו, ויש להעדיפה.

התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל, ועל המשיב יוטלו אמצעי המשמעת הבאים: א) נזיפה חמורה שתירשם בתיקו האישי; ב) פיטורין בפועל בהתאם לסעיף 17(8) לחוק המשמעת (ללא פגיעה בזכויות הכלכליות של המשיב).

נטען כי נוכח ההבדלים במהות התפקידים, בביצועם בפועל, בתנאי ההיתקשרות, בהסכמים החלים על כל אחד מהתפקידים ובתנאים המוצעים לכל אחד מהם, אין רלוואנטיות להשוואת תנאים למצילי ים בנתבעת במשרות תקניות ובמעמד חודשי, שעה שהתובע הועסק במעמד של עובד יומי אירעי עונתי.

לנוכח משכה של ההיתקשרות בין הצדדים והותק שצבר התובע בעבודתו כמציל ים בנתבעת (למעלה מ-4 שנים ביום כניסת הסכם קבוצי 2018 לתוקף) היה מצופה מהנתבעת לנהוג אחרת, בפרט כאשר היתה מודעת לחוסר שביעות רצונו המתמשך של התובע ומתנאי העסקתו השונים בהשוואה ליתר המצילים שהועסקו בהתאם להסכם הקבוצי ולתחושת חוסר השייכות שחש התובע בשל כך. בנוסף, ככל שביקשה הנתבעת להחריג התובע מתחולתו של ההסכם הקבוצי 2018, היה עליה לקבוע זאת בהוראה מפורשת בהסכם הקבוצי, כמו גם לקבל את הסכמת ההסתדרות העובדים הכללית החדשה, עימה ערכה את ההסכם הקבוצי (ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 507/08 מדינת ישראל – מרכז רפואי אסף הרופא נ' מירב ברונר (14.7.09)).

...

זאת ועוד, ראו האמור במכתב התשובה של הנתבעת לתובע מיום 25.6.19 (נספח 9 לתצהיר הגב' בניסטי): "1. מרשתי הבינה ממרשך, בזמן אמת, שהוא לא מעוניין לעבוד בעונה הנוכחית ולכן הוא לא נקרא לעבודה." לסיכום ראש פרק זה: התובע לא זכאי לפיצוי בגין אי קיום שימוע, תשלום תמורת אי מתן הודעת פיטורים מוקדמת ופיצויי פיטורים.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים כדלקמן: דמי הבראה – הסעד התייתר לאור המפורט בסעיף 87 לפסק דין זה. קרן השתלמות - סך של 3,018.30 ₪.

באשר להוצאות – מתוך התחשבות בהיבטים שונים, כגון: הצידוק שבהגשת התביעה מלכתחילה, הגשמת מטרת התביעה, הסעד שהתקבל בפועל - הגענו למסקנה כי יש הצדקה לפסיקת הוצאות באופן חלקי ומתון בלבד, שכן, התביעה התקבלה רק בחלקה.