בתקנה 9 לתקנות נקבע, כי "מוסד צבורי כמשמעותו בסעיף 61(ד) לחוק יהיה חייב במס רכישה בשיעור של 0.5% לגבי מכירת זכות במקרקעין אם שוכנע המנהל, כי המקרקעין משמשים או ישמשו בעתיד את המוסד במישרין בלבד. סעיף 61(ד) לחוק מגדיר מוסדות ציבור כ"מוסדות לדת, לתרבות, לחינוך, למדע, לבריאות, לסעד או לספורט או למטרה ציבורית אחרת ושאינם מיועדים להפקת רווחים, שנקבעו לעניין זה על ידי שר האוצר באישור וועדת הכספים של הכנסת".
במקרה שלפני, מדובר בדירה אשר רכשה העוררת ומשמשת, לטענתה, למגורי אברך ובני משפחתו.
עוקבי נישאל האם הוא חושב שסטודנט שגר במעונות טובת הנאתו לא גוברת על טובת המוסד והשיב, כי לדעתו הסטודנט משלם שכר לימוד בדיוק כמו שמשלמים בכל פנימייה אז להגיד שכאילו גם כל הפנימיות והקמפוסים הם לא שימוש במישרין של אותו מוסד אקדמאי אז הם הבדילו בין קמפוסים שלומדים לבין דירות שפרוסות ברחבי הערים ושנותנים אותן לתלמיד אברך, על אחת כמה וכמה שהוא נשוי ושאולי אף יש לו ילדים וששוב הפיקוח, היכולת, ההנאה של מי גוברת- שם הפעילו את שיקול הדעת (עמ' 7 ש' 29-35).
במסגרת כתב התשובה טען המשיב, בין היתר, כי לא ניתן להשוות בין מגורי סטודנטים לבין השמוש בדירה בעניינינו.
...
סבורני, כי אין לקבל עמדה זו. הכרה במעונות סטודנטים כשימוש במישרין אין בה כדי ללמד בהכרח, כי אף במקרה בו עסקינן, כאשר מדובר בדירה שאינה חלק ממבנה מעונות, אינה בתחום הישיבה והיא משמשת את האברך ומשפחתו, מדובר בשימוש במישרין של הישיבה.
סבורני, כי אין לגזור בין המקרים גזירה שווה.
אינני מקבלת את טענת העוררת, לפיה היא נמנעה מהצגת מסמכים וראיות רלוונטיים לתמיכה בעמדתה בשל העובדה שלא הבינה את עמדת המשיב.
