השוואת דוחות מס להוכחת ירידת שכר עצמאי

היא עורכת השוואה בין דו"ח מס הכנסה לשנת 2009, השנה שקדמה לתאונה, לבין דו"חות המס בשנים שלאחר התאונה וטוענת כי אלה מצביעים על הפסדים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, בסך של 70,130 ₪.

עיון בדו"חות שהוגשו מצביע על ירידה מסוימת בשכר.

לעניין זה הבאתי בחשבון, בין השאר, את גילה של התובעת; את העובדה שנותרו לה כתשע שנות עבודה כעצמאית; את גובה הנכות; את השפעתה האפשרית על עיסוקה של התובעת כספּרית, עבודה שהיא פיזית במהותה; ואת העובדה שהוכחה בפועל ירידה בהשתכרותה של התובעת לאחר התאונה.

...

לאור כל האמור, לא מצאתי מקום לשנות מקביעת המומחה ולקבוע כי התובעת סובלת מנכות רפואית.

עם זאת, סבורני כי יש ליתן לכך ביטוי במסגרת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976.

סיכום נזקי התובעת הפסד שכר לעבר 12,000 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד 10,000 ₪ עזרת הזולת 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 5,000 ₪ כאב וסבל 10,000 ₪ סך נזקי התובעת 42,000 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 42,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציאה התובעת.

יצוין כי מאז כשנה ומספר חודשים לאחר התאונה, נוהג התובע במונית כשכיר, ועובר לתאונה היה בעל עסק עצמאי למתן שירותי קייטרינג, שלעיתים גם שכר מונית לשימוש בעסק ולהשלמת הכנסה.

הנתבעת מפנה לכך, שהתובע מציג כסיוע בהוכחת הכנסתו החודשית לפני ואחרי התאונה - רק תקצירי שומות של העסק, ולא – מסמכים הכוללים נתוני הכנסה מפורטים בדמות: שומות מס מלאות, דוחות רווח והפסד ודוחות מע"מ, שיכלו, לטענתה, להבהיר לגבי הכנסות התובע לפני ואחרי התאונה, ואולי לתמוך בטענות התובע.

על פי תקצירי שומה שהתובע צירף לתצהירו [עמ' 42 עד 46 למוצגי התובע] ניתן ללמוד על הכנסות חודשיות הממוצעות של התובע כדלקמן: בשנת 2010 - 3,893 ₪ לחודש בממוצע; בשנת 2011 - 4,771 ₪; בשנת 2012 - 2,849 ₪; בשנת 2013 (שנת התאונה) - 6,417 ₪ (בשנה זו, בשל גובה ההכנסה, לצורך ההשוואה - יש לנכות מס; בערך - 6,213 ₪ לאחר ניכוי); ובשנת 2014 - 3,525 ₪ (אם העסק ניסגר ביוני 2014 כפי שהעיד התובע, אזי ההכנסה החודשית עד יוני 2014 – היתה במשך שישה חודשים - 7,051 ₪ לחודש).

כאמור, לגבי תקופת עבודתו בעסק לאחר התאונה, קבעתי כי לא הוכחה ירידה בשכרו של התובע מיד לאחר התאונה, כך שאני מוצא שיש קושי לקבל את טענת התובע לגבי הפסד שכר מוכח בעקבות התאונה באותה תקופה.

...

סוף דבר מצאתי לקבל את התביעה, כך שישולם לתובע פיצוי בסך כולל של 185,253 ₪, הוא סכומם של הפיצויים שקצבתי בגין כל ראש נזק, כדלקמן: הפסד שכר לעבר – 26,619 ₪ אובדן כושר השתכרות לעתיד + הפסד פנסיה - 124,479 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 12,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 5,000 ₪ כאב וסבל – 23,327 ₪ סה"כ: 191,425 ₪ מהסך הפיצוי שנקבע יש לנכות כדלקמן: סך של 18,000 שקיבל התובע כתשלום תכוף; וכן – סך של 44,249 ₪ בגין תקבולי המל"ל. כמפורט לעיל - התביעה מתקבלת, בסכומים שנקצבו.

הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 129,176 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין כדין, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון.

הוא החל עבודתו כעצמאי בשנת 2015, ממשיך לעבוד כעצמאי, התובע מיפרט בתצהירו את הפסדי השכר, תוך השוואת הכנסת שנת 2018 להכנסות בשנת 2019 שנתיים לאחר התאונה.

קשה ללמוד מנתוני השכר של התובע אם חלה ירידה בהכנסתו בהשוואה להכנסה לולא התאונה ואם השינויים בשכרו קשורים לתפקודו של התובע לאחר התאונה.

התובע העיד בתצהירו שעבודתו כוללת טפול בתיקי ביטוח לאומי תביעות בגין אי כושר, תביעות סיעוד, לא הוכח אורך תקופת הטיפול בתיקים מסוג זה, לא הוכח שהשכר בגינן מתקבל רק עם סיום התיק.

הינה כי כן, הדוחות הכספיים ושומות המס מלמדים כי הלכה למעשה רמת ההכנסה של התובע נעה בטווח שבין 319,305 ₪ בשנה שלפני התאונה, אין ירידה משמעותית בשנה שלאחר מכן חרף הסגרים שהוטלו בגין מגפת הקורונה והאטה הכללית במשק.

...

אם התובע חש שהוא מוגבל ולא יחזור לתפקודו הרגיל, מדוע כלכל את צעדיו הפיננסים בהסתמך על הכנסות מלפני התאונה, וצפי לעלייה בשכר?! מהעדויות שהציג התובע אין אפשרות להגיע למסקנה באשר לשינויים בהיקף עבודתו.

אין בידי לקבל את טענת התובע לירידה ב-60% בכושר השתכרותו.

סוף דבר בגין פגיעתו בתאונת הדרכים תשלם הנתבעת לתובע סך של 853,913 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.21% (13% בתוספת מע"מ).

בתצהירו, מיפרט התובע את התמורה שחלה בהקף עבודתו לאחר התאונה, בהשוואה למה שהיה עובר לתאונה: " לפני התאונה הייתי עצמאי. עבדתי שעות רבות כל יום ביצעתי שליחויות בעצמי. היה לי עסק עצמאי של שליחויות והעסקתי שליחים נוספים... מאז התאונה לא שבתי לעבוד כשליח בגלל שאינני יכול לרכוב על אופנוע. למעשה צמצמתי את עסקיי עד כדי העסקת שליח אחד או שניים". (סעיף 13 בתצהיר).

אלא מאי? לטענתו הפסיק בשנתיים האחרונות בגלל דוחות שקבל בשל נהיגה על המדרכה במקום על הכביש ולא בשל קושי פיזי לרכב עליהם, מה שאכן מסתדר עם העדר כל מיגבלה רפואית לרכב על אופנוע ו/או אופניים חשמליים.

אין ירידת שכר במחצית השניה של שנת 2019 ובשנת 2020 שהן השנים הסמוכות לתאונה שכן הירידה בשכר ניכרת רק משנת 2021 ואילך – אין מחלוקת כי בתקופה שבין המחצית השניה של שנת 2019 וכל שנת 2020 בתחילתה פרצה מגיפת הקורונה לחיינו, אין ולא היו לתובע הפסדי שכר כלשהם בעסק (הדברים יודגמו בטבלה להלן).

אמנם, ניתן לראות ירידה במחזור העיסקי של העסק בשנים שלאחר התאונה אולם לא הוכח ואין הכרח שכולו קשור סיבתית לתאונה.

...

אין בידי לקבל חישוב זה של התובע כלל ועיקר.

אין בידי לקבל ראש נזק זה. לא ברור מה הקשר בין הוצאות אלו לרכישת שני רכבים לבין התאונה והפציעה שהותירה?! מה גם שכאמור לעיל, אין כל התוויה רפואית למגבלה על נהיגה על רכב כלשהו, בין אם פרטי ובין אם אופנוע.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 75,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.

בהתאם לדוח שומת המס, בשנת 2020, שהיא שנת הקורונה ושנת התאונה, עמדה הכנסתו של התובע על כ- 290,000 ₪, ואילו ההכנסה החייבת במס לאחר ניכוי הוצאות עמדה על כ- 186,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה כ- 70,500 ₪ הם בגין מענק בגין מגיפת הקורונה, וכ- 25,000 ₪ הם בגין דמי פגיעה החייבים במס.

אכן חלק מהסכום נובע ממענק קורונה ומדמי פגיעה, אולם התובע הבהיר כי מדובר בשכר עבודה לכל דבר, שכן המענק נועד להשוות את הישתכרותו בעת הקורונה להשתכרותו בשנים קודמות.

גם אם לעצמאי ישנן עליות וירידות, כפי שניתן לראות ברווח הנקי בשנת 2019, נראה כי לפחות חלק נכבד מהפחתת ההכנסה בשנת 2021 נובע מהתאונה, ואני נכון להניח שכ- 30,000 ₪ בלבד נובעים מהתאונה, שהם נכון להיום 34,000 ₪.

משנת 2022 ניכרת עליה משמעותית בהשתכרות ואין הוכחה להפסדים לעבר לאחר שנת 2021.

הפסדי שכר לעתיד – בהתאם לנתונים שנקבעו לעיל – פוטנציאל הישתכרות של 13,000 ₪ רווח נקי לאחר הוצאות לחודש, ואפשרות פגיעה של כמחצית מחישוב אקטוארי עד לגיל 70 כמקובל לגבי עצמאים, וללא תוספת של הפרשות סוציאליות שיש לחשב רק לגבי שכירים, מגיע הפצוי לכדי 147,500 ₪.

...

ניתן לקבוע אפוא כי פוטנציאל ההשתכרות של התובע עומד על כ- 13,000 ₪ לחודש.

סיכומו של דבר סך הפיצוי המגיע לתובע מגיע לכדי 264,000 ₪.