השגה על דחיית ערעור מן המרשם מחמת אי תשלום אגרה

בבית המשפט העליון הש"מ 485/21 לפני: כבוד הרשמת דר להב המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. משרד המשפטים 2. הלישכה לסיוע משפטי מחוז ירושלים 3. הסיוע המשפטי מחוז ירושלים השגה על המזכירות ][]החלטה

באותו יום, דחתה המזכירות מן המירשם את בקשתו, משום שלפי הוראת סעיף 5 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 החלטתו של בית המשפט המחוזי היא סופית ולא ניתן להגיש עליה הליך ערעורי.

כמו כן, על פי תקנה 2(ד) לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז-2007, לא ניתן לקבל לרישום עתירה לבג"ץ מבלי ששולמה אגרה או הוגשה בקשה לפטור מאגרה (בשג"ץ 9959/08 הנ"ל).

...

דין ההשגה להידחות.

ההשגה נדחית אפוא.

הודעת העירעור נדחתה מן המירשם, כך באסמכתא מספר 6627385, מן הנימוקים הבאים: "1.1 בנגוד לתקנה 134 (א)(1)(ה) לתקנות – לא צויין בכותרת המותב (דן יחיד/הרכב של שלושה שופטים) המוסמך לידון בעירעור, ולא צוין סעיף החיקוק המסמיך כאמור.

" ביום 1.6.21 הוגשה הודעת ערעור "מתוקנת", שהיא מושא ההשגה כאן, וגם זו נדחתה מן הרישום מהנימוקים הבאים: "1.1 בנגוד לתקנה 45(א) לתקנות המשפחה - כתב העירעור שהוגש בחלוף המועד שנקבע.

עוד יוער לעניין זה וזאת בבחינה של למעלה מן הצורך, כי כל טענותיו העובדתיות של ב"כ המבקשים, כלל לא גובו בתצהיר וכלל לא ברור מדוע רק ביום 26.5.21,כך לטענתו, הבחין לראשונה בהודעה על דחיית הודעת העירעור.

ב"כ המבקשים מודה כמפורט לעיל, שנפלה טעות בשם המותב המוסמך ושם סעיף החיקוק, כשם שגם מודה הוא שנפלה טעות בציון סכום האגרה, הגם ששולם הסכום הנכון.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענת המבקשים, נחה דעתי, כי דינה של ההשגה להידחות ולהלן נימוקיי לכך.

כך גם, אי ציון סכום האגרה הנכון, ואין די בעובדה שסופו של דבר, שולמה האגרה הנכונה.

בכל הכבוד לכך שהוגשה בקשה לפטור, הרי שאין בטענה זו, כדי לסייע למבקשים, ומה עם בקשתם, שעדיין לא הוגשה הייתה נדחית ? ומדוע מלכתחילה לא צורפה בקשה זו ? ומדוע לסרבל ולסבך את ההליך? כאמור, תקנות סדר הדין החדשות, נועדו לפשט ולייעל את ההליכים ולמרבה הצער, בשתי הודעות הערעור של המבקשים, נפלו פגמים.

" סוף דבר אפוא שההשגה נדחית, ואך חסד עושה אני עם המבקשים שעה שאיני מחייבם בהוצאות לאוצר המדינה.

המבקשת מעוניינת להשיג על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ועל כן ביום 14.6.2020 ניסתה להגיש למזכירות בית המשפט העליון את בקשת רשות העירעור מושא הבקשה דנן.

ואולם, מזכירות בית המשפט דחתה את הבקשה מן המירשם מחמת האיחור שנפל בהגשתה.

ייאמר כבר עתה כי המשיבים הודיעו כי הם מותירים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ואולם לנוכח אי בהירות מסוימת העולה מן הבקשה דנן כמו גם מבקשות דומות שהוגשו לבית משפט זה לאחרונה, מצאתי לנכון להבהיר את הדברים הבאים.

זאת, משום שבהתאם להודעתו האחרונה של שר המשפטים בדבר החלת התקנות, הרי שהחל מיום 11.5.2020 ועד ליום 17.5.2020 הוחלו במערכת בתי המשפט תקנות 3 ו-5 בלבד (העוסקות, בהתאמה, בסוגי ההליכים שיקוימו בהם דיונים בתקופת מצב החרום ובסוגיית המועד לתשלום האגרה).

...

בהקשר זה יש ליתן את הדעת לשאלה האם נעשה ניסיון של ממש להגיש את ההליך בתוך פרק הזמן אשר במהלכו סבר יוזם ההליך (בטעות לשיטתו) כי ניתן להגישו; שלישית, מקום בו גיבש בעל הדין שכנגד אינטרס הסתמכות מבוסס וקונקרטי על סופיותה של ההחלטה מושא הבקשה, כי אז תיחלש ההצדקה למתן הארכה המבוקשת אפילו מדובר כאמור בטעות סבירה בהבנת הדין; ורביעית, יש להדגיש כי המסקנה שלפיה טעות שנפלה בחישוב המועדים בתקופת הקורונה עשויה כאמור להקים "טעם מיוחד" נכונה היא לעת הזו בלבד, בשלב בו מצויים אנו בסמוך מאוד למועד סיומו של מצב החירום המיוחד.

בענייננו הותירו כאמור המשיבים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט ובשים לב לשיקולים שהובאו לעיל (לרבות העובדה שנעשה ניסיון להגיש את בקשת רשות הערעור ביום 14.6.2020 ובקשת הארכה שלפניי הוגשה זמן קצר מאוד לאחר מכן), אני נעתר לבקשה ומאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.3.2020 ברע"א 54311-11-19, עד למועד הגשתה בפועל.

המזכירות תפתח אפוא תיק מתאים, תתייק בו את בקשת רשות הערעור ואת החלטתי זו, והטיפול בהליך יימשך כסדרו.

לטענת הנתבעים, מדובר בתביעת סרק שהוגשה לאחר שטענות התובעים נדחו במסגרת ע"א 39083-03-21 ונוכח פסק הדין שניתן בעירעור קיים השתק עילה או השתק פלוגתא.

טעם נוסף לבקשה לסילוק על הסף נועצים הנתבעים בכך שהתובעים לא שילמו אגרה כדין, שכן בשים לב לכך שתביעתם היא להעברת בעלות במקרקעין היה עליהם לשלם אגרה בהתאם לשווי הקרקעות.

למרשם חשיבות רבה והנטל לסתירתו ולהוכחה, כי הוא אינו משקף את המצב האמתי והנכון של הזכויות הוא נטל כבד ביותר ועל המבקש את תיקון המירשם לתמוך טענותיו בראיות מבוססות ובעלות משקל רב, אף מעבר לראיות לכאורה אותן נידרש תובע להביא במסגרת תביעה אזרחית רגילה (ע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' חפזי חאמד, פ"ד נז(2), 721 (2003)).

לפיכך לא די בהוכחת מירמה שהביאה לרישום שגוי ללא הוכחת עצם קיום הזכות במקרקעין (ע"א 753/87 יוסף בראשי נ' מנהל עיזבון המנוח משה בראשי ז"ל).

אין בכך כדי לסייע לתובעים מאחר ועדיין הנטל עליהם להוכיח, כי רישום הזכויות הושג במירמה.

יחד עם זאת לאור הנסיבות המפורטות לעיל מצאתי, כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף.

...

דיון והכרעה לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי, מצאתי, כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

זאת ועוד, מקובלת עליי טענת הנתבעים לפיה אין בעסקת מתנה שלא הושלמה ברישום כדי להעניק לתובעים זכויות בקרקעות.

לאור כל האמור אני נעתרת לבקשה ודוחה את התביעה על הסף.

במסגרת הסכם השכירות, הצדדים קבעו, בין השאר, כי על השוכרת "יחול תשלומם של מסים, אגרות, התשלומים וההוצאות בקשר עם המושכר והשמוש בו...לרבות...ארנונה כללית". המשיבה לא הודיעה לעירייה על העברת החזקה במקרקעין.

ביום 12.9.2021 המשיבה הגישה השגה על החיוב ובה הלינה על היותו רטרואקטיבי.

בתשובתה מיום 19.9.2021 הערייה דחתה את ההשגה בקבעה כי מאחר שהמשיבה לא מסרה הודעה על העברת החזקה עד למועד שליחת ההשגה, היא זו שנושאת בחובת תשלום הארנונה עד למועד זה. ביום 31.10.2021 המשיבה הגישה עתירה שכוונה נגד חיובה בארנונה לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"ם 73910-10-21, סגן הנשיא ר' סוקול).

בית המשפט המחוזי הוסיף כי אין לשלול את האפשרות שהמשיבה הניחה – נוכח אי-הרציפות בגידול – כי השמוש במקרקעין אינו חייב בתשלום ארנונה.

בעירעור מצביעה הערייה על כך שהמשיבה הייתה מודעת לחובתה לשלם ארנונה, כפי שהדברים עולים מהוראות החוזה שנעשה בינה לבין השוכרת.

המשיבה טוענת כי עם העברת המקרקעין לתחום שיפוטה של הערייה היה על זו לברר במירשם רישום המקרקעין את פרטי הנכס ולהשית בגינו חיובים בהתאם.

...

אולם, בשונה מבית המשפט המחוזי, אני סבורה שבמקרה דנן יש לייחס משמעות מעשית לכך שגם המשיבה הפרה את חובת ההגינות שלה כלפי העירייה.

במכלול הנסיבות, אני סבורה שהגבלת החיוב למשך שלוש שנים בלבד מבטאת את האיזון הראוי.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו כמפורט בפסקה 20 לעיל.