השבת תשלומי ביתר על ידי העירייה

רולידר טענה בכתב התביעה שכנגד (ת"א 26805-06-10), בעקרי הדברים, כי רוטן חייבת לה כספים בגין הפרויקט בנתיבות ובמחנה רעים; הפרויקט בנתיבות- רולידר שילמה לרוטן כספים מעבר לאלה שאושרו על ידי הערייה; רולידר דרשה מרוטן להשיב את הכספים ששולמו לה ביתר והודיעה מבעוד מועד כי בכוונתה לפנות לעירייה לצורך שיחרור כספים מעוכבים בסך של 113,433 ₪ כנגד חתימה על כתב העידר תביעות כדרישת הערייה, וזאת על מנת לאפשר לה למצות את בירור דרישותיה הכספיות כלפי הערייה; רולידר הציעה לרוטן כי תחת שיחרור הכספים המעוכבים, רוטן תשלם את יתרת חובה כלפיה ותוגש תביעה משותפת לעירייה לצורך תשלום יתרת החוב הנטען על ידי רוטן; מכל מקום, שיחרור הכספים המעוכבים כנגד מתן התחייבות להעדר תביעות נעשה תחת מחאה; רולידר מימנה עבור רוטן תשלומים לספקים ותשומות שונות בסכום של 333,278 ₪; יתרת חובה של רוטן כלפי רולידר בגין הפרויקט בנתיבות עומד על סך של 122,375.18 ₪, לא כולל מע"מ. פרויקט מחנה רעים- רולידר היתקשרה עם רוטן לבצוע עבודות במחנה רעים בהסכם גב אל גב וכנגד עמלה בשיעור 10% מהתשלום שיתקבל; רולידר שילמה לרוטן מקדמות לפי דרישותיה ועל יסוד מצגים כוזבים באשר להקף העבודה שבוצעה; משרד הבטחון אישר לתשלום סך של 3,573,659 ₪; רולידר שילמה לרוטן סכום עודף בסך של 1,176,047 ₪ (לא כולל מע"מ); רוטן הפעילה לחץ ואיומים כלפי רולידר , לרבות איומים אישיים כלפי מנהליה, בניסיון להוציא ממנה כספים נוספים; פרויקט מחנה רעים בוצע בעיסקה משותפת בין רולידר למגנזי כאשר חלקה של רולידר הנו בשיעור 2/3 וחלקה של מגנזי בשיעור של 1/3, ולכן יתרת חובה של רוטן כלפי רולידר בגין פרויקט מחנה רעים עומד על סך של 784,031 ₪; התביעה שכנגד הוגשה על סך של 906,406 ₪ (לפני מע"מ).

...

עם זאת, סבורני שניתן לחייב את רוטן להשיב למגנזי את חלקה בכספים ששולמו ביתר מכוח החובה לנהוג בהגינות ובתום לב שהינה בבחינת עיקרון- על בשיטת משפטנו ותחולתה משתרעת גם על יחסים לבר- חוזיים.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעות שהגישו רולידר ומגנזי מתקבלות, והתביעות שהגישה רוטן כנגד עיריית נתיבות ורולידר נדחות.

הודעת צד ג' שרולידר הגישה כנגד עיריית נתיבות נדחית.

בנסיבות אלה, צריכה הערייה לשלם לא.צ.מ.ת את מלוא הוצאות התיכנון של חברת CH2M. תשלום עבור שינויים ותוספות בהקמת המכון: הערייה דרשה לבצע תוספות ושינויים בעת הקמת המכון, אך לא שילמה את מלוא תמורתם על פי חשבונות שהוגשו לה מעת לעת על ידי א.צ.מ.ת. תשלום בגין עלויות העמדת ערבויות מעבר לנדרש במיכרז: לנוכח הוראות החוזה הוקטן סכום הערבות עם סיום מבחני כשירות המכון ואישורם על ידי הערייה.

על א.צ.מ.ת החובה לפרט מה היה מיקום אתר ההטמנה ומה היו עלויות ההטמנה, בין היתר כדי שניתן יהיה להשוותם ולחשב, האם א.צ.מ.ת זכאית לתשלום הפרש כלשהוא או שהיא חייבת להשיב לעירייה תשלום ביתר שקבלה.

בנוסף ובהתייחס לשאלת הערייה לד"ר פנו "האם נכונה קביעת ד"ר פולקמן, שנפח הריאקטורים שניבנו והנפח התפעולי בהם הנם קטנים מהנדרש הן ביחס לנתוני התיכנון התהליכי של א.צ.מ.ת כפי שהוצגו לבוררים, והן ביחס לנתוני התפעול כפי שנקבעו בספר התפעול, והם בין הסיבות לכך שהמכון אינו מאפשר הפקת קולחין באיכויות שיעמדו בדרישות המיכרז?" השיב ד"ר פנו: "בהתאם לתכנית מדידה שנערכה על ידי מודד מוסמך (נספח 116 למוצגי הערייה) ועל פי תרשים מפלס המים המרבי וגובה סכר הדקנטר (מפלס המים לאחר ריקון הקולחין) שהוכן על ידי מתכנני א.צ.מ.ת (נספח 66 למוצגי הערייה), ניתן להסיק כדלקמן:

...

טענות העירייה נדחות באשר העירייה לא השכילה להוכיח קיומו של מוניטין בהקשר זה וכן לא השכילה להוכיח את הנזקים הנטענים על ידה.

לאור כל האמור, דרישת העירייה לתשלום בגין רכיב זה, נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור, הן התובענה העיקרית והן התביעה שכנגד, נדחות.

ביום 25.11.18 החלטתי בבקשה לאישור הסדר פשרה, בין היתר: "היועץ המשפטי לממשלה היתנגד להסדר הפשרה, בטענה שהקבוצה שלגביה חל מעשה בי-דין כוללת גם את מי ששלמו בעבר סכומים יתרים על הסכומים שהם חייבים לשלם לפי התקנות ולפי עע"מ 6192/13 אברהם נ' עריית טבריה (ניתן 26.2.17), אך היא אינה מפצה אותם כלל והיא אינה משיבה להם את הסכומים ששלמו ביתר, אלא עוסקת אך ורק בהשבה למי שלא שילמו בעבר, ולמי שיידרשו לשלם בעתיד ועדיין לא שילמו.

אני דוחה את טענת בא כח המשיבה, שהסיכונים והסכויים של ניהול התובענה הייצוגית מצדיקים אי השבת סכומים ששולמו ביתר על ידי חברי הקבוצה.

...

ביום 25.11.18 החלטתי בבקשה לאישור הסדר פשרה, בין היתר: "היועץ המשפטי לממשלה התנגד להסדר הפשרה, בטענה שהקבוצה שלגביה חל מעשה בי-דין כוללת גם את מי ששילמו בעבר סכומים יתרים על הסכומים שהם חייבים לשלם לפי התקנות ולפי עע"מ 6192/13 אברהם נ' עיריית טבריה (ניתן 26.2.17), אך היא אינה מפצה אותם כלל והיא אינה משיבה להם את הסכומים ששילמו ביתר, אלא עוסקת אך ורק בהשבה למי שלא שילמו בעבר, ולמי שיידרשו לשלם בעתיד ועדיין לא שילמו.

הצדדים הציעו לקבוע גמול למבקשים בסך 7,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחם בסך 65,000 ₪ בתוספת מע"מ. אני מאשר סכומים אלה.

המשיבה תשלם את הגמול למבקשים בתוך 30 יום מהיום, ותשלם את שכר הטרחה לבא כוחם, בשני שיעורים – 35,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום מהיום, והיתרה בסך 30,000 ₪ בתוך 21 יום מהדיווח של ב"כ המבקשים לבית המשפט על השלמת ביצוע הסדר הפשרה.

אני מורה על פרסום הודעה על אישור הסדר הפשרה, על פי סעיף 25 (א) (4) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר תכלול את הפרטים המנויים בסעיף 19 (ג) (1) ו- (2) בשני עיתונים יומיים מבין העיתונים הארץ, ידיעות אחרונות וישראל היום, ביום שישי, וכן באחד מבין העיתונים כלכליסט או גלובס, וכן בעיתון המקומי הנפוץ בפרדס חנה כרכור, הכל בגופן שלא יפחת בגודלו מגודל הגופן שבו מפורסם החומר המערכתי באותו עיתון, וכן באתר האינטרנט של הנתבעת.

לטעמי, זוהי חובתה של הערייה, כגוף צבורי, המחויבת להתנהל בהגינות ובתום לב, כאשר מוכח בפניה, כי שגתה בחיוב שהטילה על האזרח, ואפנה לדברים שנאמרו על ידי כב' הנשיא שמגר, בפרשת לה נסיונל: "... על עמדת המערערת גם מכבידה העובדה שאין מחלוקת בקשר לכך שאכן שולם למעשה סכום של ארנונה כללית העולה על מה שהמשיבה הייתה חייבת לשלם כדין. בנסיבות כאלה, ראוי היה שהרשות הציבורית, תחזיר את מה ששולם ביתר, גם ללא היתדיינות". ראו עוד: בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר אגף המכס ומע"מ, פ"ד נ"ו (1), 289, דברי כב' השופט זמיר בעמודים 319 עד 321 על חובת ההגינות של השילטון כלפי הפרט; בג"צ 7542/05 פורטמן נ' מאיר שטרית (2007), סעיף 16 לפסק הדין; יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, כרך א', 35-36 (תשנ"ו).

...

עוד נטען, כי היה על התובע לפנות בהליכי השגה וערעור לוועדת הערר, במסגרת חוק הרשויות המקומיות, ולכן, אין לשעות לתביעתו בערכאה זו. חוששני שאין בידי לקבל את טענות העירייה, ואסביר.

סוף דבר - אשר על כן, התביעה מתקבלת.

אני מחייב את העירייה לשלם לתובע סך של - 2,216 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך של 350 ₪.

המבקשים טוענים כי אין באפשרותם לאמוד את הנזק הכולל שניגרם לחברי הקבוצה, אך העריכו את ניזקם שלהם ב- 701 ₪ לשנה ועתרו להורות על השבת מלוא הסכומים ששולמו ביתר על ידי חברי הקבוצה.

מסלולי ההשגה השונים על שומת ארנונה כפי שציינתי לאחרונה בת"צ (חיפה) 21083-11-22 פלונית נ' עריית חדרה (24/7/2023), כל העוסקים במיסוי מוניציפלי ובענייני ארנונה בפרט יודעים, כי שאלת הסמכות העניינית לידון בטענותיהם של נישומים כנגד חיובי ארנונה המושתים עליהם על ידי הרשויות היא סוגיה מורכבת שלא תמיד ניתן לתת לה מענה ברור וודאי.

...

דיון והכרעה כפי שאפרט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת העירייה, שכן דין בקשת האישור לסילוק על הסף.

מאחר שייתכנו מצבים עובדתיים שונים לגבי שטחים שבמחלוקת, שכל אחד מהם יחייב הכרעה בשאלה האם הוא כלול בהגדרת מרפסת, דומה כי מתחייבת המסקנה כי ההליך הייצוגי אינו הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקות.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מקבל את הבקש ומורה על סילוק בקשת האישור על הסף.