השבת תביעת גזל סודות מסחריים

התביעה שכנגד נעבור עתה לדיון והכרעה בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד התובעת בגין הפרת התחייבויות חוזיות לשמירת סודיות ומניעת אי-תחרות, גזל סודות מסחריים, פיצוי בגין הוצאת לשון הרע, השבת דמי מחלה והשבת פצויי פיטורים.

...

מאותם הנימוקים גם לא מצאנו להורות על השבת תשלום פיצויי הפיטורים, שכן משעה שדחינו הטענות לעניין אישורי המחלה, אזי גם התביעה להשבת פיצויי פיטורים – נדחית.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: א. דמי מחלה צבורים בסך 13,864 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.

התובעת הגישה כאמור, המשיבים השיבו, והתובעת השיבה לתשובת המשיבים.

בנייר העמדה מטעמה מונה התובעת חמש עילות אשר לגישתה נטענו בתביעה הנוכחית אך לא נדונו ולא הוכרעו ע"י כבוד השופטת קרת, ואלו הן: הפרת חובת אי- התחרות ע"י הנתבעים הפרת הסכם השירותים גזל סוד מסחרי הפרת הסכם הרכישה שדול של לקוחות ע"י הנתבעים 2-3 חוששני שדחיית התביעה גם זו הפעם היא בלתי נמנעת, כפי שיפורט להלן: הפרת חובת אי- התחרות ע"י הנתבעים: ראשית, הפרת חובת אי-התחרות, כעילת תביעה, לא נטענה בהליך השני, אלא בהליך הראשון.

...

האמירה לפיה "טענה זו אינה צריכה הכרעה במסגרת התביעה שבפני", נאמרה בקשר לטענה נוספת של הנתבעים לפיה פעילות התובעת בתקופה שקדמה להתאגדות פרופאונד, מהווה אף היא הפרת תנאי אי התחרות הכללי, שהשופטת קרת התבוננה עליה כעל "הרחבת חזית ברורה". גם טענת התובעת להפרת סעיף אי התחרות המתייחס לתחום הפעילות הספציפי נדחתה ע"י כבוד השופטת קרת משלא קבלה את טענת התובעת לפיה סעיף אי תחרות זה נפרש גם על פני "ניהול תיקים וניהול קרנות נאמנות". השופטת קרת קבעה כי "מקובלת עלי עמדת התובעים כי תחום הפעילות הספציפי אינו כולל את תחום ניהול התיקים... התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אין כל מקום לטענת הנתבעים על פיה הפרו התובעים את הוראות סעיף 4.1 לנספח ב..." (ע' 27, ש' 1-6).

גישת התובעת - שאין פירושה אלא היתר לניסיון נוסף להוכיח את שכשלה להוכיחו בהליך הראשון – דינה להידחות.

בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי אם יוברר "שלחינם נעשה סיבוב נוסף זה, כי אז ישית עליהם בית המשפט המחוזי הוצאות ריאליות, אף יוכל לשקול הטלת הוצאות עונשיות. המשאבים השיפוטיים הם מצרך יקר". התביעה נדחית איפוא, כאמור, גם זו הפעם.

התובעת תשלם לכל אחת משתי קבוצות הנתבעים (1,4 ו- 2,3) כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך של 50,000 ₪.

התובעת שכנגד הגישה תשובה לבקשה לסילוק על הסף בגדרה השיבה לטענות בנוגע לסמכותו של בית המשפט המחוזי לידון בתביעה שכנגד לאור סכומה של התביעה שכנגד (עניין זה הוכרע בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 24.5.2016) אך לא נדרשה במסגרת התשובה לשאלת סמכותו הייחודית של בית הדין האיזורי לעבודה לידון בעילות התביעה שהוגשו מכוח חוק עוולות מסחריות בשאלת גזל סוד מסחרי בנסיבות יחסי עובד ומעביד בין התובעת שכנגד לנתבעים שכנגד.

...

כמו כן ,עילות התביעה מכוח חוק המחשבים נדחות משלא מצאתי כי מתקיימת עילת תביעה בהיעדר קביעה של המחוקק כי עילות אלו מקימות עוולה אזרחית.

יתר עילות התביעה נדחו מהטעמים המפורטים לעיל במסגרת הדיון.

נוכח התוצאה שאליה הגעתי לפיהן התביעה והתביעה שכנגד התקבלו באופן חלקי בלבד, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

החברה הגישה כתב הגנה בו הכחישה את זכאות העובד לסעדים שתבע, וכן הגישה תביעה שכנגד בו תבעה פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין גזל סוד מסחרי שלטענתה ביצע העובד בכך שנטל ממנה לקוחות, השבה של עמלות שיווק ששולמו לעובד ביתר, פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה בכך שבעת עבודתו בחברה ניהל העובד תיקים באופן עצמאי ללא אישור ופצוי בגין נזקים שהעובד גרם לרכב החברה.

...

לפיכך דין תביעה זו להידחות בהיעדר הוכחה.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

התביעה שכנגד נדחית.

האם מעל בכספה? ואם כן מה הסעד? הטענה כי הנתבע מס' 1 מעל בכספי התובעת מופיעה בסעיף 35 לכתב התביעה, שם נידרש חיוב הנתבע בהחזרת "600000 ש"ח סכום שגזל הנתבע מקופת התובעת, או סכומים שגבה מלקוחות התובעת ולא דיווח עליהם לתובעת" (בהמשך הסעיף הסכום הנתבע מופחת ל- 400,000 ש"ח; ובסע' 65 לסיכומי התובעת נכתב 1,000,000 ש"ח).

בסעיף 34 לכתב התביעה, נתבע פיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין גזל סוד מסחרי.

...

סוף דבר כאמור בסע' 60 לעיל, בגין הפרת חובת הנאמנות, אנו פוסקים כי על הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך 10,000 ש"ח. בשל הפער הגדול בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק, התובעת תשלם 2,000 ש"ח הוצאות, לטובת הנתבע מס' 1.

התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 נדחית.

התובעת תשלם לה הוצאות בסך 5,000 ש"ח. זאת על הצד הנמוך בשל כך שהנתבעת מס' 2 היתה שותפה להפרת האמונים.