השבת שכר לימוד חלקי בגלל קשיים כלכליים

בפסק הדין נדחו תביעותיהן של גב' שמחה בוסי וגב' יהודית קליין (להלן ביחד – המערערות) להשבה לעבודה, תשלום הפרישי שכר וזכויות נילוות, פיצוי בגין פגיעה בזכות ההתארגנות ופצוי שנתבע בשל הפרת צוים שפוטיים שניתנו בעיניינן ופצוי על עוגמת נפש.

] מאי-אוגוסט 2007 - המהלך להקמת "ארגון הגננות החרדיות" וההכרזה על האירגון כארגון יציג: על רקע ניסיון פיטורי הגננות הותיקות במאי 2003; ועל מנת למנוע פגיעה עתידית בתנאי עבודתן יזמו מקצת הגננות שהועסקו במשיבה הקמת ארגון עובדים שייצגן במקומה של הסתדרות פועלי אגודת ישראל; ארגון שלימים יקרא "ארגון הגננות החרדיות". מאמצים אלה – להקמת ארגון עובדים יציג לגננות המועסקות במשיבה – קיבלו תאוצה לקראת אמצע שנת 2007, שאז לנוכח הקשיים הכלכליים שהמשיכו ללוות את המשיבה, גיבשה האחרונה יחד עם משרד החינוך תכנית הבראה שכללה פיטורי גננות ותיקות והורדת שכר לגננות חדשות.

מכאן שבשונה מדעתו של בית הדין קמא בפסק הדין שלפנינו, המערערות לא זכו בפסק הדין המשלים ובפסק הדין שבערעור ל"מלוא הסעד הנתבע בתיק זה" (כהפרשי שכר – הוספה שלי ט.מ) ואין זה נכון לומר כי בתביעתן להפרשי שכר מבקשות המערערות "הכרעה כפולה להפרשי השכר, וודאי לא לאותן השנים שהוכרעו...". שכן כפי שנימצא לעיל, גם בפסק הדין המשלים וגם בפסק הדין בעירעור היה בית הדין האיזורי ולאחריו בית דין זה מודעים לעובדה שבפסקי דין אלו נפסקו למערערות הפרישי שכר חלקיים בלבד ובהתאם התירו למערערות לתבוע את יתרת השכר לו הן זכאיות בהליך נפרד כפי שעשו המערערות בתביעתן.

בהתאם יינתנו הוראות על האופן שבו יש לנהוג בתביעת המערערות להפרשי שכר בפרק הסיכום של פסק דין זה. התביעה לזכויות נילוות: בכתב התביעה, על בסיסו ניתן פסק הדין מושא העירעור שלפנינו, ביקשו המערערות לחייב את המשיבה בדמי הבראה, מענק יובל ותוספת ביגוד לשנים תשס"ד-תשס"ט (החל משנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2003 ועד לשנת הלימודים המסתיימת באוגוסט 2009).

...

כן יש לקבל את ערעור המערערות לעניין אי פסיקת הפרשי שכר ודחיית תביעותיהן לזכויות נלוות – דמי הבראה מענק יובל ותוספת ביגוד; ואת התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות.

ערעור המשיבה: משעיקר ערעורן של המערערות התקבל, יש לבטל את החיוב בהוצאות שנפסקו לחובת המערערות בהליך בית הדין קמא, וממילא דין ערעור המשיבה המתייחס לשיעור ההוצאות שנפסקו לזכותה בבית הדין קמא – להידחות.

] (2) כמצוין לעיל, מצאנו שהיה מקום למתן סעד של השבה שבמקרה שלפנינו ולאור צו העשה הזמני שחייב את העסקתן של המערערות עד פסק הדין מושא הערעור; מקים למשיבות את הזכות לשכר לתקופה המסתיימת במתן פסק הדין מושא הערעור, אפריל 2014.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים ולאחר בחינת מכלול הראיות והנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל באופן חלקי, בנוגע לשכר הלימוד הנתבע בגין שנת הלימודים תשע"ד (16,000 ₪) ובנוגע לדמי הרישום לשנת הלימודים תשע"ה (300 ₪), ואילו דין התביעה לתשלום שכר הלימוד לחודש ינואר 2015 ולתשלום תמורת הספה להדחות, הכל כפי שיובהר להלן.

נספח ו' הנו קבלה שלילית מיום 26.10.14, במסגרתה מפורטים שיקים החל מזמן פרעון 1.12.13 ועד לזמן פרעון 1.8.14, המוחזרים לנתבעים (מסומנים במינוס), ולאחר פירוט השיקים נרשם כך: "הצ'קים הנ"ל הוחזרו ללקוח עקב ויתור על תשלומים מצד הגן בגלל קשיים כלכליים." אין חולק כי השיקים אכן הוחזרו לנתבעים בפועל.

...

לפיכך אף התביעה ברכיב זה נדחית.

לאור כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 16,300 ₪, הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ביום 17.3.16 ועד למועד התשלום בפועל.

כן, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות המשפט בסך 800 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪.

לפניי תביעה להשבת סכום כסף ששילמה התובעת לנתבעת עבור הישתתפות בקורס יועצי מס, לאחר שהחליטה להפסיק את לימודיה.

תמורת הקורס שילמה התובעת סך של 14,980 ₪ הכוללים דמי הרשמה בסך של 400 ₪, ספרים בסך של 1,000 ₪ ושכר לימוד בסך של 13,580 ₪.

לטענתה, בעקבות קשיי שפה, מצב משפחתי מורכב וקושי כלכלי, החליטה להפסיק את לימודיה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי.

בנסיבות אלה, בהן נחה דעתי כי התובעת אכן לא ידעה על כך והנתבעת פעלה בניגוד להוראות החוק ובכך סיכלה את האפשרות שהתובעת תדע מהם תנאי הביטול עובר לתחילת הקורס, אין מקום לתחולת התנאי הקבוע בסעיף 14ג(ג)(2) לחוק הגנת הצרכן הקובע כי ביטול כאמור ייעשה לפחות שני ימים קודם למועד מתן השירות.

בעניין זה ראוי לשים לב לדברים שנקבעו בהחלטתו של כב' השופט גרוסקופף לאשר את התובענה כייצוגית בת"צ 17153-01-12 שירי בלאו בידרמן נ' קבוצת קידום בע"מ (פורסם במאגר משפטי) בסעיף 52 כדלקמן: "החוזה בו עסקינן הוא אומנם חוזה לתקופה קצובה, ואולם התקופה בה מדובר היא ארוכה יחסית, בשים לב לטיב השירות (במקרה הרגיל 6 חודשים עד 15 חודשים), ואף לשיטתה של המשיבה מכסה מספר רמות לימוד שונות (במקרה הרגיל בין 2 רמות לימוד ל-5 רמות לימוד). בנסיבות אלו סבורני כי קיימת אפשרות סבירה שימצא כי מניעת לקוח מלהשתחרר מההתקשרות, בכפוף לתשלום דמי ביטול סבירים, לאחר התקופה המקובלת ללימוד רמת לימוד אחת (שלושה חודשים), ובוודאי שלאחר לימוד שתי רמות לימוד (שישה חודשים), היא תניה מקפחת בחוזה אחיד". בהתחשב בכך שהתובעת השתתפה בחלק הראשון של הקורס מיסים א ואף שלא השתתפה בכולו, אני סבור שנכון להחזיר לה רק את העלות היחסית של אותם חלקים בהם לא נטלה חלק כלל ולא לפי שעות הנוכחות כפי התחשיב שעשתה.

הנתבעת סירבה להשיב לידי התובעת את הסכום הכספי ששילמה וניסתה לשכנעה לעבור למסלול לימודים אחר.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובעת הגיעה למכללה בלווי אמה וסבתה, נרשמה למסלול ספרות משולב ביום 6.10.15, וחתמה על חוזה היתקשרות לאחר שקבלה הסברים מקיפים ומלאים אודות מסלול הלימודים, תנאי הלימוד וגובה שכר הלימוד.

לאחר שעיינתי במסמכים שהובאו בפניי ושמעתי את טיעוני הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להיתקבל חלקית.

בשל קושי כלכלי היא לא יכלה לעמוד בדרישות הקורסים לתשלום נוסף עבור הערכות והציוד הנידרש לכל קורס ובהתאם ביקשה לבטל את השתתפותה במסלול אליו נרשמה.

...

אציין כי לאחר שעיינתי במסמכים אשר הוגשו על ידי הצדדים ושמעתי את גרסאותיהם והתרשמתי מעדותם בצורה בלתי אמצעית, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת, אותה מצאתי מהימנה ותואמת את הנתונים העולים מהמסמכים אשר הוגשו בפניי על ידי הצדדים.

במקרה שבפניי, אני קובעת כי לתובעת קמה הזכות לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת וזאת כאשר לא הובהר לתובעת מפורשות, בעת חתימתה על ההסכם, אודות העלויות המדויקות של הקורסים, לא הודגשה חובתה לשאת בתשלומים נוספים, לא ניתן לה מועד מדויק לתחילת הקורסים, ולא צוין המועד למניין הימים בעניין הביטול.

סוף דבר - לאור האמור והמפורט לעיל, הנני מורה לנתבעת להשיב לתובעת סכום של 13,300 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, בתוספת הוצאות משפט בסך של 700 ₪.

באשר למקרה בו המעסיק ניכה משכרו של העובד את חלקו בדמי הגמולים אך לא העבירם לקופת הגמל, נקבע בפסיקה כי מדובר בנסיבה משמעותית אשר עשויה ללמד על קיומם של התנאים להרמת מסך ההיתאגדות.

עוד העיד גיל, כי עקב קשיים כלכליים של המפעל, בתקופות מסוימות הוא נאלץ לשלם משכורות לעובדים באמצעות גורמים שונים, לרבות באמצעות אישתו ז"ל וכן באמצעות קשת ביתו (ע' 24, ש' 1-4).

לאור האמור ובשים לב למכלול נסיבות העניין, אנו סבורים כי קיימת הצדקה להרמת מסך כנגד גיל באופן חלקי בלבד, רק לצורך חיובו באופן אישי בהשבת חלק העובד שנגבה משכר התובע ולא הופקד לקופת גמל, ולא בשאר רכיבי התביעה.

...

לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה על הסף כלפי חברת אטיקט, גיל וקשת בהיעדר יריבות.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבעת 2 לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 211,926 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 4 מתקבלת באופן חלקי, כך שהוא מחויב באופן אישי, ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, בתשלום הכספים שנגבו מהתובע ולא הופקדו לקופת גמל בהתאם למפורט בסעיף 56 ד' לעיל.

התביעה כנגד הנתבעת 1 וכנגד הנתבעת 3 נדחית.