"
במקום בו התובע גרם במעשיו לכך שהעכירות שולטת בתשתית העובדתית, נעדרת התביעה עילה אם לא צורף לה ההסכם שבכתב שהנו מיסמך מהותי, ויש לדחותה רק מטעם זה. רק במקרה בו הוכחו מתן ההלוואה, תנאיה, ויתרת קרן ההלוואה, ובוססה, במקרה של תביעה שטרית, הזיקה בין כל שטר שנתבע פרעונו ובין עסקת הלוואה מוגדרת ומסוימת, ניתן יהיה לשקול השבה של קרן אותה הלוואה [ראו גם ע"א 55199-10-15 שפיזר נ' סרטני (2016), ע"א 5099-05-13 גילבוע נ' עבדייב (2013), ע"א 1718-02-14 שיבלי נ' בדוס (2015), ע"א 41627-02-17 דוירי נ' חביש (2017), ראו גם ע"א 31360-03-18 אסרף נ' שעתל (2019)].
גישה דומה מצאה ביטויה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעיניין חסאן שבגדרו נקבע כי "לאור חובתו של בית המשפט לעמוד על מילוי דווקני של הוראות חוק ההלוואות, כאשר מוגשת לבית המשפט או ללישכת ההוצאה לפועל תביעה בגין הסכם הלוואה שנערך בעל פה או תביעה לבצוע שטר כמו במקרה שלפנינו, המשקפת עסקת יסוד של מתן הלוואה, הרי שבהעדר הסכם בכתב דין תביעה כזו ככלל להדחות הואיל ולא היה בידי המלווה התובע לבסס כלל את עילתו, ומשמעות דחיית התביעה תהיה גם שלילת זכות ההשבה."
הפועל היוצא - משנוכח המפורט בסעיף 4 ג' לעיל לא ניתן לבסס מסקנות עובדתיות ביחס לעיסקת היסוד ולכספים המגיעים ממנה לשרה, או שמא דוקא לסיימון, על אדני גירסתה של שרה עצמה, ומשהמתואר בסעיף 4 בכללו מעורר חשש של ממש שמא מגולם בשיק שביסוד התביעה תשלום בגין ריבית נשך בלתי חוקית, כאשר המלווה האמיתי, יודע כל וידו בכל, ספון בבית שלו וילונות צהובים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים [ראו "מיץ פטל", מאת ח' שנהב, הוצאת עם עובד, 1970], המסקנה המתבקשת הנה כי אין זה אחד מאותם מקרים חריגים בהם חרף אי עמידת תובע בתנאי החוק, יהא זה מוצדק שלא לדחות את תביעתו.
...
המסקנה העולה, כי המשיב לא הציג בפני בית המשפט את אותה תשתית עובדתית נדרשת ביחס להלוואה או ההלוואות שהשקים נינתנו בגינן כפי שלא עמד בדרישה המהותית לעריכת חוזה ההלוואה בכתב.
..מעת שבית המשפט הגיע אכן למסקנה כי לא ניתן לאכוף את עיסקת ההלוואה כלשונה, שוב לא היה רשאי להורות על השבה של סכומים שהתקבלו, מבלי שהמשיב הוכיח את אותה תשתית ראשונית שהיה עליו לעמוד בה. למעשה, נוכח האמור בחלקו השני של פסק הדין, אין זה ברור כלל מי נתן את ההלוואה, ועל כן מדוע זכאי המשיב להשבה.
גישה דומה מצאה ביטויה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין חסאן שבגדרו נקבע כי "לאור חובתו של בית המשפט לעמוד על מילוי דווקני של הוראות חוק ההלוואות, כאשר מוגשת לבית המשפט או ללשכת ההוצאה לפועל תביעה בגין הסכם הלוואה שנערך בעל פה או תביעה לביצוע שטר כמו במקרה שלפנינו, המשקפת עסקת יסוד של מתן הלוואה, הרי שבהיעדר הסכם בכתב דין תביעה כזו ככלל להידחות הואיל ולא היה בידי המלווה התובע לבסס כלל את עילתו, ומשמעות דחיית התביעה תהיה גם שלילת זכות ההשבה."
הפועל היוצא - משנוכח המפורט בסעיף 4 ג' לעיל לא ניתן לבסס מסקנות עובדתיות ביחס לעסקת היסוד ולכספים המגיעים ממנה לשרה, או שמא דווקא לסיימון, על אדני גרסתה של שרה עצמה, ומשהמתואר בסעיף 4 בכללו מעורר חשש של ממש שמא מגולם בשיק שביסוד התביעה תשלום בגין ריבית נשך בלתי חוקית, כאשר המלווה האמתי, יודע כל וידו בכל, ספון בבית שלו וילונות צהובים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים [ראו "מיץ פטל", מאת ח' שנהב, הוצאת עם עובד, 1970], המסקנה המתבקשת הינה כי אין זה אחד מאותם מקרים חריגים בהם חרף אי עמידת תובע בתנאי החוק, יהא זה מוצדק שלא לדחות את תביעתו.
התוצאה:
במכלול האמור לעיל דין התביעה השטרית להידחות, ואני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 522290-07-18.