השבת קנסות חניה על ידי תביעה ייצוגית

בהתאם, נקבע, כי הבקשה לנהל תובענה כייצוגית להשבת קנסות החניה תימחק, וההליך הייצוגי ימשיך להתנהל ביחס לסעדים המבוקשים האחרים.

ואנמק- על פי הוראות סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, נידרש התובע להוכיח, בטרם הגשת תובענה ייצוגית נגד רשות כי נגבו על ידי הרשות סכומים (מס, אגרה או תשלום חובה אחר) שלא כדין.

...

סוף דבר: לתובענות ייצוגיות חשיבות חברתית משמעותית.

 מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

ברם, בסופו של דבר, למרות התהפוכות בהליך זה והתמשכות ההליכים, נדחות הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והתובענה גופה ללא צו להוצאות, בתקווה שבכך אסייע לסיום ההליכים בעניין זה. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

דיון והכרעה השאלה העומדת בפני הנה האם ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעילה של השבת כספים שנגבו בשל קנסות חניה שהוטלו על ידי רשות מקומית? המדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין שתי עילות: האחת, השבת כספים בגין גביית אגרות חניה שנטען כי נגבו שלא כדין על ידי עריית אשקלון; והשניה השבת כספים וקנסות חניה שניתנו בגין אי תשלום אגרת חניה, כאשר לטענת התובעים הדוחות הוטלו בחוסר סמכות ובנגוד לדין.

...

נמצאנו למדים אפוא, כי התובענה דכאן הנוגעת לקנסות חניה, עוסקת בדיוק באותם קנסות שנידונו בעניין איגרא - קנסות בגין חניה "בכחול לבן" .

על כן אף מטעם זה אין כל יסוד לאבחנה אותה מנסים התובעים ליצור "יש מאין". נוכח כל האמור, הרי אף קנסות החנייה אשר השבתם מתבקשת במסגרת הבקשה לאישור התובענה דכאן, אינם באים בגדר "תשלום חובה" ועל כן לא ניתן לתובעם במסגרת תובענה ייצוגית.

בהינתן האמור מצאתי לנכון לקבוע, כי התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות הבקשה בסך כולל של 10,000 ₪.

האחד, השבת הסך שנגבה שלא כדין בגין קנסות חניה ישירות לחברי הקבוצה ששלמו את הקנסות; והשני, הפקדת הסך שנגבה שלא כדין בגין אגרות חניה בקרן ייעודית שהוקמה מכח ס' 27א לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

התבקש לתקן את פסק הדין בנוגע לזהות הקרן הציבורית אליה יעברו הכספים וכן למטרות הציבוריות אליהן יופנו הכספים, כדלקמן: "הערייה תפעל לבצוע פסק הדין כך שסכום ההשבה בסך 191,408.8 ₪ יועבר לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד לייעוד הקרוב ביותר לנושא התובענה ולמשל לעמותה העוסקת במילחמה בתאונות הדרכים, בתוך 30 ימים מהכרעת בית המשפט העליון בבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין ו/או מיום דחיית העירעור שהוגש על ידי הערייה". התובע הסכים לתיקון זהות הגורם אליו יועברו הכספים, אך ציין כי אין בהסכמה לתיקון הסכמה להמנעות מבצוע ההעברה.

...

לאור האמור ובהתאם לסמכותי לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, פסק הדין יתוקן כדלקמן: בסעיף 32 לפסק הדין פסקה אחרונה ירשם "לפיכך בהתאם לסעיף 20(ג)(2) לחוק, אני מורה על העברת כספי הפיצוי בעבור האגרות שנגבו לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד שהוקמה לכך מכוח סעיף 27א לחוק. הכספים ייעודו ככל האפשר לארגונים הפועלים בנושא בטיחות בדרכים. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל– מיום 15.12.2012". בסעיף 39ב. לפסק הדין יירשם "העירייה תשלם לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד את הסך של 191,404.8 ₪ כהשבה עבור אגרות החניה שגבתה במפרץ שלא כדין. הסכום יישא ריבית והצמדה החל מיום 15.12.2012". תיקון זה מבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה מותב זה. סוף דבר הבקשה לביזיון בית משפט נדחית.

המבקשת, ובדין כך, מיקדה את הסוגיה בה עוסקת החלטה זו בשאלה: האם יכול אדם אשר הורשע בדין, ואין בידו עילה אישית להגשת תביעה להשבת קנס ששילם לעשות שימוש במכשיר של תובענה ייצוגית ובאמצעות הליך קולקטיבי "להתגבר" על הוראות הדין הפלילי ? (סיכומי המבקשת בבקשה לסילוק על הסף, סעיף 13).

המבקשת מפנה להחלטתה של כב' השופטת אסתר קובו בת"מ (ת"א) 131/06 עמי ברגר נ' עריית ת"א (פורסם בנבו) (להלן: "עניין ברגר") בו נקבע כי אין לאשר תובענה ייצוגית אשר הסעד המבוקש בה הוא השבת קנסות חניה.

מכאן, שהסכומים שהשבתם נידרשת על ידי המבקשים אינן בגדר "מס, אגרה או תשלום חובה אחר". הם אף אינם בגדר סכומים שהרשות גבתה שלא כדין, כפי שטענו המבקשים.

...

בענייננו, אינני מקבלת, כאמור, את טענת המשיבה לפיה אין מי שהורשע בדין, שילם קנס, ואין עוד בידו עילה אישית, רשאי להגיש תובענה ייצוגית להשבת הקנס ששילם.

אכן נראה לי כי חוק תובענות ייצוגיות מאפשר הגשת תובענה ייצוגית להשבת כספים שנגבו, שלא כדין, גם על דרך הטלת קנס, כבעניינו.

הבקשה לסילוק על הסף, בטענה כמפורט בהחלטה זו - נדחית.

בבית המשפט העליון בר"מ 7302/16 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המבקשת: עריית תל אביב יפו נ ג ד המשיבה: רינה איגרא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 24.08.2016 בת"צ 23538-10-14 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת י' שטופמן תאריך הישיבה: כ"א בטבת התשע"ח (8.1.2018) בשם המבקשת: עו"ד עדי בוסתן בשם המשיבה: עו"ד אריאל שריג; עו"ד עטרה שינברגר בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד יעל מימון ][]פסק-דין

ביום 10.1.2018 הודיעה המשיבה כי היא מסכימה לכך שערעור הערייה יתקבל במובן זה שבקשתה לנהל תובענה ייצוגית להשבת קנסות חניה תימחק וכי בקשת האישור שהגישה תמשיך להתנהל ביחס לסעדים האחרים שנכללו בה. ביום 13.2.2018 הודיעה הערייה כי מתוה זה מקובל עליה, אך ביקשה כי יינתן פסק דין בעירעור ברוח ההמלצה שהעלינו ולבקשה זו הצטרף גם היועץ המשפטי לממשלה.

...

יוצא אפוא כי פסק דין בהליך ייצוגי להשבת קנסות עלול להוליד אין ספור הליכים משפטיים במישור הפלילי, וזוהי תוצאה שקשה לקבל.

טעם נוסף התומך באותה מסקנה עצמה הוא כי יש בדין מסלול מובנה להשיג על הודעות תשלום קנס (ראו: סעיפים 228 עד 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ראו והשוו: עע"מ 6993/15 עיריית תל אביב-יפו נ' אספיאדה בע"מ (‏16.8.2016)).

מטעמים אלו כולם הערעור מתקבל כאמור בפסקה 3 לעיל, ובלא צו להוצאות.