הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הגישה תלונה במשטרת ישראל על זיוף שיקים.
יעקב העיד עוד, כי לאורך השנים נוהלו קשרי ספק-לקוח בין התובעת לבין שי, או מי מטעמו, כאשר התובעת מספקת סחורה בהתאם להזמנותיו, והוא היה משלם, מפעם לפעם, סכומים על חשבון החוב שנצבר.
יעקב עמד על כך ששוחח עם הנתבעת טלפונית לאחר שהשטר נימסר לידיו, והנתבעת אישרה שאין לו מה לדאוג וכי היא עובדת בבנק ישראל.
כשנשאלה אם היא מורגלת במתן שיקים לילדיה לרכישת מצרכים, השיבה בחיוב, אך ציינה: "אף פעם לא קרה לי מקרה של השיק הזה ושל הסכום הזה שבחיים לא כתבתי שיק כזה" (עמ' 14 שורות 22-24).
גרסת הנתבעת נופלת במהימנותה, משמעותית, מגירסתו של יעקב אשר העיד באופן רציף וקוהרנטי, הסביר את פני הדברים, את יצירת הקשר עם הנתבעת במועד קבלת השיק ואת נכונותה והסכמתה לערוב להתחייבויות בנה כלפי התובעת.
אמנם יעקב הודה בהגינותו כי לא היה נוכח במעמד החתימה, אך כזכור הנתבעת איננה מכחישה את חתימתה, ואף אישרה ליעקב טלפונית את הסכום הנקוב בו.
אינני מקבלת את עמדתו של ב"כ הנתבעת המלומד, לפיה לא ניתן לחייב את הנתבעת עבור שיק כשהסכום לא נרשם על ידה, אלא על ידי אחר.
...
יעקב ממשיך ומעיד, כי שי נעתר לבקשתו להעמיד ערבויות.
לאור כל האמור, אני מוצאת כי הגנתה של הנתבעת, כפי שהציגה בבית המשפט בהליך זה, היא הגנת בדים שאין לתת בה כל אמון, ואני מקבלת באופן מלא את גרסתו של יעקב, קיבל את השטר באישורה ובהסכמתה של הנתבעת, לאחר שהבהיר לה את המשמעויות.
אמנם יעקב הודה בהגינותו כי לא היה נוכח במעמד החתימה, אך כזכור הנתבעת איננה מכחישה את חתימתה, ואף אישרה ליעקב טלפונית את הסכום הנקוב בו.
אינני מקבלת את עמדתו של ב"כ הנתבעת המלומד, לפיה לא ניתן לחייב את הנתבעת עבור שיק כשהסכום לא נרשם על ידה, אלא על ידי אחר.
התביעה מתקבלת אפוא במלואה.
