השבת סכומים בהתקשרות שיווקית

בתצהיר שצירפה לבקשת האישור טענה כי היתקשרה עם חברת שיווק ישיר בעיסקאות מכר שונות המצטברות לסכום של 63,000 ₪.

בשיחה טלפונית עם נציגת המשיבה 1 דרשה "להפסיק את החיובים לאלתר, תוך השבת הסכומים שכבר נגבו ממני. תשובת נציגת חברת כ.א.ל הייתה כי "אם נתת מספר כרטיס אשראי אין מה לעשות"" (סעיף 9 לתצהיר).

...

תחילה לציין כי אני סבורה שבשלב הדיוני הנוכחי גילוי נרחב ומקיף דוגמת הגילוי שבבקשה דנא יסרבל את ההליך ויעכב אותו באופן מהותי.

עוד לציין כי לאחר שעיינתי בבקשת הגילוי הנרחבת וכן בכתבי הטענות המקיפים, סברתי כי בשלב הדיון הנוכחי אין ממש רלוונטיות למסמכים המבוקשים בהליך הגילוי ויש לאזן בין הצורך במסמכים הללו בשלב הזה ובין העיכוב הניכר שיחול בניהול ההתדיינות.

אני דוחה אפוא בשלב זה את בקשת הגילוי וקובעת דיון קדם ליום 19.4.2021 שעה 13.30.

עוד נדגיש, שבהסכם השכירות לאלנקווה נאמר בסעיף 2.2 שמטרת ההיתקשרות: "איחסון וטפול בירקות, כאשר המעבד יבצע שטיפה, אריזה, קרור ואחסנה של הירקות בשטח", ובהסכם השכירות לחב' הגרעין נאמר בסעיף 2.2, שמטרת ההיתקשרות: "איחסון טפול ושיווק ... לרבות חומרי הדברה, דשנים, ורעל לשימוש חקלאי". ברוש לא ביקש בסיכומיו להתנות את האכיפה בהחזרת הסכום של 11,837 דולר.

...

הצבת נתונים אלה מביאה למסקנה שנכון ל-21.6.01 שווי זכויות הבנייה של ברוש שנוידו למגרש א' הוא 46% משווי מגרש א' והמחסן הבנוי עליו.

סוף דבר במערכת היחסים בין אוזן לבין ברוש, הסכמי 98', 99', 02', במסגרתם נרכשו 3.5 דונם – תקפים, והודעת הביטול ניתנה שלא כדין.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

התובעת פנתה לנתבעת בבקשה לקבל את כספה מכח סעיף 14ג1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981 (להלן: 'חוק הגנת הצרכן'), בהיות העסקה עסקת מכר מרחוק שנעשתה באמצעות הטלפון, ובהיות התובעת מעל גיל 65 במועד ההיתקשרות בעיסקה, שני תנאים המאפשרים לטעמה את ביטול העסקה תוך השבת מלוא הסכום ששילמה.

משבוצע הבירור הנידרש על ידי התובעת ביחס לסכום הזיכוי העומד לרשותה - בירור שאין לו קשר לעסקה הסופית בה התקשרו הצדדים, בוצעה הזמנת הטיול הספציפי באמצעות שיווק מרחוק - התובעת היתעניינה בשיחת הטלפון בטיול מתאים, קיבלה פרטי טיולים שיכולים לענות על דרישותיה מהסוכנת חנה בשיווק מרחוק, ולאחר בחינת כלל האפשרויות שהוצגו בפניה טלפונית על ידי סוכנת הנסיעות, היתקשרה בעסקת מכר מרחוק.

...

סיכום הדברים – התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 28,793 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

לטענת הנתבעת, על פי הגדרת סעיף 14ג(ו) לחוק הגנת הצרכן, עסקת מכר מרחוק מוגדרת כך: "היתקשרות בעיסקה של מכר נכס או של מתן שירות, כאשר ההיתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה". שיווק מרחוק מוגדר בסעיף הנ"ל כך: "פניה של עוסק הצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלויזיה, תיקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא, פקסימיליה, פירסום, קטלוגים או מודעות, או באמצעי כיוצא באלה, במטרה להיתקשר בעיסקה שלא בנוכחות הצדדים, אלא באחד מהאמצעים האמורים". מאחר שאין חולק, כי התובעות פנו לנתבעת באמצעות נציגת הנתבעת – הגב' נופר מקמל, והן ניהלו עימה שיג ושיח ביחס לעסקה שנרקמה ביניהן וגם זאת בעקבות המלצות קיבלו התובעות אודות השרות שהן רכשו מאת הנתבעת, קשה לקבוע שהתכלית המפורטת בסעיפים האמורים מתקיימת בעיסקה מושא תובענה זו. התובעות אשר יזמו ויצרו קשר עם נציגת הנתבעת, הבינו את פרטי העסקה ואת תנאיה והן נקשרו בה מרצונן המלא ולאחר שביררו את הפרטים הדרושים.

בת"ק (ת"א) 67385-02-20 טננבאום נ' קרוז תור בע"מ (10.8.2020), קבע במקרה דומה לענייננו כב' השופט גיא הימן, שקיומו של החוזה, יכול היה להביא את התובעות לסיטואציה בלתי אפשרית, אולם השבת התמורה גוררת קושי ממשי לנתבעת, אשר העבירה את התגמולים עבור הטיסות למוביל האוירי ולכאורה זה אינו מוכן להשיב את הסכום לידי הנתבעת.

...

אני סבור, כי על אף שטרם ניתנה הנחיה ברורה מטעם ביהמ"ש המחוזי הנכבד ביחס לסיווג עסקאות מעין אלו, המגמה הפסיקתית המסתמנת היא שלא ניתן לקבוע שיש להחיל על עסקאות מן הסוג המפורט בכתב התביעה, את זכות הביטול המוארכת.

לאחר חשיבה ושקילה, אני מחייב את הנתבעת להשיב לכל אחת מן התובעות סך 538 דולר ארה"ב. סכום זה הוא כמחצית מערך עלות הטיסה הנזכרת בכתב ההגנה.

לבקשת האישור); (ג) להורות למשיבות להפסיק לתת שירותי סליקה לחברות שתקינות פעילותן לא ברורה ומלווה בחשש סביר; (ד) להורות למשיבות לקיים את הוראות חוק כרטיסי חיוב במקרים של שימוש לרעה בכרטיס כך שיבוטלו חיובים ויושבו סכומים שכבר שילמו חברי הקבוצה בעקבות ההיתקשרות עם חברות השיווק הישיר.

כפי שעולה מההיסטוריה החקיקתית של חוק תובענות ייצוגיות, "הסעד האחר" נועד להתגבר על הקושי הטכני בכימות והשבת סכומי הפצוי הפרטניים לחברי הקבוצה: "נתנו לבית המשפט אפשרות לפסוק סעד יצירתי. יש לו גם את האפשרות לפסוק פיצוי כולל. במקרה של הסיליקון בחלב, הוא יכול להגיע למסקנה שמגיע פיצוי לחברי הקבוצה והוא יפסוק במקרה הזה סעד יצירתי ויחייב את "תנובה" להשיב את הרווחים שהיא הפיקה" (פרוטוקול ישיבה 15 של ועדת המשנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-16, 10 (11.1.2006)).

...

כפי שציינתי אני סבורה כי סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות אינו מרחיב את סמכות בית המשפט לפסוק צווים שאינם ניתנים לחלוקה, ומשכך נראה כי יש לברר בשלב הזה מהם גדרי סמכות בית המשפט בפסיקת צווים או סעדים הצהרתיים.

בענייננו, הצווים שנתבעים במסגרת התובענה הייצוגית אם היתה מאושרת, הם מרחיבים ומרחיקי לכת באופן שניתן לקבוע לגביהם כבר בשלב זה כי אין מקום להיעתר לבקשתם.

סוף דבר אף שמשקלם המצטבר של כל הנימוקים שציינתי לעיל הביאו אותי להכריע שאין לאשר ניהול הליך ייצוגי, חשוב לי לשוב ולהבהיר כי החלטה זו אינה סותמת את הגולל על עילות התביעה האישיות של חברי הקבוצה, אלא אך מבטאת את מסקנתי בהליך דנא כי הדרך לבירור עילות התביעה המורכבות המצריכות בירור עובדתי מורכב יחסית, אינה במסגרת התובענה הייצוגית.