השבת כספים שחולטו ופיצוי על הפרת הסכם

בסעיף 55(ב) לסיכומים מודה התובע שהסכים בזמנו לחילוט הפצוי המוסכם הקבוע בהסכם - סך של 55,000 ₪.

כמו כן דרש התובע בכתב התביעה ודורש גם בסיכומיו, לפסוק לו פיצוי מוסכם לפי סעיף 9ג להסכם בסך 55,000 ₪, מאחר והנתבעים הפרו את חובת ההשבה שחלה עליהם.

בפרוטוקול נרשם מפי ב"כ התובע כדלקמן: "אנו לא חלוקים על כך שהיתה הפרה ולא חלוקים על הפצוי המוסכם. אנו היינו אמורים לקבל חזרה בעקבות ההפרה 110,000 ₪. הכסף לא הוחזר עד היום. מדובר בזיוף. גם הסכמנו ללכת לגרפולוג. אנו רוצים שביהמ"ש ימנה את הגרפולוג. אם המסמך נכון ומרשי אכן חתם עליו (מיסמך אישור התשלום – הערה שלי – הח"מ), אז דין התביעה להסתיים". לאור הסכמת הצדדים, מיניתי את עו"ד יהונתן נפתלי, כמומחה לזיהוי כתב יד וגרפולוגיה משפטית (להלן: "מומחה בית המשפט"), כאשר הלה התבקש לחוות דעתו האם התובע הוא שחתם על מיסמך אישור התשלום.

...

מכל האמור נובע שהמסקנה שקבע המומחה בתיק זה, גבוהה במדרג אחד לטובת התובע, ממסקנה לפיה טענת התובע לפיהן המסמך מזויף, שקולה לטענת הנתבעים לפיה המסמך אינו מזויף.

לקראת סיום אציין כי אני סבורה כי העובדה שהנתבעים לא החזירו לתובע את הכספים במועד, לא מזכה אותו בפיצוי מוסכם.

לסיכום אני מורה לנתבעים להשיב לתובע סך של 110,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מאז יום 28.02.13 (מועד ביטול רישום הערת האזהרה), ועד היום.

הנתבעים ישלמו לתובע גם הוצאות משפט בסך של 17,550 ₪ (תיק זה נוהל עד תומו, התקיימו 3 קדמים, הוגשו תצהירים, התנהל דיון הוכחות, הוגשו סיכומים), סכום זה ישולם גם כן תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי ב"כ הנתבעים.

אמת שבנסחו את השאלה העומדת להכרעה במילים "האם עמד היזם רסקו בהתחייבויותיו לפי החוזה ורק אם הוא לא עמד בהן, כולן או חלקן כי אז קמה לימק"א הזכות לחלט את הערבות, כולה או חלקה", ניתן לסבור לכאורה שהבורר הניח שיש לבדוק רק אם הייתה הפרה, במובחן משאלת הוכחת הנזק, אלא שבהמשך קבע הבורר כי כספי הערבות אינם פיצוי מוסכם נוסף, וכי ימק"א אינה יכולה לזכות בכפל פיצוי על אותו נזק, קרי: גם בפצוי מיוחד שנפסק לה בתביעתה, וגם בחלק היחסי של כספי הערבות, ומשמע מכך שהיה מודע לחובת קיומו של נזק, וכדבריו: "אינני מקבל את טענתה של ימק"א כי הערבות האוטונומית יועדה לכסוי הפצוי המוסכם המגיע לה עקב האיחור בהשלמת הבנייה... וזאת משני טעמים: האחד - ימק"א תובעת בנפרד בבוררות זו את הפצוי המוסכם בגין האיחור בבנייה ואין ספק כי היא איננה מצפה לפצוי כפול בגין נזקיה -פעם חילוט הערבות ופעם נוספת הפצוי המוסכם"; אף סבר כי ימק"א הייתה צריכה להוכיח כי השתמשה בכספי המימוש לתיקון הנזקים (ואינני מביעה דיעה ביחס לאמירה זו) "ימק"א מעולם לא השתמשה בכספים שחילטה לתיקון הליקויים או לכל מטרה אחרת הנוגעת לפרויקט, והסכום הועבר כולו לימק"א ארצות הברית, ככל הנראה לשימושים אחרים"- תנאי שהבורר לא היה קובע לו סבר שדי בחילוט כדין, אף ללא נזק, כדי להדוף תביעה השבה.

...

אמת שבנסחו את השאלה העומדת להכרעה במילים "האם עמד היזם רסקו בהתחייבויותיו לפי החוזה ורק אם הוא לא עמד בהן, כולן או חלקן כי אז קמה לימק"א הזכות לחלט את הערבות, כולה או חלקה", ניתן לסבור לכאורה שהבורר הניח שיש לבדוק רק אם הייתה הפרה, במובחן משאלת הוכחת הנזק, אלא שבהמשך קבע הבורר כי כספי הערבות אינם פיצוי מוסכם נוסף, וכי ימק"א אינה יכולה לזכות בכפל פיצוי על אותו נזק, קרי: גם בפיצוי מיוחד שנפסק לה בתביעתה, וגם בחלק היחסי של כספי הערבות, ומשמע מכך שהיה מודע לחובת קיומו של נזק, וכדבריו: "אינני מקבל את טענתה של ימק"א כי הערבות האוטונומית יועדה לכיסוי הפיצוי המוסכם המגיע לה עקב האיחור בהשלמת הבנייה... וזאת משני טעמים: האחד - ימק"א תובעת בנפרד בבוררות זו את הפיצוי המוסכם בגין האיחור בבנייה ואין ספק כי היא איננה מצפה לפיצוי כפול בגין נזקיה -פעם חילוט הערבות ופעם נוספת הפיצוי המוסכם"; אף סבר כי ימק"א הייתה צריכה להוכיח כי השתמשה בכספי המימוש לתיקון הנזקים (ואינני מביעה דעה ביחס לאמירה זו) "ימק"א מעולם לא השתמשה בכספים שחילטה לתיקון הליקויים או לכל מטרה אחרת הנוגעת לפרויקט, והסכום הועבר כולו לימק"א ארצות הברית, ככל הנראה לשימושים אחרים"- תנאי שהבורר לא היה קובע לו סבר שדי בחילוט כדין, אף ללא נזק, כדי להדוף תביעה השבה.

בסעיף 248 לכתב הסיכומים שהוגש לבורר נאמר ע"י רסקו: "לחילופין, וככל שימצא כב' הבורר כי ימק"א לא היתה זכאית לחלט את הערבות אך ביחס לחלק מן הטעמים המפורטים במכתב ההתראה מטעמה- ולא כך היא כאמור- מתבקש כב' הבורר להורות לימק"א להשיב את החלק היחסי של הערבות המתייחס לטעמים אלו...". משבית המשפט אינו כערכאת ערעור על פסק דינו של הבורר, ובאין הנטען עולה לכדי עילת ביטול, ממילא אין מקום להמרת שיקול דעתו של הבורר בדבר גובה האומדנא, בשיקול דעתו של השופט היושב בדין, אף אם סכום ההשבה הינו על צד הנמוך.

התוצאה אני דוחה את תביעתה של רסקו.

אמת שבנסחו את השאלה העומדת להכרעה במילים "האם עמד היזם רסקו בהתחייבויותיו לפי החוזה ורק אם הוא לא עמד בהן, כולן או חלקן כי אז קמה לימק"א הזכות לחלט את הערבות, כולה או חלקה", ניתן לסבור לכאורה שהבורר הניח שיש לבדוק רק אם הייתה הפרה, במובחן משאלת הוכחת הנזק, אלא שבהמשך קבע הבורר כי כספי הערבות אינם פיצוי מוסכם נוסף, וכי ימק"א אינה יכולה לזכות בכפל פיצוי על אותו נזק, קרי: גם בפצוי מיוחד שנפסק לה בתביעתה, וגם בחלק היחסי של כספי הערבות, ומשמע מכך שהיה מודע לחובת קיומו של נזק, וכדבריו: "אינני מקבל את טענתה של ימק"א כי הערבות האוטונומית יועדה לכסוי הפצוי המוסכם המגיע לה עקב האיחור בהשלמת הבנייה... וזאת משני טעמים: האחד - ימק"א תובעת בנפרד בבוררות זו את הפצוי המוסכם בגין האיחור בבנייה ואין ספק כי היא איננה מצפה לפצוי כפול בגין נזקיה -פעם חילוט הערבות ופעם נוספת הפצוי המוסכם"; אף סבר כי ימק"א הייתה צריכה להוכיח כי השתמשה בכספי המימוש לתיקון הנזקים (ואינני מביעה דיעה ביחס לאמירה זו) "ימק"א מעולם לא השתמשה בכספים שחילטה לתיקון הליקויים או לכל מטרה אחרת הנוגעת לפרויקט, והסכום הועבר כולו לימק"א ארצות הברית, ככל הנראה לשימושים אחרים"- תנאי שהבורר לא היה קובע לו סבר שדי בחילוט כדין, אף ללא נזק, כדי להדוף תביעה השבה.

...

אמת שבנסחו את השאלה העומדת להכרעה במילים "האם עמד היזם רסקו בהתחייבויותיו לפי החוזה ורק אם הוא לא עמד בהן, כולן או חלקן כי אז קמה לימק"א הזכות לחלט את הערבות, כולה או חלקה", ניתן לסבור לכאורה שהבורר הניח שיש לבדוק רק אם הייתה הפרה, במובחן משאלת הוכחת הנזק, אלא שבהמשך קבע הבורר כי כספי הערבות אינם פיצוי מוסכם נוסף, וכי ימק"א אינה יכולה לזכות בכפל פיצוי על אותו נזק, קרי: גם בפיצוי מיוחד שנפסק לה בתביעתה, וגם בחלק היחסי של כספי הערבות, ומשמע מכך שהיה מודע לחובת קיומו של נזק, וכדבריו: "אינני מקבל את טענתה של ימק"א כי הערבות האוטונומית יועדה לכיסוי הפיצוי המוסכם המגיע לה עקב האיחור בהשלמת הבנייה... וזאת משני טעמים: האחד - ימק"א תובעת בנפרד בבוררות זו את הפיצוי המוסכם בגין האיחור בבנייה ואין ספק כי היא איננה מצפה לפיצוי כפול בגין נזקיה -פעם חילוט הערבות ופעם נוספת הפיצוי המוסכם"; אף סבר כי ימק"א הייתה צריכה להוכיח כי השתמשה בכספי המימוש לתיקון הנזקים (ואינני מביעה דעה ביחס לאמירה זו) "ימק"א מעולם לא השתמשה בכספים שחילטה לתיקון הליקויים או לכל מטרה אחרת הנוגעת לפרויקט, והסכום הועבר כולו לימק"א ארצות הברית, ככל הנראה לשימושים אחרים"- תנאי שהבורר לא היה קובע לו סבר שדי בחילוט כדין, אף ללא נזק, כדי להדוף תביעה השבה.

בסעיף 248 לכתב הסיכומים שהוגש לבורר נאמר ע"י רסקו: "לחילופין, וככל שימצא כב' הבורר כי ימק"א לא היתה זכאית לחלט את הערבות אך ביחס לחלק מן הטעמים המפורטים במכתב ההתראה מטעמה- ולא כך היא כאמור- מתבקש כב' הבורר להורות לימק"א להשיב את החלק היחסי של הערבות המתייחס לטעמים אלו...". משבית המשפט אינו כערכאת ערעור על פסק דינו של הבורר, ובאין הנטען עולה לכדי עילת ביטול, ממילא אין מקום להמרת שיקול דעתו של הבורר בדבר גובה האומדנא, בשיקול דעתו של השופט היושב בדין, אף אם סכום ההשבה הינו על צד הנמוך.

התוצאה אני דוחה את תביעתה של רסקו.

לאור עמדת התובעים, הודיע הנתבע, באמצעות בא כוחו, ביום 30.7.2014 (נספח ז' לכתב ההגנה) כי סירובם לאפשר הצגת הנכס הנה הפרה של ההסכם, הפרה שלא תוקנה על ידם על אף שהתבקשו, ומשכך, מחלט הנתבע מכספי הפקדון את הפצוי המוסכם בסך של 10,000 ₪ בגין הפרה יסודית שלא תוקנה.

נוכח האמור לעיל אני קובעת כי חילוט הפצוי המוסכם מתוך כספי הפקדון נעשה שלא כדין ועל הנתבע להשיב כספים אלו לתובעים.

...

נוכח האמור לעיל אני קובעת כי חילוט הפיצוי המוסכם מתוך כספי הפיקדון נעשה שלא כדין ועל הנתבע להשיב כספים אלו לתובעים.

יש לדחות את התביעה שכנגד על כל מרכיביה ונראה כי זו באה לעולם כמשקל נגד לתביעת התובעים.

נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 10,590 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לאחר מכן, בין החודשים פברואר ועד מרץ 2018 היתנהלה בין הצדדים חליפת מכתבים עניפה כאשר כל צד ייחס למישנהו הפרות כאלו ואחרות בנוגע ליישום הסכם המכר כאשר הנתבע עמד כך שהתובעים לא עמדו בתנאי התשלום המוסכמים בהסכם המכר, בעוד שהתובעים עמדו על כך שהנתבע הוא זה אשר הפר את ההסכם בכך שלא עלה בידו להסדיר את אישור התכניות שצורפו להסכם, כך שבסופו של יום הנתבע היה הראשון להודיע על הפרת ההסכם.

הגם שאין כל מניעה לכך שהנתבע/המוכר היה מבטל את הסכם המכר תוך חילוט כספי הפיצויים המוסכמים והשבת יתרת הסכומים אשר הועברו, הרי שבהנתן העובדה שהצדדים ניהלו ביניהם מו"מ ממושך לצורך הבטחת יישום הסכם המכר שנכרת ובהנתן העובדה שהנתבע היה מודע לכך שהמו"מ עלול להיכשל היה על הנתבע לדאוג לכך שטרם מתן הודעת הביטול יהא באפשרותו להעביר את מלוא כספי התשלום אותם העבירו לידיו התובעים בקיזוז סכום הפיצויים המוסכמים (לגישתו) עם זאת, הנתבע בחר מטעמיו שלא לעמוד בחובתו האלמנטרית, לה היה מודע לכל אורך הדרך, בנוגע להשבת מלוא כספם של התובעים מיד עם ביטול ההסכם ובכך אילץ את התובעים לפנות לערכאות לצורך הבטחת כספם ולכן יש בדרך היתנהלותו של הנתבע בבחינת שימוש שלא בתום לב בכוחו לעשות שימוש בתרופת הביטול (ראה : גבריאלה שלו , דיני חוזים (מהדורה רביעית, הוצאת "נבו", 2019, עמודים 84 – 85).

הנתבע ביטל את ההסכם אולם נימנע מהשבת כל סכום שהוא, עד אשר נאלץ לעשות כן בעקבות ההליך המשפטי; הנתבע הפר הוראות דיוניות רבות, לרבות הקף כתבי הטענות וכיו"ב, והפגין זילזול של ממש בנתבעים, אשר היו למעשה בני ערובה בידיו: גם אם היה מעכב את הפצוי שסבר בידיו, היה עליו מידית – עם ביטול ההסכם, להשיב את מלוא הסכום העודף, וראוי שהתנהלות שכזאת תמצא ביטויה המתאים והראוי בשלב פסיקת ההוצאות.

...

סוף דבר : תביעת התובעים מתקבלת בחלקה ואילו תביעת הנתבע נדחית.

אני מחייב את הנתבע להשיב לתובעים את הסכומים המעוכבים בידיו 460,000 ₪, כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסך של הפיצויים מוסכמים בסך של 360,000 ₪, כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.