וכך נקבע, בין היתר, בהקשר זה:
"כפי שציינתי ברקע העובדתי של פסק הדין, מערכת היחסים בין מיקי אילוז לבין חברת אדר ומעמדו של מיקי בחברה לא הובררו עד תום [...] גרסת מיקי אילוז וחברת אדר שהסכומים שהעבירה חברת אדר לאלעד אילוז הם כספי הלוואה ושחגית [המערערת] ומיקי אילוז חייבים להשיבם לחברת אדר מעוררת תהיות וסימני שאלה רבים מאוד [...] ואין כל ראיה לכך שסכומים אלה אכן שולמו לאלעד אילוז [...] על אף שלכאורה מדובר בכספי הלוואה, מיקי וחגית אילוז [המערערת] מעולם לא החזירו כספים אלה או חלק מהם לחברת אדר, ולמעשה עד היום הם חייבים לכאורה לחברת אדר סכומים אלה. לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע סכומים אלה לא הושבו לחברת אדר עד היום. זאת ועוד, על אף שחגית אילוז [המערערת] חתמה לטובת חברת אדר על שטר משכנתא להבטחת פרעון ההלוואה שלכאורה קיבלו חגית ומיקי אילוז מאדר, שטר משכנתא זה מעולם לא נרשם ולמעשה עד היום, לא נרשמה לטובת חברת אדר משכנתא או הערת אזהרה על הבית להבטחת השבת כספי ההלוואה" (פסקה 39 לפסק הדין).
...
עם זאת, דומני כי נסיבות המקרה דנן מובילות למסקנה ולפיה יש מקום לקבל את הערעור ולהורות על פסילת המותב.
עם זאת צירופן של נסיבות אובייקטיביות, שאינן מבוססות על תחושות המערערת גרידא, ובראשן הדמיון בתשתית הראייתית בשני ההליכים והעמדה הברורה שהביע בית המשפט באשר לסוגיה העובדתית העומדת בליבת הבקשה לביטול ההענקה, מובילים אל המסקנה כי דין הערעור להתקבל.
אשר על כן, הערעור מתקבל.
