השבת חברות בלשכת עורכי הדין לעו"ד מושעה

בעת מתן גזר הדין היה בית הדין מודע כי העותר אינו חבר עוד בלישכה וכי אף הושעה לתקופות קצובות בתיקים אחרים, ומשכך היתייחס לאופן ביצוע העונש וקבע כי העונש יתוסף לכל עונש אחר שנגזר על העותר, וכדבריו: "נוכח חומרת העבירה נשוא תיק זה מצד אחד, ובעיקר נוכח היתנהגותו של הנאשם לאחר שעבר את העבירות נשוא תיק זה, החלטנו להשית על הנאשם עונש של השעיה בפועל לתקופה של שנתיים, שלא יחפוף עונש אחר שהוטל עליו בגין הרשעות אחרות". אך בכך לא די, בעקבות הרשעה בתיק פלילי 3365/04 מדינת ישראל נ' ברוך צברי (11.4.2007), בעבירה של גניבה על ידי מורשה (סעיף 393א לחוק העונשין), גזר בית הדין למשמעת של מחוז תל אביב ביום 18.6.2009 על העותר עונש נוסף של הוצאה מהלישכה, שלישי במספר – הפעם בתיק בד"מ (ת"א) 18/09 ועד מחוזי של לישכת עוה"ד נ' צברי: "לאור האמור, לאור נסיבותיה של העבירה במקרה הספציפי שבפנינו, לאור העובדה כי אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בעבירות חוזרות ונישנות מצד הנאשם בעבירות של שליחת יד בכספי לקוחות, לאור חומרת העבירה, לאור צרכי ההרתעה, הרתעת הרבים, אנו מקבלים את בקשת המבקש ומורים על הוצאתו של הנאשם לצמיתות מלשכת עורכי-הדין". החזרה לחברות בלישכה משחלפו 10 שנים מאז הוטל על העותר בפעם השלישית עונש ההוצאה מחברות בלישכה לצמיתות, בבד"מ 18/09, הגיש העותר ביום 18.6.2019 בקשה ללישכת עורכי הדין להפעיל סמכותה לפי סעיף 52 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ולהורות על החזרתו לחברות בלישכה.

...

ובלשון בית הדין: "בנסיבות אלה נראה לנו כי העונש ההולם הוא השעייתו למשך שבע שנים וכך אנו גוזרים השעיה זו תיווסף לכל עונש אחר שמרצה המשיב". בבד"א (ארצי) 96/98 הוועד המחוזי ת"א נ' פלוני, ניתן ביום 7.3.2000 גזר דין נוסף על ידי בית הדין הארצי של הלשכה, ולפיו הוטל על העותר עונש של הוצאה מהלשכה לצמיתות (להלן: "עונש ההוצאה מהלשכה השני").

במסגרת ההליך קבע בית הדין כי "העבירה של מעילה בפיקדון היא עבירה אחת החמורות ביותר הקיימת בלשכת עורכי-הדין. בנסיבות אלה נראה לנו שאין מנוס מאשר להוציא את המשיב לצמיתות, וכך אנו פוסקים". בהליך נוסף בבית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב, בד"מ (ת"א) 29/95 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' פלוני, הוטל על העותר ביום 17.4.2001 עונש של השעיה למשך שנתיים (להלן: "עונש ההשעיה השני").

בעת מתן גזר הדין היה בית הדין מודע כי העותר אינו חבר עוד בלשכה וכי אף הושעה לתקופות קצובות בתיקים אחרים, ומשכך התייחס לאופן ביצוע העונש וקבע כי העונש יתווסף לכל עונש אחר שנגזר על העותר, וכדבריו: "נוכח חומרת העבירה נשוא תיק זה מצד אחד, ובעיקר נוכח התנהגותו של הנאשם לאחר שעבר את העבירות נשוא תיק זה, החלטנו להשית על הנאשם עונש של השעיה בפועל לתקופה של שנתיים, שלא יחפוף עונש אחר שהוטל עליו בגין הרשעות אחרות". אך בכך לא די, בעקבות הרשעה בתיק פלילי 3365/04 מדינת ישראל נ' ברוך צברי (11.4.2007), בעבירה של גניבה על ידי מורשה (סעיף 393א לחוק העונשין), גזר בית הדין למשמעת של מחוז תל אביב ביום 18.6.2009 על העותר עונש נוסף של הוצאה מהלשכה, שלישי במספר – הפעם בתיק בד"מ (ת"א) 18/09 ועד מחוזי של לשכת עוה"ד נ' צברי: "לאור האמור, לאור נסיבותיה של העבירה במקרה הספציפי שבפנינו, לאור העובדה כי אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בעבירות חוזרות ונשנות מצד הנאשם בעבירות של שליחת יד בכספי לקוחות, לאור חומרת העבירה, לאור צרכי ההרתעה, הרתעת הרבים, אנו מקבלים את בקשת המבקש ומורים על הוצאתו של הנאשם לצמיתות מלשכת עורכי-הדין". החזרה לחברות בלשכה משחלפו 10 שנים מאז הוטל על העותר בפעם השלישית עונש ההוצאה מחברות בלשכה לצמיתות, בבד"מ 18/09, הגיש העותר ביום 18.6.2019 בקשה ללשכת עורכי הדין להפעיל סמכותה לפי סעיף 52 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ולהורות על החזרתו לחברות בלשכה.

מכל האמור לעיל אני דוחה גם את טענות העותר כי החלטת ההשעיה נבלעת בתוך ההחלטה להוציאו מהלשכה לצמיתות, וכי בעת חידוש חברותו בלשכה אין ליישמה.

סיכום לאור כל האמור ראיתי לדחות את העתירה.

כשנתבקש ד"ר שגב להפנות לפרוטוקול או ראיה בכתב אודות המפגשים הוא השיב (בעמ' 212, ש: 15-16): "אין לי. אני לא יודע אם בזמן אמת עו"ד אופיר או אורנשטיין או אחרים כתבו. אבל לי אין כזה דבר." ואולם בנספחים ז'-ח' לבקשה להוספת ראיות, הופניתי לפרוטוקולים ותרשומות שנערכו מישיבות הועד במרוצת השנים, כמו גם לעדכונים בכתב שנשלחו לחברי הועד ע"י עורכי דין ממשרדו של ד"ר שגב.

בנוסף, הופניתי לפעילות שביצעו המבקשים על מנת לוודא כי יינתן תוקף לתכנית המתאר במקביל לניהול העתירה, כפי שעולה ממכתב ששלחה היועצת המשפטית של משרד הפנים לחברה קדישא, בה הובהר כי בהעדר צו ביניים לא ניתן להמנע מאישור התכנית ובפרט משעה ש"המנהלים שמונו ע"י ביה"מ לניהול חלק 3 בגוש 6618 עומדים על מתן תוקף לתכנית בהקדם" (עמ' 398 לנספח נ"ה לתצהיר ד"ר שגב, וכן לתכתובות נוספות של עו"ד שוב ז"ל עם משרד הפנים, שם, בעמ' 401-405).

ואולם, בעוד שאין חולק שהמבקשים הם עורכי דין ידועים ומנוסים (וראו בעמ' 950, ש: 10-14), הצביעו המשיבים על כך שבמהלך תקופת המינוי, עו"ד שוב הושעה מלשכת עורכי הדין מחודש פברואר 2006 ועד לחודש פברואר 2007, וד"ר שגב הורשע בעבירות לפי חוק מע"מ (ת"פ (שלום-ת"א) 32690-06-10 רשות המיסים נ' יוסף שגב (19.6.17), שנותרה על כנה גם בע"פ (מחוזי-ת"א) 40492-01-18), באופן אשר פגע במוניטין שלהם.

...

שחרור המנהלים מתפקידם 148 סוף דבר 150 מבוא עיקר ההליכים המשפטיים בתיק לפני בקשה לקביעת שכר למנהלים מיוחדים בגין פעולות שבוצעו משנת 1994 ואילך לשינוי ייעוד והשבחת גוש 6618 חלקה 3 (ולהלן: "הקרקע" או "החלקה").

לאחר שבחנתי את הדברים, מצאתי כי יש לבטל גם את מינויו של ד"ר שגב כמנהל.

סבורני שההרשעה, בהצטרף ליתר הנסיבות, אינה מאפשרת להותיר את המינוי על כנו.

סוף דבר מצאתי לדחות את עתירת המבקשים לחיוב המינהל בשכרם.

בכתב התביעה ובתצהיר התובע נטען כי בין התובע לבין הנתבע, שהנו מהנדס ביניין, וחב' איילון, החברה המבטחת של הבניין (להלן: איילון), התנהלו הליכים משפטיים בנוגע לניזקי מים שנגרמו לבניין במהלך שנת 2003, במסגרת תביעה שהוגשה ע"י התובע כנגד איילון ובה הוגשה הודעת צד ג' נגד הנתבע (ת"א 978/05 מיכאלי נ' איילון חברה לביטוח בבית משפט השלום בטבריה, להלן: התביעה המקורית).

נטען כי עו"ד טפלר הושעתה מלשכת עורכי הדין ורשיונה נשלל.

תקוני נקוז הנדרשים שהנם באחריות הנתבע: המומחה קבע כי תקוני התפיחה באגף הצפוני הנם באחריות הנתבע ופרט את העבודות הנדרשות: פירוק ריצוף במרפסת ובסלון, סילוק פסולת, חפירה סביב המרפסת, ביצוע קורת בטון לחזוק המרפסת, ברזל לקורת בטון, ריצוף מרפסת וסלון, פאנלים לסלון, פירוק והעברת ריהוט כולל החזרה ונקיון סופי.

...

אני קובעת שהתובע עמד בחלקו בהסכם הפשרה, מאחר שתשלום לב"כ הנתבע כמוהו כתשלום לנתבע, לעניין קיום הסכם הפשרה ע"י התובע.

לעניין עגמת נפש, אני מקבלת את עדות הנתבע כמהימנה, על כך שהנתבע היה מוכן לבצע את עבודות הניקוז, ואף ביר בבניין לצורך כך. מתצהיר התובע עולה כי מועד לתחילת העבודה נקבע למחצית שנת 2011, אך ממועד זה ועד הגשת התביעה היה התובע עסוק בעניינים בריאותיים ולא היה פנוי לכך, ובשנת 2014, התובע בחר להגיש את התביעה, בה ביקש תשלום של 250,000 ₪, ולא את יישום הסכם הפשרה.

לנוכח התנהלותה המכבידה של ב"כ התובע שגרמה לסרבול ניהול התביעה, להארכת ההתדיינות והקשתה על ניהולה התקין והרצוף, ולאור התוצאה אליה הגעתי, לפיה נדחתה התביעה בחלקה הגדול, ונותר רק החלק בו הסכים הנתבע לשאת מלכתחילה, אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי המשמעתי של לישכת עורכי הדין (עו"ד אורלי בן-ארי גינזברג, עו"ד מירב עמר, עו"ד אמיר ארבל כיטוב), (להלן: "בית הדין הארצי"), בגדריו דחה בית הדין הארצי ערעור וערעור נגדי שהגישו הצדדים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין במחוז חיפה (עו"ד פאדי ג'ובראן, עו"ד רון כהנא, עו"ד מלי קובה), (הכרעת הדין מיום 8.1.2020 וגזר הדין מיום 28.7.2020) (להלן: "בית הדין המחוזי").

בעובדות כתב האישום צוין כי, בזמנים הרלוואנטיים לקובלנה שימש המערער עורך דין בישראל; בשנת 2014 פנה אליו לקוח בשם מחמיד איאד (להלן: "המתלונן"), על מנת לשכור שירותיו לטפול בתביעת נזיקין כנגד חברת ביטוח, לא נערך הסכם שכר טירחה בין הצדדים.

בית הדין המחוזי לא קיבל את גרסת המערער שלפיה, הוא ביטל את ההמחאה כדין משום שבמועד פרעונה לא היתקבל סכום פיצוי מחברת הביטוח, וכי הוא הודיע למתלונן כי עליו להחזיר את ההמחאה ולהגיע למשרדו לצורך היתחשבנות.

תמצית טענות המשיבה מנגד, נטען על ידי המשיבה כי, בית הדין הארצי בצדק לא ראה בסיס לחרוג מן ההלכה המקובלת בדבר אי היתערבות במימצאי העובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, לנוכח היתרון המהותי שיש לערכאה הדיונית בעיניין זה; כך גם בצדק בית הדין הארצי לא התערב בענישה; אמנם מדובר בתקופת השעיה לא מבוטלת, אך היא מתחייבת נוכח חומרת העבירות שבהן הורשע המערער ובשים לב למיתחם הענישה המקובל בעיניין זה. המשיבה ממשיכה וטוענת כי, המערער הוליך שולל והטעה את לקוחו בכך שהציג בפניו מצג שקרי כאילו כספי הפצוי מחברת הביטוח עדיין לא התקבלו במועד הפרעון של השיק שמסר ללקוח, וכאשר חילל וביטל שיק שמסר ללקוח; היתנהלות זו ראויה לכל גנאי ובקורת ולענישה הולמת; העונש שהוטל על המערער הנו סביר בנסיבות העניין, ואינו ניכנס בגדר המקרים החריגים שבהם יש הצדקה להתערבות של ערכאת העירעור בענישה.

...

בנסיבות אלה, סבורני כי יש לבטל את הרשעתו של המערער בעבירה של שליחת יד בכספי לקוח.

יחד עם זאת, סבורני כי בשים לב לנסיבות המקרה והקביעות בערכאות הקודמות, עבירת עיכוב הכספים בה הורשע המערער, נמצאת ברף חומרה גבוה יחסית.

בשקלול כל השקלולים הרלוונטיים כפי שצוין, לרבות העבירות הנוספות בהן הורשע המערער, סבורני כי יש להפחית את ההשעיה בפועל שהוטלה על המערער ולהעמידה על 18 חודשים במקום 24 חודשים.

במענה לכך השיבה הועדה כי לאחר שמוגשת תלונה נגד חבר לישכת עורכי הדין היא פועלת לקבלת תגובתו ועל סמך הממצאים שלפניה מחליטה האם להגיש נגדו קובלנה אם לאו.

משכך, טענותיהם של העותרים המופנות נגד המנעות מהגשת בקשה להשעייתו הזמנית של המשיב לפי סעיף 78 לחוק, מקומן בבית המשפט לעניינים מנהליים (והשוו: בג"ץ 11213/05‏ פלוני נ' ועד מחוז תל אביב והמרכז של לישכת עורכי הדין בישראל (17.7.2006); בג"ץ 3685/16 לשם נ' לישכת עורכי הדין הארצית בישראל, פסקה 2 (30.8.2016)).

...

דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

העתירה נדחית.