השבה ממועצה הדתית כספים שנגבו עבור קבורה

לטענת התובעים התגוררה המנוחה כשלוש שנים קודם פטירתה בעיר אשדוד ועל כן פנו התובעים לנתבעת שהיא המועצה הדתית בעיר אשדוד ואחראית על בית העלמין באשדוד (להלן:"הנתבעת") על מנת לארגן את סדורי הקבורה של המנוחה בבית העלמין בעיר אשדוד.

תקנה 3(א)(2) מתירה לנתבעת לגבות כספים עבור קבורה בבית עלמין בשטחים מוגדרים שהוסכם עליהם עם המוסד לביטוח לאומי.

לאור האמור לעיל עולה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי היא היתה זכאית לגבות מן התובעים תשלום עבור קבורת המנוחה וזאת על פי הראיות והטיעונים שהועלו במסגרת הליך זה. משהנתבעת לא הוכיחה המקור המתיר לה גביה עבור קבורת המנוחה בנסיבות המקרה דנן עליה להשיב את אשר גבתה תמורת הקבורה בסך כולל של 18,750 ₪.

...

סוף דבר התובענה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעים הסך של 18,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות ההליך בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 16355-07-20 פלר ואח' נ' מנוחה נכונה - באר שבע והסביבה (ע"ר) ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת יסכה רוטנברג מבקשות/תובעות 1. דריה טלאור פלר 2. אילנית מלכה 3. לירן ריסקוביץ' 4. בתיה זרח משיבות/נתבעות 1. מנוחה נכונה - באר שבע והסביבה (ע"ר) 2. אגודת חב' קדישא גמילת חסד של אמת (גחש"א) נתניה והסביבה 3. חברת קדישא גחש"א ראשון לציון 4. חברה קדישא גחש"א ע"י הרבנות הראשית והמועצה דתית ת"א צדדי ג' 1. המוסד לביטוח לאומי 2. המשרד לשירותי דת החלטה

אכן, המוסד לביטוח לאומי השיב לפניית מבקר המדינה שבחן תשלומים אלו, והבהיר כי לעמדתו, גופי הקבורה רשאים לגבות מקבלני מצבות את עלות הקמת היסודות למצבות.

המשרד לא הורה לחברות הקבורה להקים את יסודות המצבה עבור קבלני המצבות, הוא גם לא הורה להן לגבות תשלומים מקבלני המצבות, וכל שהורה הוא שחל איסור על חברות הקבורה לגבות כספים ממשפחות של נפטרים, אלא במקרים שנקבעו בחוק או בתקנות.

לעניין זה מפנה המבקשת לנסיבות הבאות: לפיקוח ההדוק שמקיימים הצדדים השלישיים על חברות הקבורה בישראל בכלל ועל המבקשת בפרט; לפיקוח שמפקח המוסד לביטוח לאומי על גביית הכספים על ידי חברות הקבורה בין היתר באמצעות דוחות כספיים שעל חברות הקבורה להגיש למוסד לביטוח לאומי; לרישיון שניתן למבקשת מאת המשרד לשירותי דת; להסכם בין המבקשת ובין המוסד לביטוח לאומי; לפרסומים שמפרסמים הצדדים השלישיים באתרי האנטרנט שהם מפעילים; לדוחות שנתיים של המשרד לשירותי דת; לדו"ח מבקר המדינה 2020 בעיניין מערך הקבורה בישראל, בו היתייחסות לכספים שחברות הקבורה גובות בגין הקמת יסודות למצבה ולעמדת המוסד לביטוח לאומי שפורטה בדו"ח המבקר לפיה גופי הקבורה רשאים לגבות מקבלני המצבות את עלות בניית היסודות למצבה; לחשבוניות שצורפו לטיעוני הצדדים; ולמסמכים נוספים.

...

המבקשת טוענת שדין בקשת האישור שהוגשה נגדה להידחות שכן הגבייה מותרת.

על כן "משהגענו למסקנה כי ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי משרד התחבורה נושא, לכאורה, בנסיבות המקרה דנן באחריות נזיקית כמעוול במשותף, יש לקבוע כי עלה בידי אגד לבסס ברמה הנדרשת בשלב זה את חבותו להשתתפות כלפיה" (פסקה 40 לפסק הדין).

בנסיבות אלו, ובהתאם להלכת סלקום, עומדת למבקשת, לכאורה, עילת שיפוי או השתתפות, וגם לכן יש להיעתר לבקשה למשלוח הודעה לצד שלישי.

מכל האמור, הבקשה מתקבלת.

סעיף 11 לתוספת השנייה קובע כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית בגין: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". המבקשת טוענת כי המשיבה גובה שלא כדין כספים עבור קבורה, ומכאן מבוקש לקבוע כי גביית התשלומים של 600 ₪ מקרוביו של כל נפטר הנה שלא כדין על ידי המשיבה 1, ועל כן מבוקש סעד כספי - השבת אותם הסכומים שנגבו שלא כדין.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי חוק הביטוח הלאומי אוסר על גביית כספים נוספים בקשר לקבורה מגוף המקבל מהביטוח הלאומי דמי קבורה עבור כל אדם שהובא לקבורה בבית העלמין המנוהל ע"י אותו גוף – בין אם מדובר בחברה קדישא, רשות מקומית, או המועצה הדתית כפי שבעניינינו; וכי כך גם מורות גם התקנות.

...

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ לאחרונה בבג"ץ 1765/22 משרד תומר ורשה עורכי דין נ' שרת הפנים (03.07.2022) אשר יצא כנגד נוהל של משרד הפנים, וקבע כי בניגוד לעמדת משרד הפנים, צו הכניסה לישראל (פטור מאשרה) חל גם על אזרחי אוקראינה שמבקשים להיכנס לישראל לתקופה של עד שלושה חודשים, אף בנסיבות של המלחמה באוקראינה; וכי מסקנה זו מתחייבת מפרשנות סעיף 1 לצו.

נוכח כל הטעמים שפורטו לעיל, אני קובעת כי ישנה הסתברות סבירה ששאלה זו תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה.

באשר לתנאים הקבועים בסעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק הנ"ל, לא מצאתי שעניינם של חברי הקבוצה לא יוצג או ינוהל בדרך שאינה הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר לאור האמור דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להתקבל.

הרקע לבקשה לבית משפט קמא הוגשה על-ידי המבקשים בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד משיבות 4-1, שהן כולן מועצות דתיות וחברות לעינייני קבורה בהתאם לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971 (להלן: חוק שירותי קבורה).

במוקד הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, טענת המבקשים לפיה המשיבות גובות, דורשות או מקבלות כספים מבני מישפחות נפטרים בקשר לקבורה או להקמת המצבה, בין במישרין ובין בעקיפין, מקרוביו של כל נפטר שהן מביאות לקבורה; כאשר תשלומים אלה מיועדים עבור הקמת 'יסודות למצבה' או אלמנטים אחרים הקשורים לקברו של הנפטר.

משכך, עתרו המבקשים במסגרת בקשת האישור להשבת אותם כספים שנגבו, כאמור, ביתר.

...

לצד זאת, מצאתי אני, כבר עתה, להוסיף במסגרת החלטתי זו מספר מילים בנוגע לסוגיה דנן.

סיכומו של דבר, קיימת לטעמי חשיבות בהתווייתן של אמות מידה ברורות יותר אשר לאופן בירורן הראוי של תובענות מרובות משיבים.

והכל, ככל שיסבור המותב הנכבד שידון בתיק, כי בשלה העת לעשות כן, בגדרי הליך זה. סוף דבר הבקשה נדחית אפוא.

אכן בכתב התביעה טענו התובעים כי ביקשו לרכוש חלקת קבר צמודה לחלקת קבר המנוח ושילמו בגין חלקה צמודה זו הסכום של 25,358 ₪ ובקשו להשיב כל סכום שנגבה שלא כדין.

ושוב חוזרים למצב שקדם לתיקון 10 לחוק שירותי דת, כל חברה למתן שירותי קבורה עושה את אשר ראוי בעיניה, מחירים לא אחידים, הנחות לא אחידות, וחוסר שויון שאינו ראוי בגין גביה עבור שירות שמסופק למשפחות אבלות שצערן רב ויגונן עמוק.

בסעיף 14 הנ"ל נקבעו תעריפים לרכישת חלקת קבר בחיים, ואף המחוקק ערך מדרג תעריפים במקרים שונים, כמו במקרה של תושב יהודי המבקש לרכוש חלקת קבר בחייו שלא בישוב מגוריו, וכך נקבע בחוק: סעיף 14א שכותרתו חלקת קבר בחיים על פי תיקון 10 שהיה בתוקף בעת הרלבנטית למקרנו: "(א) מטרת סעיף זה לקבוע אך ורק תעריפים לרכישת חלקת קבר בחיים בבית עלמין המתנהל על ידי מועצה דתית שהוקמה לפי חוק זה או על ידי חברה קדישא במסגרת מתן שירותי דת יהודיים.

על פי הראיות שהובאו בפני אכן חלק הקבר בה נטעמן המנוח היא חלקת קבר חריגה שהנתבעת הייתה רשאית על פי דין לידרוש כספים בגינה, לא שוכנעתי כי ההסכם בין הצדדים היה אך ורק בגין חלקת קבר צמודה בלבד, שעה שהקבורה התבצעה בחלקה חריגה של קבורת שדה.

...

מאחר והנתבעת ציינה בפני כי אין חלקות קבורה שדה פנויות אלא בחלקה חריגה והתובעים אשרו בכתב שהקבורה עצמה של המנוח כרוכה בתשלום,להבדיל מחלקה צמודה, נראה לי כי לא חלה כל טעות בעניין במפגש הרצונות של הצדדים.

אם כך, הנני קובע כי התובעים שילמו עבור שתי חלקות לרבות קבורת המנוח בחלקה חריגה ,את הסכם ששולם ולא בגין חלקה צמודה.

במכלול השיקולים הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 1,000 ש"ח. התוצאה; אני מקבל את התביעה חלקית.