השארת צו עיכוב יציאה מהארץ בתוקף

כב' השופט א' לוי ז"ל עמד על ההבדלים בין התייצבות למאסר בפועל לבין התייצבות למאסר בעבודות שירות: "אכן, עבודות שירות אינן עונש בפני עצמו, אלא דרך שנקבעה בחוק כדי לשאת בעונש מאסר שנגזר לנידון...אולם בכל הנוגע לשאלה אם יש צורך להוסיף ולקיים כתב ערובה שנדון חתם עליו, או להותיר צו בדבר עיכוב יציאתו מהארץ בתוקפו, קיים בינן לבין נשיאה בעונש במיתקן כליאה הבדל משמעותי, שכאמור, מקורו נובע מכך שהתייצבות הנדון לשאת בעונש היא גם הגשמת מטרתו של כתב הערובה, ועל-כן מאותו מועד אין בו עוד צורך, כפי שאין עוד צורך בצו לעכב את יציאתו מהארץ של מי שנתון במאסר. עם זאת, התייצבותו של נידון לבצוע עבודות שירות אינה מתחילה ומסתיימת באותו מועד, אלא היא חוזרת על עצמה בכל יום מימי העבודות עד לסופה של התקופה. יתרה מכך, במהלך ביצוען של עבודות השרות הגבלת חירותו של הנדון היא חלקית בלבד, ולמעשה ברוב שעות היממה הוא מתהלך חופשי, ועל-כן מוסיף להתקיים אותו חשש שבגינו חויב הנדון מלכתחילה במתן ערובה, היינו שיתחמק מלשאת בחלק מעונשו על-ידי קטיעת ביצוען של עבודות השרות טרם זמנן". (דגש לא במקור, י'ל).

...

סבורני כי הן לשון החוק, הן פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה והן נתוניו הספציפיים של מקרה זה הם שמוליכים למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, ומכאן שיש להמתין עם החזרת ההפקדה עד לאחר סיום ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות על ידי הנאשם.

מעבר ללשון החוק ולפסיקה השונה שפורטה מעלה, סבורני כי אף הנתונים הקונקרטיים של תיק זה מצדיקים את דחיית הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה כאמור את הבקשה.

צו עיכוב יציאה מן הארץ יישאר בתוקף למשך 90 ימים מהיום ואז יבוטל.

...

לסיכום: החייב נמצא בהליך שני, לאחר שבחלוף 4.5 שנים מהליך קודם יצר חובות בהיקף עצום.

בנסיבות אלו ומהנימוקים שציינתי, דין הבקשות להתקבל.

לנוכח האמור, אני מורה על ביטול ההליך.

כל ההגבלות המפורטות בצו הכנוס מבוטלות, אולם צו עיכוב יציאה מן הארץ יישאר בתוקף למשך 60 ימים מהיום.

...

בהיעדר שינוי נסיבות, לא תהא הצדקה לשנות את גובה התשלום החודשי שהושת על פושט רגל במסגרת תכנית פירעון, ודאי אם זו התקבלה בהסכמה, על יסוד טענות שנטענו והובאו בחשבון בעת אישור התכנית.

סוף דבר- לא מצאתי כל עילה לשנות תכנית פירעון שגובשה בהסכמת החייב שקיבלה תוקף של פסק דין ולא מצאתי כל עילה לשינו תכנית הפירעון , במיוחד כאשר לא הוכח בפניי כי חל שינוי כלשהו- בוודאי שינוי מהותי מצדיק היעתרות לבקשה .

אי לכך, ולנוכח חוסר שיתוף פעולה מצד החייב, אני מורה על ביטול הכרזתו כפושטת רגל מיום 26.11.17 ומורה על ביטול צו הכינוס מיום 23.03.16.

אין חולק - כפי שגם עולה מתיק חידלות הפרעון - כי ביום 14/6/22 ניתן פסק דין שבמסגרתו בוטל צו פתיחת ההליכים נגד הנאשם, ובוטלו כל המיגבלות שהוטלו מכוחו (למעט צו עיכוב יציאתו מן הארץ, שנותר בתוקפו למשך 90 ימים נוספים.

...

סוף דבר נוכח כל המקובץ לעיל, אני רואה להטיל על הנאשם עונשים כדלהלן: 25 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בין התאריכים 14/3/22 - 23/3/22.

נוכח ההסכמות אליה הגיעו הצדדים בעניין בקשת החילוט של המאשימה, כמפורט לעיל אני מורה כדלהלן: חלף חילוטו של רכב מרצדס מ.ר 90-217-68 (להלן: הרכב), יחולט לטובת קרן החילוט של האפוטרופוס הכללי סך של 10,000 ₪.

נוסף על כך אני מורה על חילוט של כל הרכוש המפורט בסעיף 2א לגזר הדין, ובסעיף 3 לכתב האישום המתוקן, למעט הרכב הנזכר בסעיף 27א. דלעיל.

מכך מבקשת הנתבעת ללמוד כי בנקודת הזמן בה הוגשה הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ חששה האמתי של אורית היה כי אוריאל ישוב, יופיע בדירתה ויפגע בה, ולא כי יעלם ויותיר אותה עגונה.

על רקע כל הקביעות לעיל, יש להדרש לשאלה, האם לולא התרשלות הנתבעת, ובאם בסוף שנת 2008 היה צו עיכוב יציאה מן הארץ העומד בתוקף ואוריאל לא היה בורח מישראל, היה ניתן לאורית גט בנקודת זמן מוקדמת יותר מן המועד שבו ניתן הגט בפועל.

...

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את הטענות כלפיה, וכן הגישה הודעה לצד ג' כנגד בעלה לשעבר של התובעת, כמי שיצר את הנזק, ככל שנגרם; וזה טוען מצידו כי יש לדחות את התביעה שכן לא ברח ולא עיגן את התובעת, ומכל מקום יש לדחות את ההודעה נגדו.

את מרבית טענותיו של אוריאל הפנה הוא כלפי התובעת-אורית וטען כי יש לדחות את תביעתה, טענות אלו נדחו על ידי כאמור.

מכל מקום, איני סבורה כי בהגשת ההליך האמור ובתוצאותיו יש כדי להטות את התוצאה בהליך הנוכחי למסקנה שונה.

סיכומם של דברים מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת מחוייבת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 260,000 ש"ח. בנותני דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זאת גם להיקף ההליך ולפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק, תישא הנתבעת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד של התובעת, בסך כולל של 60,000 ש"ח. כאמור לעיל ומהטעמים שפורטו ההודעה לצד ג' מתקבלת, וצד ג' מחוייב לשלם לנתבעת את סכום הפיצוי וסכום ההוצאות בהם חוייבה לעיל.