הרשעתם החוזרת של רוצחי דני כץ חומרת העונש

תאריך הישיבה: א' בכסלו התשע"א (8.11.10) בשם המבקשים: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבה: עו"ד יוכי גנסין; עו"ד יצחק ברט ][]פסק-דין ]המשנה לנשיאה א' ריבלין: המבקשים הורשעו – פעמיים – בחטיפתו וברציחתו של הנער דני כץ ז"ל, בפעם השנייה בעקבות החלטה לקיים משפט חוזר בעיניינם.

בין השיקולים ששמשו אותה בהחלטתה לדחות את הבקשה לשיחרור מוקדם מנתה הועדה את השיקולים הבאים: המניע לבצוע העבירה; הטלת העונשים באופן חופף ולא במצטבר עקב המיגבלה המיוחדת האוסרת על החמרת העונש במשפט החוזר; חומרת העבירה, נסיבות ביצועה המצמררות ומסוכנותם של המבקשים, כפי שהיא נלמדת מתוך חומרת העבירה והמניע לביצועה.

ועדת השחרורים הרחיבה בהחלטתה גם לעניין הפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט שעלולה להווצר אם ישוחררו המבקשים כפי בקשתם, וזאת לאור הנסיבות המיוחדות והחריגות של הרצח שבו הורשעו.

...

קביעתה של הוועדה כי שחרור מוקדם של המבקשים יוביל ליחס בלתי סביר בין חומרת העבירה ונסיבותיה לבין תקופת המאסר שיישאו בפועל היא סבירה ונכונה, ועל-כן סבור אני כי אין ממש בטענות המבקשים לפיהן היה על הוועדה להתחשב באורך תקופת המאסר לאחר קציבת העונש על-ידי נשיא המדינה בלבד.

לסיכום, וועדת השחרורים שקלה את השיקולים אשר החוק מצווה עליה לשקול.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

משיבים 8-7 מרצים עונשם זה בחופף לעונש שהוטל עליהם בגין רציחתו של דני כץ ז"ל. בסמוך לאחר דחיית ערעורם של המשיבים על הרשעתם במשפט החוזר, פנה בא-כוחם, עורך הדין אביגדור פלדמן, לוועדת השחרורים המיוחדת כמשמעותה בס' 33 לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: הועדה; וחוק שיחרור על-תנאי, בהתאמה) בבקשה כי זו תמליץ לנשיא המדינה לקצוב את עונשם של שולחיו.

בהודעה מאותו יום מטעם לישכת הנשיא, אשר פורסמה באתר האנטרנט של בית הנשיא וצורפה כנספח לעתירה, נכתב כך: "רק לאחר ששר המשפטים אישר את המלצות הועדה [ועדת השחרורים המיוחדת] שהתקבלו במקרה הנידון, החליט הנשיא לקבל את המלצות שר המשפטים והועדה המקצועית, וקבע בהתאם להמלצות כי מאסרם של שניים מן הרוצחים יעמוד על 45 שנה ... ולשלושה נוספים קבע מאסר ל-30 שנים. יצוין כי עונש מאסר עולם שהיה נהוג בעת היתקיים משפטם של האסירים, עמד על 24 שנים, ובשל חומרת המעשים קצבו הועדה המקצועית, שר המשפטים והנשיא, עונש גבוה וחמור לרמת הענישה של אותה תקופה". ביום 24.9.07 פנו העותרים – בני משפחתו של דני כץ ז"ל – לועדה, לנשיא המדינה, לשר המשפטים ולמחלקת החנינות במשרד המשפטים.

...

בנוסף, להשקפתם, אף אם יכולתו של הנשיא לשנות את החלטתו מוגבלת, הרי שמגבלה זו אינה קיימת לגבי שר המשפטים אשר מעניק תוקף להחלטת הנשיא בדרך של "חתימת קיום". טענות המדינה והמשיבים המשיבים 3-1 סבורים כי דין העתירה להידחות.

בצד האמור, אין מנוס מן המסקנה כי נוכח אופייה המיוחד של סמכות הנשיא להקל בעונשם של עבריינים והיקפה המוגבל של הביקורת השיפוטית, אין עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת הקציבה שיצאה מלפני נשיא המדינה.

לעניין זה מקובלת עלי השקפתם של העותרים, לפיה הנחת העבודה של וועדת השחרורים היתה שגויה.

בנסיבות אלו השבת הדיון לוועדת השחרורים תהיה חסרת תכלית, ועל כן סבורני כי אין מנוס מדחיית העתירה, כהצעתו של חברי השופט ע' פוגלמן.

השופטת א' פרוקצ'יה:[ זו בקשת רשות ערעור של המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' הנשיא מ' בן דוד, כב' ס' הנשיא י' כהן וכב' השופט ב' ארבל) מיום 20.11.08, במסגרתו החליט בית המשפט לבטל את החלטת ועדת השחרורים המיוחדת לפיה אין לשחרר שיחרור מוקדם את המשיבים, שהורשעו ברציחתו של הנער דני כץ ז"ל, והורה על החזרת הסוגיה לדיון מחודש בפני ועדת שחרורים מיוחדת בהרכב שונה.

בית המשפט הוסיף וקבע בעיניין זה כי: "ספק בעינינו אם מי שסבור, מלכתחילה, כדעת חברי הוועדה, כי אסירי עולם, והעותרים בכללם, שביצעו מעשה רצח ועבירות נוספות, ראויים לכך שעונשם ייקצב לתקופת מאסר ארוכה "במידה ניכרת" מזו של אסיר עולם שהורשע ונדון על מעשה רצח "בלבד", ו"מתקומם" כנגד החלטת הקציבה שנעשתה כאן, יכול לפסוק באופן נייטראלי וחופשי מדעה מוקדמת בעיניינם של העותרים שבצעו מעשה רצח ועבירות חמורות נוספות, ועונשם ניקצב ל-30 שנה בלבד, שהיא התקופה המינימאלית שוועדת השחרורים רשאית להציע לקצוב למי שהורשע ברצח.

...

אכן, חברתי השופטת פרוקצ'יה עמדה על נסיבות נוספות בהתרחשות השיחה המובילות לשיטתה למסקנה כי אין בשיחה כדי להביא לפסילת ההחלטה, ובהן היותה שיחת אקראי, העובדה כי ארכה מספר דקות בלבד, והעובדה כי התנהלה במקום פומבי.

בהבדל מחברי אני סבורה עם זאת כי פרט לפגם שנפל בהליך שהתקיים בפני הוועדה בשל מה שכונה "שיחת החצר", ואף שפגם זה בהחלט נושא משקל נכבד, יש לייחס משקל משמעותי ומכריע במקרה דנן לכך שהוועדה ראתה לנכון לתקוף את עצם ההמלצה שנתקבלה לקציבת עונשם של המשיבים באומרה: נראה לנו כי מחלקת החנינות במשרד המשפטים צריכה לבצע בדחיפות שידוד מערכות נורמטיבי בשיקול הדעת שלה ולשנות את הקריטריונים המוטעים לדעתנו שהיא נוהגת להציג בפני ועדת הקציבה.

אשר למעמדם של בני משפחת הנרצח בפני ועדת השחרורים המיוחדת נראה לי כי משניתנה להם על פי סעיף 19(א) לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001 (להלן: חוק זכויות נפגעי עבירה), זכות טיעון בכתב רשאית הועדה במקרים מיוחדים שבהם היא רואה זאת לנכון, לאפשר לבני המשפחה להשלים בפניה גם טיעונים על-פה. מתן אפשרות כזו הנוגעת לאופן הטיעון ולא לעצם זכות הטיעון, מצוי לדעתי במתחם שיקול הדעת הרחב המסור לוועדה להכריע בסוגית השחרור על תנאי ומשכך, דומני כי אין צורך להיזקק בהקשר זה למוסד הסמכות הטבועה אליו נדרשה חברתי השופטת פרוקצ'יה. אשר להיקף זכות הטיעון הנתונה לנפגעי עבירת מין או אלימות (ובמקרה של מות הנפגע לבני משפחתו) על פי סעיף 19(א) לחוק זכויות נפגעי עבירה.

העובדות, ההליכים והטענות חמשת העוררים (להלן: החמישה) הואשמו בבית-המשפט המחוזי בחיפה בכתב-אישום אחד, שהוגש בתאריך 12.4.84, בחטיפתו וברציחתו של הנער דני כץ ז"ל. הם נימצאו אשמים, כשהרשעתם התבססה על הודאות שמסרו במישטרה ועל ראיות "דבר-מה נוסף". בתאריך 19.10.85 נידון כל אחד מן החמישה למאסר עולם ועוד 27 שנות מאסר.

בנוסף טענה המדינה, כי אין בתקופת הכליאה ובחופשות מן הכלא בתנאים מגבילים כדי להסיר את החשש להימלטותם של העוררים מן הדין, וזאת אם יתגבש בלבם חשש כי משפטם יסתיים בהרשעה חוזרת.

גם למי שעומד לדין על רצח הזכות, כל עוד לא הורשע, להשתחרר ממעצר לאחר שנה, אלא אם כן ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות המשך המעצר.

לפיכך אף לא ניתן להכריע במסוכנות ובחשש להמלטות על סמך חזקות והנחות, הנובעות מחומרת המעשה ומן העונש החמור הצפוי בגינו, ויש לבחון פרמטרים אלה על סמך הנסיבות הקונקרטיות של העוררים.

...

כן קבע, כי מכלול זה מוביל למסקנה בדבר קיומו של פוטנציאל בעל משקל סגולי מספיק לשינוי תוצאות המשפט, כלומר לזיכוי.

שילוב הפוטנציאל לזיכוי שהיה ביסוד ההחלטה על עריכת משפט חוזר עם התקופה הארוכה שבה כלואים העוררים, מוליך למסקנה כי מעצר עד תום ההליכים עשוי (במקרה של זיכוי) להאריך את כליאת השווא, שכבר היום היא כאמור חמש-עשרה שנים.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורם של העוררים בתנאים מגבילים הדומים לתנאים שבהם הוענקו להם חופשות, בצירוף ערבויות כספיות.

העובדות הדרושות לעניין הן אלו: בחודש אוקטובר 1985, הורשעו העוררים בבית המשפט המחוזי בחיפה בשורה של עבירות חמורות, ובמרכזן עבירות של חטיפה ורצח של הנער דני כץ ז"ל. בעקבות הרשעתם הושתו על כל אחד מהעוררים עונש של מאסר עולם ועוד 27 שנים.

...

בחודש שבט תשנ"ט (פברואר 1999), הורה נשיא בית המשפט העליון על קיומו של משפט חוזר, שייערך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לאחר שהשתכנע כי "צירוף העילות, הנסיבות והתשתית הראייתית כולה, מוליכים יחד לאפשרות ממשית כי למבקשים נגרם עיוות דין; מוליכים הם יחדיו למסקנה, כי קיים אותו הפוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט - אותו "משקל סגולי" הנדרש, בין היתר, לשם החלטה על קיומו של משפט חוזר .

הוראה זו נועדה לקיים את האיזון הנכון בין הצורך לשמור על חירותו של אדם להלך חופשי, לצורך לקיים בירור של האישום המיוחס לו. ואם כך הוא המצב לגבי מי שנעצר לתקופה של תשעה חודשים, מקל וחומר שיש לנהוג כך בעוררים, שהרי אם אלה יזוכו בדינם, המסקנה הבלתי נמנעת תהיה כי הם שהו ב"כליאת השווא" במשך 15 שנים.

ומכאן התוצאה שאני מקבל את הערר, ומבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי.