מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

הרשעת שופט עניין ציבורי

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

לעניין זה יש להבחין בין פסילה לכהונה ציבורית לבין פסילה לקבלת היתר שילטוני לתפקיד או משלח יד. כשמדובר בפסילת אדם מלהיות נבחר ציבור או עובד הציבור, תכליתה המרכזית של הוראת הפסילה היא לשמור על טוהר המידות ברשויות השילטון ועל אמון הציבור בנבחריו, ועל כן הדגש הוא על ההיבט המוסרי-צבורי של העבירות ונסיבות ביצוען.
נוכח האמור, בחקיקה בעשורים האחרונים נהוג לנקוט בהוראות פסילה לענין עיסוק במקצועות מסוימים ולענין היתרים שילטוניים בתחומים רגולטוריים, בהם נידרשת בחינה פונקציונאלית של הרשעה בעבירה פלילית, במקום במונח "קלון", בביטוי "עבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש..." (ראו למשל סעיף 226 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, סעיף 4 לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000, סעיף 4 לחוק הקולנוע, התשנ"ט-1999 ורבים זולתם).
השופט ד' מינץ: אני מסכים לחוות דעתו של חברי, אך זאת מבלי להדרש לשאלה האם סעיף 6(א) רישא לחוק יסוד: הכנסת קובע חזקת קלון, או שמא רק כלל, המונע היתמודדות לכנסת בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף, מבלי לקבוע דבר על אודות הקלון הנילווה לבצוע העבירה בה הורשע המתמודד או העדרו.
...
דיון והכרעה לאחר עיון אני סבור כי העתירה לא ביססה כל עילה שיש בה כדי להצדיק את התערבותנו בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בעניינו של העותר, כפי שיבואר בתמצית להן.
כבר נפסק כי הרשעה חוזרת באותה עבירה היא גורם מחמיר העשוי להוביל למסקנה שיש בעבירה קלון (בג"ץ 6605/13 דהאמשה נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פסקאות טו-יז (14.3.2013).
השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברי השופט מ' מזוז כי דין העתירה להידחות, וכן עם הערותיו של חברי השופט ד' מינץ.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

בקשת הפסילה סעיף 77א(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 קובע עילת פסלות כללית כדלהלן: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". דיני הפסלות נועדו לקדם את אמון הציבור במערכת השפיטה [לימור זר-גוטמן "ניגוד עניינים אצל שופטים: בין דיני פסלות שופט לאתיקה" ניגוד עניינים במרחב הצבורי: משפט, תרבות, אתיקה ופוליטיקה 429, (2009); השווה רע"פ 9017/16 ‏פלוני נ' מדינת ישראל (2.7.2018)].
למשל אם נקבע כי נפלה טעות בהכרעת הדין [בזיכוי או בהרשעה], או בהתנהלות [לדוגמה לשם שמיעת עדים שבקשה בעיניינם נדחתה בערכאה קמא], או לשם השלמה [שעה שמתגלות ראיות חדשות לדוגמה].
...
אמון הציבור במערכת ייפגע אם יחליט בית המשפט לפסול את עצמו מאחר שצד לדיון בחר לתקוף את בית המשפט או את התנהלותו בגין המלאכה השיפוטית ובשל תוצאות שאינן נוחות לו. לעניין זה אין אלא לצטט את כב' הנשיאה השופטת חיות: " . . עיקרון יסוד בדיני הפסלות, בין לפני תיקון 38 לחוק ובין לאחריו, הוא שאין לאפשר לבעל דין לקבוע מי יפסוק בעניינו או להחליפו כאוות נפשו באמצעות פרובוקציות... אחרת, כפי שכבר נפסק, יתאפשר לכל בעל דין שדעתו אינה נוחה מן המותב הדן בעניינו, לייצר לעצמו בדרך זו "עניין אישי ממשי" ובכך "ייפתח פתח רחב לכל בעל דין לבחור את המותב המתאים לו". .
לאור כלל האמור אני דוחה את הבקשה.
המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

כב' השופט ש' לוין מונה בפסק הדין את שקולי השקום, המנחים בדרך כלל את שרות המבחן להמליץ על עונשים ללא הרשעה, ואלה הם: "א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הנסיבות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של היתנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם הוא נוטל אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, בלי שיהיו ממצים, מקובלים עליי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה". כך גם, ראו פסיקתו של בית המשפט העליון בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, נד(3) 685 (2000), שם צוין בעיניין שאלת ההרשעה כי: "כנגד השיקול הצבורי נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם – טיב העבירה שעבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה". לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים שמעתי את דבריהן של הקרימינולוגית, הגב' אתי רחמים והגב' מירי מדעי, מיחידת הסיוע לנפגעות תקיפה מינית וביתר המסמכים אשר הוגשו בעיניינה של הנאשמת, שוכנעתי כי מקרה זה נימנה בגדר אותם מקרים חריגים שבהם יהיה זה מוצדק לסטות מהכלל לפיו נאשם שעבר עבירה יורשע בדינו.
...
במקרה הנדון, כאמור, אני סבורה כי מתקיימת אותה הצטברות של נסיבות חריגות.
עם זאת, בנסיבות הייחודיות של המקרה המונח בפניי, בהתחשב במצבה הנפשי המורכב של הנאשמת, ברקע לביצוע העבירות, בגילה כיום ובגילה בעת ביצוע העבירות, בחלוף הזמן, בעברה הפלילי הנקי ובכך שלא הסתבכה עוד בפלילים, בעובדה כי היא משולבת כיום בהליכים טיפוליים ונוטלת אחריות מלאה למעשיה ולאור המלצותיהן של הקרימינולוגית, הגב' אתי רחמים והגב' מדעי מהיחידה לסיוע לנפגעות תקיפה מינית – אני סבורה כי יש מקום בזו הפעם להסתפק בקביעה כי הנאשמת ביצעה את המיוחס לה בכתב האישום, ולהימנע מהכתמת עברה.
לאור כל האמור לעיל אני מוצאת שלא להרשיעה בדין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

עוד יש לציין שניסיונות שנעשו לאחרונה במטרה להגמיש את הכללים שנקבעו בפסיקה לצורך המנעות מהרשעה, נדחו על ידי בית המשפט העליון [רע"פ 6403/18 יניב הרוש נ' מדינת ישראל, בפיסקה 9 (28.11.2018); רע"פ 6819/19 פלקס סרוסי נ' מדינת ישראל, בפיסקה 13 (28.10.2019); רע"פ 2327/19 אדוארדו נ' מדינת ישראל, בפיסקה 11 (19.5.2019); רע"פ 1240/19 עופר בר לוי נ' מדינת ישראל בפיסקה 8 (24.3.2019) (להלן: עניין בר לוי)].
לאחר שדחה את בקשת הנאשם להמנע מהרשעתו בשים לב להלכות הכלליות שנקבעו בנושא אי - ההרשעה, הביא השופט א' שוהם מדבריו של השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 4079/10 ג'בשה נ' מדינת ישראל (23.8.2010): "אמת, יתכן וכתוצאה מהרשעה זו תיפגע דרכו המקצועית של המבקש, אולם ראוי היה כי ישקול תוצאה זו בטרם מעשה. מנגד, עמד בית משפט זה לא פעם על האנטרס הצבורי שבמיגור התופעה בה צעירים נושאים על גופם כדבר שבשיגרה סכינים בפרט ושאר כלי משחית בכלל (רע"פ 2932/08 מרגאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.6.2008); רע"פ 9400/08 מועטי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.11.2008); ע"פ5928/93 דרס בן ביאדגלין נ'מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.7.1994)). סכין זו המוחזקת בהיחבא שלא כדין, הינה בבחינת האקדח שתיאר אנטון צ'כוב, הנראה במערכה הראשונה וסופו לירות במערכה השלישית, ועם כך לא ניתן להשלים". מקל וחומר חלים דברים נכוחים אלו על מעשיו של הנאשם, שהחזיק ארסנל שלם של סכינים, אגרופן וגרזן, אותם הביא עמו למקום הסיכסוך, ואף מסר את אחת הסכינים לחברו.
...
כמות הסכינים הגדולה בה החזיק הנאשם, סוג הסכינים והאגרופן, הבאתם למקום המריבה ומסירת אחת הסכינים לחברו, מובילה למסקנה שהפגיעה בערך המוגן הינה פגיעה בינונית - גבוהה.
לאור כל האמור אני קובע שמתחם העונש ההולם את ביצועה של עבירת החזקת סכין, בנסיבות אותן תיארתי בהרחבה לעיל, נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד למספר חודשי מאסר בפועל.
אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 6 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של 3 שנים מהיום על העבירה בה הורשע.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

ההלכה בעיניין פירסום שמו של עבריין מין אחרי הרשעתו בגופו של פסק הדין, בו מופיעים פרטי הרשעתו ועונשו, סוכמה על ידי השופטת א' חיות (כתוארה אז), בזו הלשון: "האם הגנה זו על עניינו של נאשם בעבירת מין מכוח החריג הקבוע בסעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, בדרך של איסור על פירסום פרטיו המזהים, ממשיכה ללוותו גם לאחר שהערכאה הדיונית קבעה ממצאים מרשיעים והכריעה את הדין לחובתו? מה דינה של ההגנה על עניינה של המתלוננת בשלב שלאחר מתן פסק הדין, מקום שהיא עותרת להסרת ההגנה מעל פרטיו המזהים של הנאשם שהורשע? אלה הן השאלות העומדות בפנינו בערר זה.
על כן, כל עוד לא הורשע הנאשם בדינו תתאפשר לו הגנה זו באותם מקרים שבהם מצא בית המשפט הצדקה לכך, וזאת נוכח טיבה המיוחד של עבירת המין ונוכח הפגיעה הקשה העלולה להגרם לצנעת הפרט של הנאשם ושל בני משפחתו כתוצאה מפירסום ההליך המשפטי המתנהל נגדו בעבירה מסוג זה. אולם, משהורשע הנאשם בדינו גובר האנטרס הצבורי הקיים בפירסום פרטי המקרה ובפירסום פרטיו המזהים של הנאשם שהורשע בביצוען של עבירות אלה [.
...
פרסום שם כאמור נתבקש ביחס לפסק דיננו מיום 25.12.2020 – זאת, לאחר שבית משפט קמא נעתר לבקשתן של נפגעות העבירה והתיר את פרסום שמו ותמונתו של המשיב בגמר ההליך שהתנהל לפניו.
על כן, כל עוד לא הורשע הנאשם בדינו תתאפשר לו הגנה זו באותם מקרים שבהם מצא בית המשפט הצדקה לכך, וזאת נוכח טיבה המיוחד של עבירת המין ונוכח הפגיעה הקשה העלולה להיגרם לצנעת הפרט של הנאשם ושל בני משפחתו כתוצאה מפרסום ההליך המשפטי המתנהל נגדו בעבירה מסוג זה. אולם, משהורשע הנאשם בדינו גובר האינטרס הציבורי הקיים בפרסום פרטי המקרה ובפרסום פרטיו המזהים של הנאשם שהורשע בביצוען של עבירות אלה [.
אכן, משהורשע הנאשם בדינו יוצא הוא מגדר היותו "נאשם" כלשון סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט והופך להיות "מורשע". על כן, אין הוא יכול עוד להיתלות בחריג לעקרון הפומביות הקבוע בסעיף הנ"ל, הן נוכח לשונו של הסעיף ובייחוד נוכח המדיניות השיפוטית המורה אותנו לפרשו באופן מצמצם.
אנו מורים אפוא על פרסום שמו של המשיב בפסק הדין שניתן על ידינו בתיקים דלעיל ביום 25.12.2020.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו