הרשעת נהג רכב ציבורי המסיע ילדים

כך, ברע"פ 8191/11 אייל מזרחי נ' מדינת ישראל (20.11.11), ציין כבוד השופט א' רובינשטיין : "... העובדה שמדובר בנהג של הסעות ילדים. בעיניין זה אומר בעקבות בתי המשפט הקודמים, כי המסיע ילדים נוטל עליו אחריות משפטית, מוסרית ואנושית כבדה, וככובד האחריות – כך יטה העונש לחומרה ". כן ראו לעניין זה ת"פ 40262/04 מדינת ישראל נ' יוסף שלום, שם נאמר על ידי כבוד השופט ד' רוזן: "מעל הנהיגה הזהירה הצריכה של כל נהג ונהג, חייב נהג רכב צבורי המסיע תלמידים להישמר היטב ולנהוג רכבו בדווקנות מיוחדת, שכן חיי הילדים בידיו, לא מדובר בתפארת המליצה אלא בהוויית עולם...". לעניין עברו התעבורתי – המבקש נוהג משנת 1984, ולחובתו 28 הרשעות קודמות.

...

לסיכום, במקרה שלפני מדובר בתאונת דרכים שנגרמה, לכאורה, לאחר שהמבקש לא עצר את רכבו, בעת שתלמידי בית הספר התדפקו על דלת רכב ההסעות בה נהג.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, אחריותו, לכאורה, של המבקש, נהג מקצועי שמסיע ילדים, בתאונת דרכים, בה נפצעה באורח קשה ילדה, לצד עברו התעבורתי, שוכנעתי שאין לפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

באשר לפגיעה בנאשם, טען בא כוחו כי הנאשם עובד מזה כעשרים שנים כנהג, ובארבע השנים האחרונות מועסק כנהג של רכב צבורי המסיע ילדים בחינוך מיוחד.

לעומת זאת באשר לאפשרות כי ההרשעה תביא להפסקת עבודתו של הנאשם בחברת ההסעות כנהג ברכב צבורי מצאתי כי העולה ממכתב מעסיקו של הנאשם לא נסתר ויש בו לבסס חשש קונקריטי כי הרשעת הנאשם צפויה לפגוע בבטחונו התעסוקתי ולהביא לפיטוריו ממקום עבודתו הנוכחי.

...

שמעתי דברי הנאשם והחרטה שהביע על מעשיו, כמו גם את תכניותיו האישיות לעתיד, ושוכנעתי כי מדובר בחרטה כנה.

בהתחשב בכך ובכך שהנאשם עובד לפרנסת בנותיו כמו גם בכך שקיימת חשיבות לשמירה על מסגרתו התעסוקתית של הנאשם אף בשל צורך שיקומי כפי האמור בתסקיר שירות המבחן, אני סבור כי הנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מהרשעתו אינו עומד ביחס לסביר לאינטרס הציבורי במיצוי הדין עמו.

לפיכך ולאור כל המפורט לעיל, אני מורה על ביטול הרשעתו בדין של הנאשם, ומחייב הנאשם כדלקמן: צו של"צ בהיקף של בהיקף של 140 שעות, אותו יבצע הנאשם בעמותת "עזר מציון" בתל אביב, בהתאם לתוכנית שגובשה עבורו על ידי שרות המבחן.

עם זאת בפסיקה אליה מפנה הפרקליט המלומד, מצאתי כי הטענות לרשלנות תורמת לכאורה של המנוח, בחלק מהמקרים נדחו לחלוטין ובחלקם הייתה רשלנות הנאשם בדרגה גבוהה משמעותית מרשלנות הנאשם במקרה דנן (למשל כשמדובר בנהג רכב צבורי/משאית או בנהג תחת השפעת סם).

טענת הסניגור שהמנוח היה עטוף בטלית והתפלל תוך כדי הנהיגה נדחתה וביהמ"ש ציין כי מדובר בטענות "מוזרות והנן בגדר השערה בלבד" (סעיף 16 בגזה"ד) ; הטענה כי המנוח נסע במהירות מופרזת - נדחתה בשל היותה "סברה בלבד" (סעיף 17 ו-18 בגזה"ד) ; הטענה כי המנוח לא החזיק ברישיון נהיגה מתאים להסעת ילדים נדחתה ונקבע כי אין לכך השפעה על מיומנות הנהיגה או על נסיבות התאונה ואין בכך כל רשלנות תורמת (סעיף 42).

עם זאת, מדובר שם בנהג משאית לו חובת זהירות מוגברת שצבר לחובתו (משנת 1980) 189 הרשעות קודמות בתעבורה, מהן 9 הרשעות בעשור הקודם לתאונה כולן כנהג במשאית, וכן בעל רישום פלילי שהתיישן שרצה בעבר עונשי מאסר.

...

לסיכום טוענת המאשימה, כי רף הענישה לה עתרה במסגרת הסדר הטיעון, משולב היטב עם העקרונות המנחים בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1997.

סיכום ביניים - מתחם הענישה: במקרה דנן - משהסכימו הצדדים על מתחם ענישה הכולל רכיב מאסר בפועל (שירוצה מאחורי סורג ובריח או בעבודות שרות), פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם בפועל ועל תנאי, ותשלום פיצוי עונשי למשפחת המנוח, אני קובע כי מתחם הענישה המקובלת, בהתחשב בפגיעה בערך המוגן ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת בבתי המשפט במקרים דומים, הינו בגבולות טווח העונשים להם טענו ב"כ הצדדים, על פי הסדר הטיעון שנחתם ביניהם.

בע"פ 52518-07-12 לגטווי נ' מדינת ישראל (19.11.12) (פורסם בנבו), לעניין ענישה בתיקי גרם מוות בתאונות דרכים נאמר כי: "הענישה בתיקים מסוג זה היא לעולם קשה, מכאיבה ומעוררת חיבוטי נפש של ממש, מעבר לקושי האינהרנטי הגלום במלאכת הענישה ככלל. הקושי עניינו בכך, שמרבית העבריינים בתחום זה הם אנשים נורמטיביים, לעיתים קרובות מצטיינים בכל תחומי חייהם האחרים, אנשים תורמים, חיוביים ועדיין, בשל רשלנותם קופדו חיי אדם." בהתאם לכלל השלישי שנקבע בפס"ד "אלמוג", בחנתי את נסיבות התאונה שתוארו בעובדות כתב האישום והגעתי למסקנה כי התאונה ארעה עקב רשלנות בדרגה בינונית - גבוהה, מצדו של הנאשם.

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם לעונש, לאור הסדר הטיעון לעונש שנחתם ביניהם, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים ואת עקרון קדושת החיים, נתתי דעתי לתוצאות התאונה המחרידות המתבטאות באבדן חייו של המנוח איתי אוחיון ז"ל, אשר משפחתו חבריו ומכריו כואבים בוודאי מאד את לכתו, אגזור את העונש ההולם לנאשם לדעתי במקרה זה, בתוך מתחם הענישה שקבעתי, כדלקמן.

ראו לעניין חובת הזהירות המוגברת של נהג הסעות את דברי כב' הש' ד. רוזן בת"פ 40262/04 (מחוזי ירושלים) מ.י נגד יוסף שלום [פורסם בנבו]: "מעל הנהיגה הזהירה הצריכה לכל נהג ונהג חייב נהג רכב צבורי המסיע תלמידים להישמר היטב ולנהוג רכבו בדווקנות מיוחדת, שכן חיי הילדים בידיו. לא מדובר בתפארת המליצה אלא בהווית עולם..." כך למשל קבעה גם כב' הש' רז בתיק גמ"ר (תעבורה פתח תקוה) 3515-12-09 מ"י נ. שאקר עיסא [פורסם בנבו]: "רמת הזהירות הנדרשת מנהג המסיע נוסעים הנה רמה גבוהה העולה על הרמה הנדרשת מכל נהג אחר. נהג מקצועי העוסק בהסעת נוסעים אחראי לא רק לשלום המשתמשים בדרך אלא גם לשלומם ולבטחונם של הנוסעים ברכבו ועליו להיות מודע לכובד האחריות המוטל עליו ,חובת זהירות כפולה ומכופלת כאשר הנהג מסיע ילדים". חובות הזהירות המוטלות על נהג אוטובוס מתפשטות ומתרחבות גם על הנעשה בסביבת האוטובוס, עובר ליציאתו מהתחנה ועם תחילת הנסיעה ובמיוחד כאשר מדובר בהסעת ילדים.

בפסק דין מאלנקר הורשע המערער, נהג הסעות בגרימת מותו של ילד שירד מהאוטובוס ונדון לעונש מאסר של 15 חודשים ופסילת רישיון למשך 12 שנה.

...

לפיכך אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעבירה של גרימת מות ברשלנות בינונית-גבוהה בנסיבות המקרה היא מאסר שנע בין 12 חודשים ל-30 חודשים, פסילה שנעה בין 10 שנים לבין 18 שנים, פיצוי למשפחת הנפגע קנס ועונשים צופי פני עתיד.

יחד עם זאת בקביעת משך הפסילה לקחתי בחשבון את העובדה שרישיונו של הנאשם לא נפסל עד היום ובהקשר זה את פרק הזמן שחלף מאז התאונה ואת ההשפעה שעשויה להיות לפסילה על הנאשם ומשפחתו ועל כן בעניין זה החלטתי לסטות לקולה ממתחם הענישה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 12 חודשים.

הוא פוטר לאחרונה מעבודתו כנהג רכב צבורי, לטענתו בשל קשיים בהסעת הילדים והתעקשות המתלוננת, אך מצא עבודה בתחום עסוקו לאחרונה.

לצד זאת אציין, כי לטעמי אין בהותרת ההרשעה על כנה כדי להצדיק את ביטול רישיון הנהיגה לרכב צבורי, הואיל והדבר ישבור את מטה לחמו של הנאשם, שעל כתפיו תלויים ילדיו והוריו, כך שהנזק שייגרם יהיה רב לא רק לנאשם עצמו אלא גם לבני משפחתו בדגש על ילדיו הקטינים.

...

לכן העתירה נדחית.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור הנאשם בתוך שנתיים מהיום כל עבירת אלימות כלפי בן משפחה, לרבות איומים; 80 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו החל מיום 1.6.2023 על-פי תוכנית שיכין שירות המבחן ויגיש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום – החלטתי להסתפק בשעות האמורות ולא להוסיף עליהן, נוכח המציאות העמוסה ממילא בה חי הנאשם; התחייבות בסך 2,500 ₪ שלא לעבור כל עבירת אלימות כלפי בן משפחה לרבות איומים במשך שנתיים מהיום.