הרשעת נהג מונית בבית משפט לענייני תעבורה

בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן המ"ש 24054-03-21 כחלני נ' עריית רמת גן תיק חצוני: מספר בקשה:3 בפני כבוד השופט בנימין הירשל דורון מבקשים יצחק כוחלני משיבים עריית רמת גן החלטה

היה והמשיבה היתה פועלת ביעילות הנדרשת ומאתרת את המבקש יכול היה הוא סמוך לזמן הארוע להסב את הדוח על שמו של נהג המונית .

המבקש השתהה יתר על המידה בבקשתו להסב הדוח על שמו של אחר ובקרוב יחלפו שנתיים מיום ביצוע העבירה והמשיבה לא תוכל להגיש כתב אישום מוסב עד מועד זה. המבקש פרע את חובו למעקלים ולכן יש לראותו לפי סעיף 229(ח) לחוק כמי שהודה, הורשע, ונשא את עונשו.

שם נקבע : משנמנעה המבקשת מלהצביע על זהות הנוהגים ברכביה בפרק הזמן הקבוע בפקודת התעבורה, ולא התייצבה לדיון בעיניינה בפני בית המשפט לתעבורה ללא טעם של ממש – איני סבור כי נגרם לה עוות דין המצדיק מתן רשות ערעור "בגילגול שלישי". (סעיף 8 בהחלטה) לסיכום, לאחר עיון בבקשה בתגובה ובתגובה לתגובה ,ובנספחים שצורפו אני דוחה את הבקשה להשפט באיחור.

...

לסיכום עותרת המשיבה לדחיות את הבקשה מענה המשיבה נתמך בתצהיר ובנספחים בהם צילום המען העדכני של המבקש עם צילום תיבת הדואר הנושאת את שמו בכניסה.

כמוכן רשאי בית המשפט לפי סעיף 230 לחוק להיעתר לבקשה מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטה.

לפיכך אני סבור שהמבקש בהתנהגותו כשל בסתירת חזקת המסירה לפי סעיף 44א לתקנות ולפיכך גם כשל ביכולתו להראות לפי סעיף 229 (ה) לחוק שהבקשה להישפט במועד לא הוגשה במועד בשל סיבות שאינן תלויות בו. עתה עלי לבחון שמא דחיית הבקשה בענינו של המבקש יש בה מישום עיוות דין.

שם נקבע : משנמנעה המבקשת מלהצביע על זהות הנוהגים ברכביה בפרק הזמן הקבוע בפקודת התעבורה, ולא התייצבה לדיון בעניינה בפני בית המשפט לתעבורה ללא טעם של ממש – איני סבור כי נגרם לה עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". (סעיף 8 בהחלטה) לסיכום, לאחר עיון בבקשה בתגובה ובתגובה לתגובה ,ובנספחים שצורפו אני דוחה את הבקשה להישפט באיחור.

החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בעינייני רשוי ובטיחות של נהגים, רכב, שירותי אוטובוסים, שירותי מוניות והוראת נהיגה, למעט החלטות שר, ולמעט כל ענין שבסמכות בית משפט לתעבורה;"

לעניין זה ראו והשוו את שנקבע ברע"א (מחוזי י-ם) 5369-03-11 עריית ירושלים נ' רעי (פורסם בנבו, 18.5.2011): "הטוען נגד תוקפו של הקנס, בנסיבות האמורות לעיל, מבקש למעשה להשיג על הרשעה בעבירה פלילית. השגה כזו אין מקומה בבית המשפט אשר היה דן בעיניין לו עשה האדם שימוש בזכותו לבקש להשפט". מאלה עולה כי אין סמכות עניינית לעתירה – הן משום שהפעלת סמכויות לפי חוק סדר הדין הפלילי אינן מסורות לסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים; הן משום שבכל הנוגע לפרט 14(א) לפקודת התעבורה חל החריג שבסיפא הפרט, שכן לו היה מוגשת בקשה להשפט, מדובר בעניינים המסורים לסמכות בית המשפט לתעבורה.

...

יוצא אפוא כי הליך זה מבקש למעשה להשיג על הרשעת העותר בעבירת תעבורה.

התוצאה היא שדין העתירה היא דחיה על הסף.

העתירה נדחית אפוא העותר ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 5,000 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה ח"נ 8393-12-21 עריית חדרה נ' עמילני בפני כבוד השופטת נורית הרצמן אבי-יצחק בעיניין: עריית חדרה ע"י ב"כ עוה"ד נטע מויאל המאשימה אהרון עמילני הנאשם הכרעת דין

הנאשם הואשם בכך שבתאריך 7.1.21 בשעה 8:35 או בסמוך לכך, הוא החנה את רכבו מ.ר. 7439872 [להלן – הרכב] ברח' הגיבורים 64 בחדרה במקום שהחניה בו נאסרה לפי פקודת התעבורה והאיסור מסומן בהתאם לחוק העזר הנ"ל (סימון 'אדום-לבן' על אבני השפה).

סעיף 3 לחוק מונה שורה של סייגים מנדאטוריים להיתר החניה הנ"ל, דהיינו מקומות שחניה בהם אסורה גם לנכים: מבלי לגרוע מן האמור בסעיף 2(א)(3) ו-(4), לא יחול ההיתר שבסעיף 2 על חניה (1) בתוך צומת או בתחום שנים-עשר מטרים ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו; (2) במקום כניסה לשטח המיועד לחניית כלי רכב; (3) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים-עשר מטרים לפניו; (4) בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדר על ידי סימון על פני כביש, ובאין סימון כאמור – בתוך עשרים מטרים לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטרים אחריו, בשני צדי הדרך, ובילבד שמותר להחנות את הרכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים-עשר מטרים או יותר; (5) בתוך תחום תחנת מוניות המסומן בתמרור שהוצב או סומן; (6) בתחום שני מטרים מברז כיבוי (הידרנט) כאשר התחום מסומן בסימון על המדרכה או על שולי הכביש או על שניהם, כפי שקבעה רשות התימרור המרכזית; (7) בצד רכב אחר העומד או חונה בצדה של הדרך; (8) בשטח פריקה וטעינה שסומן בתמרור (להלן – שטח פריקה וטעינה), במועדים שיועדו לכך בהתאם לתמרור;(תיקון מס' 6) תשע"ז-2017 (9) במקום חניה שהוקצה לרכב מסוים של נכה וסומן בתמרור שבו צוינו פרטי הרכב, ואם צוינו בתמרור ימים או שעות מסוימים – רק בימים או בשעות שצוינו בתמרור.

בעפ"א 58765-05-16 רוימי נ' מדינת ישראל (29.9.16) החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' אקסלרד) לזכות את המערער, אשר לא היה בעל תג נכה וחנה בנתיב הימני בשדרה כאשר בכיוון נסיעתו שני נתיבים שקו מקווקו מפריד ביניהם, תוך שקבע – "על מנת להרשיע בעבירה הנידונה, על המאשימה לעמוד בנטל שאינו פשוט, והוא להראות כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הועמד הרכב באופן שעלול היה להפריע לתנועה... באין ראיה ממש על הפרעה או יכולת הפרעה, בנתוני השטח ובמועד ביצוע העבירה הנטענת, הרי לא היתקיימו דרישות הסעיף לצורך הרשעה. יתכן שבנסיבות אחרות, היה בהעמדת הרכב במקום כדי להפריע לתנועה. הדברים צריכים להבחן במועד ביצוע העבירה, על כלל הנסיבות והנתונים במקום. על כל אלה על המאשימה להציג ראיות. לעניין זה, אני מקבל את טענת המערער כי עצם העובדה שנהג אחר, הנוסע בנתיב הימני, צריך לעבור לנתיב השמאלי כדי להמשיך בנסיעה, אינה הפרעה לתנועה. אין זאת הפרעה אלא נסיעה שגרתית ותו לו. במהלך נסיעה, נהג מתאים עצמו לנתוני הדרך, עובר נתיב כאשר הדבר נידרש, למשל, כאשר רכב חונה בצד ימין צמוד למדרכה. אין אלה בגדר עיכובים או הפרעות אלא זאת נהיגה רגילה. הצורך לשנות נתיב אינו מצביע בהכרח על כך שהייתה הפרעה לתנועה ונדמה שאם כך נאמר, הרי כל נהג הנוסע במהירות נמוכה מזה שמבקש לנסוע נהג הרכב שאחריו, הרי הוא בגדר מפריע לתנועה שהרי "מאלץ" הוא את האחר לעקוף (הגם שלא על ידי העמדת הרכב).

...

לעניין זה, אני סבורה כי ניתן להיעזר באמות המידה שקבע המחוקק בסעיף 3 לחוק, כאשר סעיף קטן 3(1) מתייחס לחניה בסמוך לצומת (הכניסה לחניון הקניון היא למעשה צומת) ואוסר על חניה במרחק 12 מטרים מצומת; וסעיף קטן 3(4) עניינו תחום תחנת אוטובוס.

לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המקרה שבפניי, כאשר מדובר בחניה בכביש רחב שבו שלושה נתיבים לאותו כיוון ולכן עקיפת הרכב החונה אינה מקימה כל חשש לעצירת כלי רכב בנתיב הנגדי, במרחק גדול בהרבה מ-12 מטר מצומת הכניסה לחניון ובמרחק מספק מתחנת האוטובוס, מצאתי כי המאשימה לא הרימה את נטל ההוכחה, מעבר לכל ספק סביר, כי מתקיימת אחת הנסיבות לאי-תחולת ההיתר הקבוע בסעיף 2 לחוק.

בהתחשב במכלול הנסיבות הללו, אני סבורה כי היה על הפקחים להפעיל שיקול דעת ולהימנע ממתן דו"ח במקרה זה. סוף דבר, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בהתאם לאמור בבקשה, סבר המבקש כי פסילת רישיון נהיגתו ממשיכה אוטומאטית לאחר הפקדת הרישיון במישטרה, לא עודכן בדבר הצורך לבצע הפקדה בבית המשפט בשל טעות אנוש במשרדו של בא כוחו ולא נהג בכל התקופה שממועד הפקדת הרישיון ועד לקבלתו ממשטרת ישראל.

לבקשה צורף תעוד של נסיעות שערך המבקש במונית במהלך התקופה הרלוואנטית.

  (א)  הורשע בעל רשיון נהיגה על עבירת תעבורה או על עבירה לפי דין אחר הנובעת מנהיגת רכב, או שהוא נפסל מהחזיק רשיון או שהותנו בו תנאים לפי פקודה זו, חייב הוא להמציא את הרשיון לרשות הנקובה בתקנות תוך התקופה שנקבעה בהן.

15 אמור מעתה, כי הסמכות נתונה לרשות הרשוי, וכי נגד החלטתה ניתן להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, באשר הוא מוסמך לפי סעיף 14(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, לידון ב"החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בעניני רשוי.

...

לאור כל האמור בבקשה, התבקש בית המשפט על חישוב הפסילה בת שלושת החודשים החל מיום 16.10.22.

משלא נמסרה התגובה, ביקש ב"כ המבקש ביום 16.3.22, ליתן החלטה ולהיעתר לבקשה.

" יודגש כי אין באמור בהחלטתי בכדי להטיל ספק בדבריו של המבקש באמצעות בא כוחו ובקשיים שיתכן ונגרמו לו. לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה לחישוב ימי הפסילה.

בעפ"ת 22235-04-12 אבו שחאדה נגד מדינת ישראל, במקרה דומה של בעל זכות ציבורית, נקבע: "המערער קיבל את הדו"ח ועל כך אין מחלוקת, ומסר אותו לטפול של חברת המוניות שבה עבד, תוך שהוא סומך עליה שתפתור את הבעיה, בהנתן שלשיטתו, אחר, שמו דוד פטמן, נהג על המונית עובר לבצוע המעשה. מאז, למעשה, למעט חריגים מעטים, לא פעל המערער מאומה בעיניין זה והתעורר רק כאשר החל הליך בעיית הנקודות שנבעה כתוצאה מאותו דו"ח. במידה ולמערער היו זכויות שנבעו לזכותו שבדין להיתמודד עם סעיף 27 ב' לפקודת התעבורה, הוא זנח אותן או הזניח אותן, ואין לו להלין על התוצאות אלא על עצמו". ברעפ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל , אמר כבוד הש' רובינשטיין: "ומכל מקום, משקיבל המבקש דו"ח תעבורה על שמו בגין עבירה אשר לטענתו לא נעברה על ידיו, ובו גם נקוד, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לשם ביטול הדו"ח או הסבתו לבתו. המבקש נימנע מעשות כן, ורק למעלה ממחצית השנה מעת ביצוע העבירה והדו"ח, פנה בבקשה לביטולו. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט לתעבורה לדחות את הבקשה להארכת מועד, בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה; אכן, המבקש נימק טענתו בהיותו עולה לארץ - ואולם הוא קיבל את הדו"ח ושילם אותו, כלומר – ידע, ועל סימן השאלה היה להתעורר אז. דומה כי יש יסוד להנחה, שפנייתו של המבקש לבית המשפט באה רק מש "חרב הפסילה" הונפה מעל ראשו".

ברע"פ 602/23 אלדן תחבורה בע"מ נגד עירית תל אביב, נאמר: "שומה היה על בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר קיבל את הבקשה להארכת מועד להשפט באיחור, לנמק את ההחלטה לקבל את הבקשה. זאת, ביתר שאת, כאשר בצד השני, כבעניינינו, ניצב אינטרס צבורי מובהק. ויובהר, קבלת הבקשה שלפניי עלולה לעודד שימוש לרעה בהליך בקשה למתן ארכה להשפט באיחור; על מנת להביא לביטול ריביות פיגורים אשר מגיעות לרשות על-פי דין – וזאת, מבלי להוכיח הצדקה מיוחדת לקבלת הבקשה". בע"פ 7038/05 פלר נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' אלון: "הדרך בה בחר המחוקק להסדיר הליכי עבירות הקנס בסעיפים 221-230 לחסד"פ מלמדת על שמירת מהותן כ"עבירות בפלילים" תוך הקפדה על זכויותיו הדיוניות של הנאשם מחד גיסא, לבין איפיונן ה"מעין מנהלי" מאידך גיסא, כאשר הנאשם הוא בעל זכות הבחירה לניתוב ההליך אם לכאן או לשם.

.המנעותו מבחירה אקטיבית באותה הזכות [על דרך מתן הודעתו כי ברצונו להשפט] כמוה כויתור מודע על זכותו ליומו בביהמ"ש ועל כן נפקות ותקפות הסנקציה כנגדו [אותו הקנס] מצויה למעשה בתחום המעין מינהלי שלאחר התגבשותה "יראו אותו כאילו הורשע". ברע"פ 2096/07 צפורה רייני כוכבי נ' מדינת ישראל, נאמר: על הסוגיה חולשות הוראותיו של סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, כמו גם הכללים הנוהגים ברגיל באשר להידרשות מחודשת להרשעה חלוטה בפלילים.

...

המדובר בטענה שכיחה המועלית באופן תדיר בבית משפט זה. אין המדובר בנסיבות בהן נעלה מכל ספק כי דיון בעניינו של המערער היה מוביל למסקנה שיש לזכותו ולהסב הודעת תשלום הקנס על שם אחיו.

ברע"פ 9540/08, מוסברג נגד מדינת ישראל, נאמר: אין בידי להיעתר לבקשה.

מכל האמור, הבקשה נדחית.