הנאשמים הורשעו, על-פי הודאתם, כדלהלן: נאשם 1 – בעבירת הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), ובעבירת סיוע להשחתת פני מקרקעין, לפי סעיף 196 בשילוב סעיף 31 לחוק; נאשם 2 – בעבירת סיוע להצתה, לפי סעיף 448(א) רישא בצירוף סעיף 31 לחוק, ובעבירת השחתת פני מקרקעין, לפי סעיף 196 לחוק; ונאשם 3 – בעבירת סיוע להצתה, לפי סעיף 448(א) רישא בצרוף סעיף 31 לחוק, ובעבירת סיוע להשחתת פני מקרקעין, לפי סעיף 196 בשילוב סעיף 31 לחוק.
במסגרת הסדר הטיעון נמחקה עבירת קשירת הקשר; וכאמור – עבירת ההצתה יוחסה לנאשם 1, עבירת השחתת פני מקרקעין – לנאשם 2, ולכל נאשם יוחסה עבירת סיוע לעבירה שביצע חברו.
...
על-רקע האמור, הציג כל אחד מהצדדים אסופת אסמכתות, הן מפסיקת בית-המשפט העליון, והן מפסיקת בתי-המשפט המחוזיים, לתימוכין בעמדתו העונשית.
לאור מהות העבירות שביצעו הנאשמים, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן; ועל-רקע הצורך למגר את האלימות ההולכת וגוברת במגרשי הכדורגל, המביאה אוהדים לפרוק את זעמם ותסכולם בדרך אלימה כלפי הקבוצה היריבה, סבורני כי מן הראוי להטיל על שלושת הנאשמים עונשי מאסר, זאת משקולי גמול והוקעת המעשים, וכן מטעמים של הרתעה אפקטיבית – אישית וכללית.
על-יסוד האמור לעיל, ובהיתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשמים כדלהלן:
נאשם 1, שהורשע בעבירת הצתה ובעבירת סיוע להשחתת פני מקרקעין – א. לשנת מאסר בפועל, בנכוי תקופת מעצרו מיום 9.3.11 ועד ליום 13.3.11.