הרשעת נאשם בהיעדרו בעבירות רכב

הנאשם הורשע בהיעדרו, בעבירה מיום 13.12.2020 של נהיגה ברכב תוך אחיזה או שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עבירה לפי תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה.

...

ביום 29/06/23 הגיש הנאשם בקשה לדחית הדיון עקב מחלה אך בית המשפט לא נעתר לבקשה בהעדר יפוי כוח.

ביום 21/08/23 הגיש הנאשם בקשה לזימון עדי הגנה למועד ההוכחות – וניתנה החלטתי כי הבקשה תידון בדיון.

מסקנה זו אף מתחזקת ביתר שאת בבחינת תכלית התקנה – למנוע את הפניית תשומת הלב מן הנהיגה וזאת הן בדרך של אחיזת הטלפון בעת הנהיגה והן בדרך של שימוש פעיל בו. זאת, מאחר שאין ספק שהן האחיזה והן השימוש בטלפון בעת הנהיגה פוגעים באופן ממשי ביכולתו של הנהג לנהוג באופן בטוח ומסכנים בכך את סביבתו, את עצמו ואת יתר משתמשי הדרך.

ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): "לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279]. על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור הבקשה נדחית.

הנאשם הורשע, בהיעדרו, בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ברכב ללא ביטוח, נהיגה בחוסר זהירות, ואי ציות להוראות שוטר במדים או שוטר שהזדהה על ידי תעודת מינוי.

...

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 180 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע על פי תכנית שיכין שירות המבחן.

אני דנה את הנאשם לחודשיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים ,והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רשיון נהיגה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח. הקנס ישולם בתשלום אחד תוך 90 יום.

הנאשם הורשע בבצוע עבירות בנגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן:בפקודה) (נהיגה כבלתי מורשה ברכב), בעבירה בנגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה (נהיגה במהירות של 125 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש), בעבירה של נהיגה ללא ביטוח תקף וכן הורשע בהתחזות לאדם אחר בנגוד לסעיף 62(4) בפקודה.

שקלתי ובחנתי את טיעוני הצדדים ולהלן החלטתי: אף שבתחילה הורשע הנאשם בהיעדרו בפרשה זו, הבהיר ב"כ הנאשם ביום 14.7.19 כי אין הנאשם מבקש לבטל את הכרעת דינו ולמעשה הוא מודה בעבירות המיוחסות לו. המדינה נימנעה בטיעוניה הראשונים לעונש מלבקש מאסר ולא ערערה על העונש שנגזר ביום 2.6.19 ללא רכיב של מאסר או מאסר מותנה.

...

לאור האמור, אני קובע כי בנסיבות ביצוע העבירה המרכזית ובהינתן שהנאשם בלתי מורשה לנהיגה, מתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען ינוע בין 2-12 חודשי מאסר וביחס לרכיב הפסילה: פסילה בת 6-60 חודשים.

בנסיבות המתוארות לעיל, אין אני סבור כי נכון יהיה להוסיף לנאשם מאסר נוסף מעבר להפעלת המאסר המותנה שהוא חב הפעלה בפרשה זו (קל וחומר כאשר במקור הוכרע דינו של הנאשם בהעדרו ובנסיבות אלה לא רשאי בית המשפט לגזור מאסר כענישה משלו, להבדיל מהפעלת מאסר מותנה שניתן על ידי מותב אחר בנוכחות הנאשם וזה על פניו חב הפעלה).

לא מצאתי בתיקו של הנאשם כל החלטה לפסול אותו עד לתום ההליכים יחד עם הגשת כתב האישום כנגדו, ולכן טענת קיזוז הפסילה בעניין זה של ההגנה נדחית על ידי.

לפיכך הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין), הן הנסיבות המתוארות בכתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם, ובהעדר הסכמה דיונית בין הצדדים על קיומן של עובדות נוספות, בית המשפט אינו רשאי להניח הנחות עובדתיות לטובת או לרעת הנאשם, לנוכח ההלכה לפיה לא ניתן להיתחשב בעת מתן גזר הדין בעובדות או במסקנות שלא נכללו במפורש בכתב האישום בו הודה או הורשע הנאשם (לעניין זה ר' ע"פ 264/81 לוי נ' מדינת ישראל פ"ד לה(3), 659 (1981); ע"פ 9702/16 סאמי אבו אלוליאיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.9.17)).

בע"פ 2519/14 ענאד אבו קיאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.12.14) קבע בית המשפט העליון כי מיתחם הענישה בעיניינו של נאשם שהורשע בעבירות של גניבת רכב, נהיגה פוחזת והפרעה לשוטר במילוי תפקידו נע בין 12 ל-32 חודשי מאסר בפועל, והותיר על כנו עונש של 30 חודשי מאסר בפועל שהוטל שם על הנאשם על ידי בית המשפט המחוזי, גם לנוכח עברו הפלילי של הנאשם.

...

לנוכח מכלול הנתונים עליהם הצבעתי, לרבות מידת הפגיעה בערכים המוגנים בעבירות, נסיבות ביצוע העבירות והענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בתיק שלפניי נע בין 13 ל-26 חודשי מאסר בפועל.

מאחר שאין חולק בין הצדדים כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה, ואף אני סבור כי הדבר מוצדק לנוכח הודאתו של הנאשם, גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי, יש מקום להטיל עליו עונש מאסר בפועל בן 13 חודשים.

סיכומו של דבר לאור כל האמור, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל, שתחילתם ביום מעצרו 2.1.23.

בעניינינו, הנאשם הורשע, בהיעדרו, בעבירות שמיוחסות לו בכתב האישום, בהן שינוי מבנה רכב, רכב הנמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך, רכב שמבנהו, ציודו, אביזריו שלא לפי התקנות, נהיגת רכב במצב השולל מהנהג שליטה ברכב, ורכב לא תקין ללא מתן הודעת אי שימוש.

...

נוכח מכלול השיקולים שצוינו, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 5,000 ₪.

אני מורה על חילוט הרכב שבו בוצעה העבירה לטובת המדינה.