הרשעת מערערת בחטיפה וקשירת קשר לפשע

לשיטת המשיבה, שגה בית משפט קמא עת קבע, כי יש צורך במסה קריטית של מעשים כדי להרשיע נאשם בעבירה זו. המשיבה הוסיפה וטענה, כי מעשיהם החמורים של המערערים 1, 2 ו-4, לרבות ביצוע עבירות של חטיפה לשם רצח; עבירות בנשק; ניסיון שוד וקשירת קשר לפשע, אשר בוצעו במסגרת מטרת העל של פיגוע המוני בהר הבית, מקימים את יסודות העבירה, הן לשיטתו של הנשיא ברק והן לשיטתו של השופט לוי בעיניין כיאניה.

...

עוד נטען על ידי המשיבה, כי שגה בית משפט קמא משלא ייחס משקל מספיק לעובדה כי המערערים לא הסתפקו בדיבורים ובקשירת קשר, אלא שמעשיהם התגבשו לכדי עבירות ניסיון; וכי מטרתה הסופית של החוליה הייתה לבצע פיגוע קשה, בו גלום "פוטנציאל סיכון לפגיעה קשה באזרחים חפים מפשע ולהתססת האזור כולו". עוד הוסיפה וטענה המשיבה, כי העונשים שהושתו על המערערים בבית משפט קמא, אינם נותנים ביטוי לצורך בהרתעת נאשמים פוטנציאליים במקרים דומים – וכי בעבירות מעין אלו, "יש צורך בענישה נוקשה ומחמירה – אשר תשדר מסר חד וברור מפני תכנון מעשי טרור המכוונים כלפי אזרחים בישראל". לאחר שבחנתי את מתחמי הענישה ואת גזרי הדין שנקבעו על ידי בית משפט קמא, והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים בפנינו, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הערעורים ההדדיים לעניין העונש.

לאור האמור, הנני סבור כי יש לדחות את הערעורים ההדדיים על גזרי הדין שהושתו על המערערים בבית משפט קמא.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי ידחו ערעוריהם של המערערים על הכרעת הדין.

תפ"ח אמטיראת לעיל (כאמור עירעורו של הנאשם נדחה במסגרת ע"פ אמטיראת): הנאשם הורשע בשתי עבירות רצח של שתי בנותיו הרכות בשנים, וכן בעבירות קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם סחיטה, כליאת שוא, סחיטה בכוח ובאיומים, הנוגעות לחטיפת אחיה של אם הבנות המנוחות, במטרה לסחוט את האם שהבנות היו בחזקתה ולהניע אותה למסור את הבנות המנוחות, אחרת לא ישיב הנאשם את אחיה החטוף.

...

אנו סבורים כי על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את כלל הנסיבות שאפפו את האירוע, כאשר ריבוי הקורבנות בעבירת הרצח הוא אחת הנסיבות שנשקלות על ידי בית המשפט.

סוף דבר, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים, כדלקמן: מאסר עולם, החל מיום מעצרו של הנאשם: 6.3.20.

אנו קובעים כי מעשה הרצח שביצע הנאשם בוצע בנסיבות חריגות בחומרתן, כמשמעותן בסעיף 30ב לחוק שחרור על-תנאי ממאסר.

" מדיניות הענישה הנהוגה - המאשימה הפניתה למקרים הבאים: ע"פ 8146/16 פארס נ' מדינת ישראל (6.2.2018) - במקרה זה הורשעו המערערים, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, הריגה וחטיפה.

...

על רקע האמור, עמדת המאשימה הינה כי בעניין סוליימנוב נקבע בבירור כי ניתן לחייב כל נאשם בנפרד בפיצוי בשיעור המקסימלי, ולגבי עניין רג'בי נטען כי כב' השופטים עמית ומזוז לא קבעו כי קיימת תקרה לגבי כל הנאשמים יחדיו, היות וההפחתה בשיעור הפיצוי מבחינת כב' השופט עמית סמכה על נימוק אחר, ולכן – קביעת כב' השופטת ברק-ארז אינה הלכה מחייבת.

סיכום וגזר הדין – סיכומו של דבר, במכלול השיקולים, ולאחר שקילת ההיבטים לחומרה ולקולה, והואיל וכידוע "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (כקבוע בסעיף 40ב' לחוק העונשין, לאחר תיקון 113 לחוק), אציע לחברי להרכב לגזור על כל אחד משני הנאשמים את העונשים כדלקמן: · מאסר בפועל למשך 14 שנים, אשר תחילתו ביום מעצרם (5.9.2018); באשר לנאשם 2 – נזכיר כי במהלך היותו במעצר עד תום ההליכים בתיק זה, הוא הורשע בעבירת איומים והושת עליו עונש של חודש מאסר בפועל.

אציע כי חודש המאסר האמור לא ינוכה מתקופת המאסר אותה אנו גוזרים על הנאשם בגין העבירות בתיק הנוכחי, וכי נאמץ את עמדת המאשימה בהקשר זה, כך שהמאסר בן 30 יום בו נשא הנאשם 2, מיום 19.5.2019 (במסגרת ת"פ 10173-02-19 (שלום טבריה)) לא ינוכה מתקופת המאסר.

המבקש הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון שבמסגרתו הודה בעובדות כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום המתוקן) בנסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סיוע לנסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין בצרוף סעיף 31 לחוק העונשין; שתי עבירות של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945; שתי עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; וכן בנסיון כניסה לישראל לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

יוער כי במסגרת הסדר הטיעון נמחקו מכתב האישום המקורי חמישה אישומים, ובהם אישומים בעבירות של נסיון רצח, נסיון חטיפה וקשירת קשר לפשע.

המבקש ערער על חומרת העונש לבית משפט זה. בית המשפט דחה את העירעור, תוך שקבע כי העבירות בהן הורשע המבקש "הן מן החמורות ביותר", וכי לאור חומרתן ומסוכנותן הרבה, נידרשת תגובה עונשית קשה (ע"פ 6807/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקות 11-10 (15.3.2012)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אין בידי לקבל גם את הטענה כי יש להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו, שכן זו ניתנה על רקע טענת באי כוחו שהעונש המירבי הצפוי לו יעמוד על 14 שנות מאסר בפועל.

על יסוד מכלול הנימוקים האמורים, הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית אפוא.

בע"פ 7365/00 סימה פרחאת נגד מדינת ישראל (11/08/03), הורשעה המערערת, לאחר שינוי סעיף החוק בהחלטה בעירעור, בבצוע של עבירת חטיפה "סתם", לפי סעיף 369 לחוק העונשין, ובעבירה של סיוע לאחר מעשה, וזאת לאחר שהתקשרה אל המנוח, עמו היה לה קשר זוגי בעבר, הודיעה לו כי היא מעוניינת להפגש עמו, לבדה, הם נסעו ברכבם נפרדים לחורשה, וכשיצא המנוח מרכבו - יצא אחר שהסתתר ברכבה של המערערת, ירה במנוח והרגו.

בת"פ 48720-12-16 מדינת ישראל נגד אבו כף (13/11/17) קבע בית המשפט המחוזי מיתחם עונש הולם הנע בין 4 ל-7 שנות מאסר בעיניינו של נאשם שהורשע בבצוע עבירות חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, תקיפה בצוותא חדא בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לבצוע פשע.

...

אין בידי לקבל טענת ההגנה כי מדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן.

כמו כן, בע"פ 764/21 מדינת ישראל נגד אמיר אבו לבן (21/04/21) נקבע כי: " סעיף 77(ב) לחוק העונשין מורה לבית המשפט לקבוע את הפיצוי במסגרת ההליך הפלילי, לפי מידת הנזק או הסבל שנגרמו ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים. תכליות פסיקתם של פיצויים לפי הסעיף, כוללות את הצורך ליתן סעד מיידי לנפגע; להכיר בסבלו; ולקדם אפשרות להיטהרות העבריין עצמו, באופן העשוי לתרום לשיקומו (ראו למשל: רע"פ 9727/05 גליקסמן נ' מדינת ישראל...)". לאור האמור, ובשים לב לתמונת הנזק שנפרשה לפניי מעדותה של המתלוננת, מהתמונות אשר הוצגו, מטיעוני ב"כ המאשימה ומעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, שוכנעתי כי יש לקבוע פיצוי משמעותי לנפגעת העבירה אשר יוכל אף לסייע בשיקומה.

סוף דבר, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים 1, 2, ו-4 את העונשים הבאים: 60 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרם.

על נאשם 3 אני גוזרת את העונשים הבאים: 55 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו.