הרשעת חברה ומנהליה בעבירות בטיחות בבנייה

עיון בהוראות נוהל אישור או היתנגדות למינוי מנהל עבודה בבניה השעייתו ובטול מינויו, מיום 15.8.16, של משרד הכלכלה והתעשייה (נע/1), מעלה כי מפקח עבודה איזורי רשאי לבטל מינויו של מנהל עבודה אם זה התרשל במילוי תפקידו או פעל בנגוד להוראות התקנות או אם נמצא שמנהל העבודה הורשע בעבירה שעניינה בטיחות בעבודות בניה.

עיינתי בפסיקה שהגישה ב"כ הנאשם ומלבד העובדה שמדובר בפסיקה של ערכאה דיונית נמוכה שאינה מחייבת או מנחה (בית הדין האיזורי לעבודה), הרי שבאותה פסיקה דובר בנסיבות שאינן מתקיימות במקרה שלפניי – כך בת"פ (איזורי לעבודה נצ') 4552-02-15 מדינת ישראל נ' בר ובניו חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' (24.9.15) דובר בנאשם מעל לגיל 70, מנהל חברת בניה מעל 40 שנים, נעדר עבר פלילי מכל סוג ומין שהוא (זאת בנגוד לנאשם שלפניי אשר לחובתו הרשעה קודמת בעבירת מס משנת 2016), אשר נטל אחריות על ביצוע העבירה העיקרית (אי מינוי מנהל עבודה) חרף העובדה שעבודות הבניה בוצעו על ידי קבלן שלד שהיה אמור למנות מנהל עבודה מטעמו על פי הסכם איתו; הרשעת הנאשם עלולה להביא לביטול זכאותו להרשם כקבלן רשום וכפועל יוצא מכך להשבתת החברה שבבעלותו בה מועסקים כ-30 עובדים; וכך בת"פ (איזורי לעבודה חי') 1610-08-13 מדינת ישראל נ' לאן חברה לבניה ופיתוח בע"מ ואח' (22.9.14) דובר בכתב אישום אשר הוגש כ-7 שנים לאחר ביצוע העבירות, כאשר בית המשפט קובע בגזר הדין כי "אין מדובר בהתיישנות, אולם שהוי בלתי מוסבר, של שנים כל כך רבות יש בו כדי להטיות את הכף לכיוון אי הרשעה" (עמ' 12); ולענין הנזק הקונקרטי שייגרם לנאשם 3 באם יורשע, קיבל בית הדין את טענתו כי לא יוכל לקבל הלוואה לעיסקו בערבות מדינה (עמ' 18).

...

בבחינת למעלה מן הנדרש אבהיר כי אף אם הייתי בא לכלל מסקנה כי חומרת העבירות מאפשרת שקילת הימנעות מהרשעה, עדיין לא ניתן לומר שהוכחה פגיעה ודאית – או אף קרוב לכך – בהמשך תעסוקתו של הנאשם.

הוסף לכל אלה את התייחסותו המצמצמת של הנאשם בפני שרות המבחן ונטילת אחריות חלקית מצידו, בהתייחסו למחדלו כאל ענין "טכני" בלבד, והמסקנה המתחדדת היא שקיימת משנה חשיבות בהרשעתו בדין.

בנסיבות אלה, באתי לכלל מסקנה שאין מקום להימנע מהרשעת הנאשם בדין, ונוכח נסיבותיו האישיות – היותו עוסק בתחום הבניה מזה 20 שנים כמנהל עבודה; העובדה שלא דבק רבב בעבודתו משך כל אותה תקופה ארוכה; הודאתו בכתב האישום המתוקן בשנית; החסכון בזמן שיפוטי יקר; וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות (כ-5 שנים) – ימוקם עונשו בתחתית מתחם העונש ההולם.

לאור האמור לעיל, אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן בשנית, וגוזר עליו את העונשים הבאים: חודש מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע.

החברה הורשעה בעבירות של אי מינוי מנהל עבודה; אי הצגה במקום בולט לעין באתר שבו מתבצעת הבנייה שלט שבו צוינו שם מבצע הבנייה ומענו, שם מנהל העבודה ומענו ומהות העבודה המתבצעת; אי ביצוע בדיקה על ידי חשמלאי בודק של מתקן החשמל הזמני המותקן באתר לפני הפעלתו הראשונה; שימוש במשטחי עבודה ומדרכות מעבר שמהם עלול אדם ליפול לעומק של שני מטרים ללא גידור ע"י אזן יד אזן תיכון ולוח רגל; אי גידור פתחים ואי סגירתם במכסים מתאימים; שימוש בסמוכות למשטחי העבודה ו/או למדרכות המעבר אשר לא עשויות מחומר מתאים ללא פגם; אי בדיקת פיגום ע"י מנהל עבודה ואי רישום תוצאות הבדיקה בפנקס הכללי; אי התקנה ואי קיום באתר של ארגז לעזרה ראשונה מצויד כראוי; אי אבטחת עובדים המועסקים בגובה במשך כל זמן העבודה במערכת המתאימה לבלימת או מניעת נפילה באמצעות ריתמות בטיחות; אי הדרכת עובדים בגובה ע"י מדריך עבודה בגובה; אי קיום הדרכות באתר בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם, באמצעות בעל מיקצוע מתאים; אי ניהול פנקס הדרכה בעבודה; ואי מסירה לעובדים תמצית בכתב של מידע בדבר סיכונים בעבודה.

...

בית הדין הארצי ראה לנכון כי יש לקבל את הערעור על גזר הדין, וזאת בשל הנסיבות המיוחדות והחריגות הקשורות בביצוע העבירות – המצב הכלכלי הקשה של החברה; הנזק שנגרם למנהל עצמו ולאחיו, מחלת הסיליקוזיס; העובדה כי מדובר בעסק משפחתי קטן; והקושי להניח כי בבסיס התנהלות המערערים עמדו אינטרסים כלכלים או ניצול לרעה של כוח או מעמד.

מתחם הענישה ההולם לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובע כי בנוגע לחברה, מתחם הענישה ההולם את האירוע עומד על קנס כספי בטווח שבין 47,900 ש"ח לבין 79,800 ש"ח. הרף העליון של מתחם זה עומד על 55% מהקנס המרבי שניתן היה להשית על החברה.

לא ניתן להתעלם משיקולים אחרים שפורטו לעיל, המטים את הכף לקולא, ביניהם העובדה שמדובר בעבירות שנעברו תוך פרק זמן קצר יחסית; מדובר באירוע אחד; הליקויים תוקנו בסופו של דבר; ולא נגרם נזק גוף לאיש.

החברה הורשעה בעבירות של אי מינוי מנהל עבודה; אי הצגה במקום בולט לעין באתר שבו מתבצעת הבנייה שלט שבו צוינו שם מבצע הבנייה ומענו, שם מנהל העבודה ומענו ומהות העבודה המתבצעת; אי ביצוע בדיקה על ידי חשמלאי בודק של מתקן החשמל הזמני המותקן באתר לפני הפעלתו הראשונה; שימוש במשטחי עבודה ומדרכות מעבר שמהם עלול אדם ליפול לעומק של שני מטרים ללא גידור ע"י אזן יד אזן תיכון ולוח רגל; אי גידור פתחים ואי סגירתם במכסים מתאימים; שימוש בסמוכות למשטחי העבודה ו/או למדרכות המעבר אשר לא עשויות מחומר מתאים ללא פגם; אי בדיקת פיגום ע"י מנהל עבודה ואי רישום תוצאות הבדיקה בפנקס הכללי; אי התקנה ואי קיום באתר של ארגז לעזרה ראשונה מצויד כראוי; אי אבטחת עובדים המועסקים בגובה במשך כל זמן העבודה במערכת המתאימה לבלימת או מניעת נפילה באמצעות ריתמות בטיחות; אי הדרכת עובדים בגובה ע"י מדריך עבודה בגובה; אי קיום הדרכות באתר בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם, באמצעות בעל מיקצוע מתאים; אי ניהול פנקס הדרכה בעבודה; ואי מסירה לעובדים של תמצית בכתב של מידע בדבר סיכונים בעבודה.

...

מתחם הענישה ההולם שלו עתרה המאשימה נראה בנסיבות המקרה בלתי מידתי ואינני מקבל אותו.

לא ניתן להתעלם משיקולים אחרים שפורטו לעיל, המטים את הכף לקולא, ביניהם העובדה שמדובר בעבירות שנעברו תוך פרק זמן קצר יחסית; הליקויים תוקנו בסופו של דבר; לא נמשכו עבודות בניה בניגוד לצו בטיחות שהוצא; ולא נגרם נזק גוף לאיש.

אני דוחה את הטענה, שכן בהכרעת הדין נקבע כי לא נפל פגם באופן התנהלות המדינה בנוגע לנאשמים (סעיפים 12 ו- 15 להכרעת הדין).

בזמנים הרלבאנטיים לאישום, שימש הנאשם כמנהל עבודה מטעם חברת "אורתם סהר הנדסה בע"מ" (להלן- אורתם), באתר בניה בפרוייקט "נאות חריש", הכולל בניה של תשעה בנייני מגורים (להלן- אתר הבניה).

לטענת המאשימה, כנגד השיקולים העומדים לקולא ובהם היתרשמות התביעה שהנאשם נטל אחריות על מעשיו, חסך בזמן שפוטי יקר, ושיתף פעולה עם רשויות התביעה, יש לשקול לחומרא את חומרת העבירות בהן הורשע, שלא פעם ביצוען כרוך בגביית חיי אדם, וכן את העובדה שבשנים האחרונות עבירות בתחום בטיחות הבניה הפכו ל'מכת מדינה'.

באשר למדיניות הענישה הנהוגה – מסקירת פסיקת בתי הדין לעבודה ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם, עולה כי מיתחם הענישה נע בין 25% ל-55% מגובה הקנס המירבי הקבוע בדין (ראו למשל ת"פ 19432-07-15 מדינת ישראל – עדן לבונה- בנין השקעות וייזום (2000) בע"מ (12.1.2017); ת"פ 71288-11-18 מדינת ישראל נ' ח.י.י.מ. ביתן בע"מ; ת"פ 35710-04-18 ישראל נ' א.ג. נהריה גן לי שווק בע"מ ואח'; ע"פ 49519-05-19 בוחבוט – מדינת ישראל (12.1.20(; ת"פ 45751-06-18 מדינת ישראל נ' באר הנדסה אזרחית בע"מ ואח' (24.12.20); ת"פ 57761-02-14 מדינת ישראל נ' אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ (17.11.2016); ת"פ 44094-11-14 מדינת ישראל נ' דבוש גל (2.5.2016); ת"פ 4552-02-15 מדינת ישראל-משרד הכלכלה נ' בר ובניו חברה לבניין ופיתוח בע"מ (6.9.2015); ת"פ 21828-05-14 מדינת ישראל נ' א.פ. פורמאיקה סנטר (1998) בע"מ (26.7.2015); דב"ע (ארצי) נו/3-8 מדינת ישראל נ' החברה לחקלאות בגליל העליון (ח.ח.ג.ע 1988) בע"מ, פד"ע לא 235 (1996)).

...

לאחר שנתתי דעתי לנסיבות אלה, שוכנעתי כי במקרה שלפני תוגשם תכלית הענישה בקנס ברף התחתון של מתחם הענישה, בשיעור של 25% מהקנס המרבי כמפורט לעיל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם קנס בסך של 32,700 ₪ בגין כלל העבירות בהן הורשע במסגרת הליך זה. הקנס ישולם ב- 32 תשלומים.

אני קובעת כי קנס זה יעמוד על סך של 130,800 ₪.

דוגמה נוספת הנה עניין עדן לבונה, שם מנהל החברה הורשע בעבירות בטיחות רבות, כולל עבירת אי גידור ובית הדין גזר 10 אחוזים מגובה הקנס.

...

בעניין סעד בית המשפט העליון עמד על המנגנון התלת-שלבי שיצר המחוקק לגזירת העונש: "בתיקון 113 קבע המחוקק מנגנון תלת-שלבי לגזירת העונש. בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)." [ר' ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013)(להלן- עניין סעד)].

על כן, אין בידי לקבל טענה זו. לקולא התחשבתי בכך שהליקויים תוקנו.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הנזכרים לעיל, אני משיתה על הנאשם 4 קנס כספי בגובה 6,000 ₪.