הרשעה פלילית של חברת כוח אדם שפעלה ללא רישיון

העבירה בה הורשע הנאשם בארוע הראשון פוגעת בשמירה על זכויות העובדים ורווחתם, שכן "בהסדר הרשוי כפי שנקבע בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, ביקש המחוקק להבטיח את זכויות העובד המועסק על ידי חברת כוח אדם, ואת ורווחתו. זאת לאור ההרעה המוחשית שחלה במצבם של העובדים המועסקים בדרך זו, וההשלכות השליליות הנובעות ממנה..." (ע"ע (ארצי) 11/07 אל אור אילת תפעול ואחזקות בע"מ- מדינת ישראל- משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (מיום 11.8.2008) וההפניות שם).

לגבי מדיניות הענישה- בהתאם לסעיף 20(ב1) לחוק קבלני כוח אדם, מי שפעל כקבלן ללא רישיון דינו מאסר ששה חודשים; לחילופין, בהתאם להוראות סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן- חוק העונשין) רשאי בית הדין להמיר את תקופת המאסר בקנס כספי של עד 14,400 ₪ לכל עבירה.

בעיניין פיונט מיתחם הענישה נקבע בשיעור שבין 30%-60%; כאשר בעירעור ספירשטיין נקבע כי "מקובלת עלינו בנסיבות המקרה קביעת בית הדין בדבר מיתחם הענישה (20% עד 50% מהקנס המרבי בסך 14,400 ₪) בגין העבירה של עיסוק ללא רישיון קבלן." טענות ב"כ הנאשם בסיכומיה כי " לא היה בקיא בשפה העברית ברישיונות, בכוח אדם. פתח עוסק מורשה ולא פעל באמצעות חברה... הכספים הושבו והעובדים הועסקו תוך מילוי זכויותיהם הסוציאליות" לא נסתרו.

במצב של מעשים נפרדים בתוך ארוע אחד "אין לקבוע את מיתחם הענישה (או את העונש עצמו) באופן אוטומאטי על פי הכפלה אריתמטית של הקנס המינהלי או הקנס הפלילי המרבי הנקוב בחוק (או כל שיעור ממנו) במספר "יחידות העבירה" המרכיבות את הארוע, שכן יש בכך כדי לעקר את הקביעה כי מדובר ב"ארוע" אחד וכן עלולה לנבוע מכך תוצאה בלתי סבירה (בהיבט של גובה הקנס), המנוגדת להנחיה החקיקתית לקבוע עונש הולם ומידתי לארוע הכולל (ע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ שירותי כח אדם (צפון) בע"מ נ' מדינת ישראל מיום (16.2.2020); עניין חדוות הורים)".

...

אשר על כן ונוכח התקופה הלא מבוטלת שבה הנאשם פעל ללא רישיון, סבורני כי יש להעמיד את מתחם הענישה בין 40% לבין 60% מהקנס המקסימלי (סך של 14,400 ₪), קרי בין 5,760 ₪ לבין 8,640 ₪.

בעניין מרדכי שחם נקבע על ידי בית הדין הארצי כי "בהכפלת מספר העבירות (49) - עומד המתחם שנקבע על ידי בית הדין האזורי (30%-50% מהקנס המרבי) על 7,423,500 ₪ לבין 12,372,500 ₪. אין חולק כי מדובר בסכום עתק אך זאת לאור מספרן הרב של העבירות, ובהתחשב בגובהו של הקנס המרבי שנקבע בחוק לעבירה זו, המדבר בעד עצמו ומדגיש את החומרה הרבה שראה המחוקק בניכוים של סכומים משכרם של עובדים תוך הטעייתם לסבור כי הם עוברים ליעדם (כיום עומד הקנס המרבי בגין עבירה אחת על סך של 1,130,000 ₪). עם זאת לאחר שקילת כלל הטיעונים שוכנענו כי יש הצדקה להתערב במתחם הענישה שנקבע על ידי בית הדין האזורי ביחס לאירוע זה...בהתחשב בכלל הנסיבות, לרבות מספרם הרב יחסית של העובדים אשר ביחס אליהם בוצעה העבירה, מספר החודשים בהם נלקח מהם חלק משכרם שלא כדין, אי העברת הכספים ליעדם עד היום (ולפחות לא נטען אחרת) והעובדה כי התנהלות חמורה זו חזרה על עצמה במספר אתרים שונים כך שעל פני הדברים אין מדובר ב"כשל ניהולי" כנטען אלא בהתנהלות מכוונת - אנו סבורים כי יש להעמיד את הרף התחתון של מתחם הענישה בגין האירוע על הקנס המרבי בגין עבירה יחידה (505,000 ₪), ואת הרף העליון - על 30% מקנס המרבי היינו 7,423,500 ₪ (ע"פ (ארצי) 25307-12-15 מרדכי שחם נ' מדינת ישראל (מיום 4.9.2017).

סבורני כי בנסיבות העניין יש לפסוע בהתאם לחלופה הראשונה, קרי עונש נפרד לכל אירוע; ונוכח העובדה כי מדובר בשתי עבירות שונות, שאין בהן קשר, איני מוצא לחפוף בין סכומי הקנסות שיוטלו להלן בגין כל אחת מהעבירות.

ביום 2.10.2022 הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, דהיינו בעבירה של איסור עיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון כדין לפי סעיפים 2(א), 10א ו-20(ב) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק העסקת עובדים) וכן בעבירה של העסקת נערים מתחת לגיל 18 במפעל לעיבוד עופות לאחר שחיטה לפי סעיפים 5, 6, ו-33(א) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 ותקנה 7 לתוספת הרביעית לתקנות עבודת הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), התשנ"ו-1995 (להלן: חוק עבודת נוער).

] "בהסדר הרשוי כפי שנקבע בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, ביקש המחוקק להבטיח את זכויות העובד המועסק על ידי חברת כוח אדם, ואת ורווחתו. זאת לאור ההרעה המוחשית שחלה במצבם של העובדים המועסקים בדרך זו, וההשלכות השליליות הנובעות ממנה. בדברי ההסבר להצעת החוק עמד בשעתו המחוקק על כך שלעיתים קרובות נתונים העובדים המועסקים בתבנית ההעסקה הזו, של 'מערך יחסים משולש': עובד, משתמש, קבלן- לניצול, הבא לידי ביטוי בתשלום שכר נמוך והיעדר תשלום תנאים סוצאליים; אין להם מקום עבודה קבוע ומסודר; כוח המיקוח האישי והקולקטיבי שלהם קטן; הבטחון הסוצאלי נעלם, וזכויות רבות נלקחות מהם [ראו הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם התשנ"ה-1995, הצעות חוק 2380, עמ' 381, עב 1002/02 קבוצת יו. אס. גי. די. בע"מ ואח' - מדינת ישראל ואח' (10.11.02) וההפניות שם, להלן: פרשת יו. אס. ג'י. די).

השלב השלישי – עונשם של הנאשמת הספציפית בבואי לגזור את דינה של הנאשמת מצאתי לנכון לתת משקל לשיקולים הבאים: האחד, הנאשמת פעלה בנגוד להוראות החוק והעסיקה עובדים ללא קבלת רשיון כדין ובעבודות אסורות בנגוד לחוק עבודת הנוער.

הרביעי, לנאשמת אין עבר פלילי והיא הודתה בעבירות המיוחסות לה והביעה חרטה, דבר שיש בו כדי להצביע על הפנמה של חומרת העבירה והערך החברתי שניפגע כתוצאה מהתנהגותה.

...

] "במקרה שלפנינו, על אף שמדובר בששה עובדים, ועל אף שהמחוקק הדגיש בסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים כי העונש הנקוב בו (לפחות לגבי הסיטואציה של הימשכות העבירה) הינו 'לעובד' – שוכנענו, לפי כל אחת מהגישות שפורטו לעיל, כי מדובר ב'אירוע אחד' שמוצדק לקבוע בגינו מתחם עונש כולל אחד. כפי שעולה מהתיאור העובדתי לעיל, מדובר בעבירה של העסקת ששה עובדים ביום נתון באותו אתר; באמצעות אותה חברת כוח אדם; מבלי שהובאו נתונים כלשהם לגבי העסקת העובדים באופן שיכול לייחד העסקת מי מהם, דוגמת משך ההעסקה; ומבלי שנטען כי ביחס למי מהם נעברו עבירות נוספות. בהתחשב בכך, לא מצאנו כי יש הצדקה להגדיר לכל אחת מהעבירות 'מתחם עונש הולם' נפרד, והפרדה כזו תהא מלאכותית ומיותרת. משכך, אין להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי לפיה מדובר ב'אירוע אחד' ". במקרה דנן, בהתאם לכתב האישום כל העובדים הועסקו על ידי הנאשמת במשך שלושה חודשים מחודש ספטמבר 2018 ועד דצמבר 2018.

השישי, מצבה הכלכלי של הנאשמת, לאחר שהפסיקה את עיסוקה בעקבות החקירה ולא שבה לעיסוקה עד למועד זה. בהתחשב במכלול השיקולים שוכנעתי כי מוצדק במקרה זה להטיל על הנאשמת עונשים הנמצאים בתוך מתחם הענישה בהתחשב במספר העבירות שבוצעו בכל אירוע.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמת את העונשים המפורטים להלן: קנס בסכום של 7,200 ₪ בגין עיסוקה כקבלן כוח אדם ללא רישיון בניגוד לסעיפים 2(א), 10א' ו-20(ב) לחוק העסקת עובדים.

טענות המאשימה: האישום הראשון – הנאשמת העסיקה שישה עובדים מבלי שהיה לה רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם וסיפקה עובדים אלו לצורך ביצוע עבודות מנוף למזמינת השרות - חברת א.ג.סער הנדסה וניהול פרויקטים בע"מ (להלן: "א.ג.סער").

סעיף 20(ב) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם קובע כי מי שפעל כקבלן ללא רישיון דינו מאסר שישה חודשים.

בשלב השלישי של גזירת העונש נלקחות בחשבון נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה, ביניהן, נסיבותיו האישיות של הנאשם, נטילת אחריות, שתוף פעולה עם רשויות האכיפה, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם ועוד.

מהכלל אל הפרט: כאמור לעיל, הנאשמים הודו והורשעו בגין ריבוי עבירות, וזאת בגין שני אישומים – העסקת שישה עובדים ללא רישיון קבלן כח אדם במהלך התקופה 10/2017 – 12/2017[footnoteRef:1] וניכוי כספים ואי העברתם ליעדם (פנסיה) בחודש 11/2017 בגין אותם שישה עובדים.

למדינה הזכות לחלט את הערובה במקרה של הפרה מהותית של החברה כלפי עובדיו והיא נועדה להבטיח את האיתנות הכלכלית של מספק שירותי כוח האדם.

...

בהתחשב באמור לעיל אני גוזרת על הנאשם בגין העבירה של ניכוי סכומים משכר העובדים ואי העברתם ליעדם סך של 10,000 ש"ח, שישולם ב-100 תשלומים.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: בגין עבירה של העסקה ללא רישיון קבלן כוח אדם לפי סעיפים 2(א) ו-20(ב) לאותו חוק – 7,200 ₪.

כמו-כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: בגין הפרת חובת הפיקוח בהתאם לסעיפים 2(א) ו-21 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם – 5,840 ₪, שישולם ב-24 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.1.2023.

בכתב האישום הואשמו הנאשמים בכך שבחודשים ינואר 2022 עד יולי 2022 סיפקו 11 עובדים שעסקו בעבודות שונות, למזמינה, חברת טופ שף, וזאת מבלי שהיה בידי הנאשמת רישיון לפעול כקבלן כוח אדם, בנגוד להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו 1996 (להלן – חוק העסקת עובדים) ותוך הפרת חובתו של הנאשם לפקח ולעשות ככל שניתן למניעת ביצוע העבירה על ידי החברה.

בדיון שהתקיים אמש, 28.3.23, הנאשמים הודו בסעיפי כתב האישום ובהתאם הורשעו בעבירות הבאות: הנאשמת – עיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון: עבירה על הוראת סעיפים 2(א) ו-20(ב) לחוק העסקת עובדים.

במצבים של הרשעה בריבוי עבירות חולשות על גזירת הדין שתי הוראות מרכזיות (ר' ע"פ (ארצי) 126-03-20 מדינת ישראל נ' באר הנדסה אזרחית בע"מ ואח' (10.12.20), להלן – עניין באר הנדסה אזרחית): א.  סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי) הקובע כי: "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מן העבירות שאשמתו בהן נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אך לא יענישנו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה". משמעותה של הוראה זו היא כי כאשר יוחסו לנאשם מספר עבירות בגין מעשה אחד אזי העונש הקבוע בצידה של העבירה החמורה ביותר יהווה את תיקרת העונש המקסימלית, וזאת כדי להמנע מכפל ענישה בגין אותו מעשה.

לא ניתן לקבל את הטענה לפיה הנאשם לא ידע על הצורך באחיזת רישיון כדין, שכן מנ/2 עולה כי בחודש יוני 2022 פעל הנאשם לצורך הסדרת רישיונה של החברה.

...

אשר לקנס המירבי ממנו יש לגזור את מתחם הענישה הראוי – אין בידי לקבל את טענת המאשימה לפיה יש לגזור את הקנס ממתחם המביא בחשבון את הסכום המקסימלי של הקנס במכפלת מספר העובדים שהועסקו על ידי הנאשמת.

משזו המסקנה אליה הגעתי אפנה לגזור את דינם של הנאשמים.

בנוסף, אני מורה לנאשמים לחתום, בתוך 30 ימים ממתן גזר דין זה, על התחייבות להימנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן יישאו הנאשמים בתשלום הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירה בודדת (14,400 ₪ ו 29,200 ₪).

הרקע הצריך לעניין הנאשמים הורשעו לפי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, כדלקמן: נאשמת 1 - עיסוק כקבלן שירותים ללא רישיון - עבירה על הוראות סעיפים 10א(א) + 20(ב) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (החוק).

טיעוני המאשימה המאשימה טוענת שמספר האירועים שצריך לקבוע לגביהם מיתחם ענישה הוא 22, כמספר העובדים שהועסקו על ידי הנאשמת 1; הענישה הנהוגה בתיקים מסוג זה עומדת במיתחם בין 30% ל-60% מקנס המרבי; לנאשמת 1 אין עבר פלילי; הנאשמת הודתה בעבירות שיוחסו לה, חסכה זמן שפוטי ומשאבים צבוריים; הקנס המרבי עומד על 14,400 ₪.

הנאשם 2 התחתן לאחרונה והוא עבר לעבוד בחברת כוח אדם כנהג שכיר.

בהתאם לכך, אין לתת משקל מלא לשיקול ההרתעתי במתן קנס אפקטיבי, שנועד למגר עבירות כלכליות (ר' עפ 1656/16 ישעיהו דוידוביץ נ' מדינת ישראל (20.3.2017)); הנאשמת 1 העסיקה 22 עובדים והיא פעלה ללא רישיון, כאמור בכתב האישום, משך כ-9 חודשים; מכיוון שמיתחם הענישה מתייחס לקנס "יש לקחת בחשבון גם את ’מצבו הכלכלי של הנאשם‘ (סעיף 40 ח' לחוק העונשין), וזאת כבר בשלב של קביעת מיתחם העונש ההולם" (ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל - חדוות הורים בע"מ (8.2.14)).

...

בסופו של דבר, הם הפסיקו את פעילותם, סגרו את העסק ועשו הכל כדי שהעובדים שהעסיקו לא ייפגעו.

קביעת העונש ההולם הסכמת הצדדים שמתחם העונש העונש ההולם יהיה שווה לכלל הנאשמים מקובלת עליי.