הרשעה על סמך עדות יחידה

לאחר שצפה בסירטון, והזהיר עצמו מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה כי יש להרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

...

בסיכומו של דבר, אני סבורה כי צדק בית משפט קמא עת שדחה את טענת המערער וקבע כי לא חל בענייננו הסייג של הגנת הצורך.

דין ערעורו של המערער להידחות גם לעניין גזר הדין.

בסיכומו של דבר, אני דוחה את ערעורו של המערער, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

סוגים שונים של התנהגויות – בין אם בדרך של עשיה או חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה (סעיף 293(2) לחוק); סוגים שונים של מצבים – בין אם בעד פעולה מסוימת; או כדי להטיות למשוא פנים בדרך כלל; או בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; בין אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; בין אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח; בין אם לכתחילה או בדיעבד; בין אם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר; בין אם תפקידו של הלוקח היה של שררה או של שירות; אם היה קבוע או זמני ואם כללי או לעניין מסוים; אם מילויו היה בשכר או בלי שכר, אם בהיתנדבות או תוך קיום חובה; בין אם נילקח על מנת לסטות מן השורה במילוי התפקיד או בעד פעולה שהיה חייב לעשותה על פי תפקידו (סעיפים 293(3)-(7) לחוק); סוגים שונים של מעשים – לקיחת שוחד; מתן שוחד; בקשת שוחד; תיווך שוחד; קבלת מתת לסוגיה השונים על מנת להניע עובד ציבור או מועמד לתפקיד (סעיף 295 לחוק); סוגים שונים של מתת – בין אם עבור כסף, או שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת (סעיף 293(1) לחוק); דיני הראיות – הנמכת הרף הראייתי, כך שניתן להרשיע על סמך עדות יחידה של שותף לעבירה (סעיף 296 לחוק), בצרוף חזקות עובדתיות המיוחדות לעבירת השוחד כפי שיפורט בהמשך.

...

לאחר עיון בכתובים ולאחר שמיעת הצדדים לפנינו, הגעתי למסקנה כי במקרה דכאן ישנם טעמים מיוחדים מוצקים אשר מצדיקים הקלה בעונש שנגזר על המערער חלף מיצוי הדין – זאת, מבלי להתעלם מחומרתן היתרה של העבירות שהלה ביצע.

בשים לב לכך, סבורני כי נכון יהיה אם המערער ירצה את מאסרו מאחורי סורג ובריח ואין מקום לדבר על המרת המאסר בעבודות שירות כפי שנתבקש.

כפועל יוצא מהשיקולים שמניתי – דינו של ערעור המדינה, על כל חלקיו, להידחות.

ב"כ המדינה הדגיש כי על אף שסעיף 54א(א) לפקודת הראיות דורש חזוק ראייתי לעדות יחידה של עד מדינה, סעיף 296 לחוק העונשין קובע כי בעבירת השוחד רשאי בית המשפט להרשיע על סמך עדות יחידה גם אם מדובר בעדות עד מדינה.

...

לאחר שהורשע המערער בעובדות כתב האישום, נגזרו עליו בסיכומו של דבר 18 חודשי מאסר בפועל.

חטא גורר חטא ומביא בסופו של דבר לפשע, ובמקרה דנן, לעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים.

בנקודה זו אני מקבל את טענת המערער, כי הטלפון הנייד, שרק הוא וברוך השתמשו בו, שאינו טלפון חכם אלא טלפון שערכו נמוך ביותר, אינו בגדר מתת, אלא אמצעי ליצירת הקשר ביניהם ותו-לא. נותר אפוא השימוש בדירתו של ברוך כעשר פעמים.

בהינתן שאין דרכה של ערכאת ערעור למצות את העונש, אני מצטרף אפוא לתוצאה אליה הגיעה חברתי ולפיה יש לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המערער ולהעמידו על 27 חודשים, חלף 18 החודשים שהושתו עליו בערכאה קמא.

על בית המשפט המרשיע על סמך עדות יחידה להזהיר עצמו כי מדובר בעדות יחידה, שיש לבוחנה תוך הקפדה יתירה ועל בית המשפט לשאול עצמו האם בנסיבות העניין ניתן לסמוך ההרשעה רק עליה.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי ובחנתי גירסאות הצדדים, את הראיות שהוגשו והזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה, נוצר בליבי ספק אשר לאשמתו של הנאשם.

בע"פ 7220/05 האני נימר נגד מדינת ישראל, (31.5.07) נקבע על ידי כבוד השופטת פרוקצ'יה: "סעיף 34כב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 מורה כי אדם לא ישא באחריות פלילית לעבירה אלא אם היא הוכחה מעבר לספק סביר. החובה להוכיח אשמה פלילית מעבר לספק סביר נגזרת מעקרונות חוקתיים של חופש האדם והגנה על חירותו האישית מפני מעצר ומאסר ומפני פגיעה בכבודו כאדם. משתלבת בכך חזקת החפות, ממנה נגזר העקרון כי אין להרשיע אדם כאשר נותר ספק סביר באשמתו..." "ספק סביר מתקיים כאשר ניתן להסיק מהראיות מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם שהסתברותה אינה אפסית אלא ממשית (ע"פ 6359/99 מדינת ישראל נ' קורמן, פד"י נד(4) 653)... . גם כאשר גרסה מרשיעה נמצאת אמינה בעיני בית המשפט, הוא אינו רשאי להתעלם מתמיהות העולות ביחס לגרסה זו. עליו לנתח תמיהות אלה, ולבחון אם הן מגיעות כדי ספק סביר... השאלה מתי תמיהות שנותרו עולות כדי ספק סביר מושפעת ממידת הקשר שלהן לגרעין המהותי עליו נסב האירוע, נשוא האישום. כאשר התמיהות מקרינות על עצם מעורבות הנאשם באירוע העברייני המיוחס לו, משקלן עשוי לעלות כדי ספק סביר באשמה". בע"פ 409/89 רוימי נגד מדינת ישראל (8.8.90) נפסק: "הספק הינו פונקציה של הערכת מכלול הראיות ושל בחינה, אם הוכיחה התביעה את האשמה מעבר לספק סביר... יש ובית המשפט אינו מוכן להסיק מסקנה חד משמעית מהנסיבות שהוכחו בפניו ואז עליו לזכות את הנאשם מחמת הספק ויש שהנסיבות יוצרות לדעתו תמונה שלמה כל כך עד שבהיעדר הסבר משכנע מצד הנאשם, מן הנמנע להגיע למסקנה אחרת זולת זו שאשמת הנאשם הוכחה" מצפיה בסרטון (ת/2), ניתן ללמוד כי השוטר, רכוב על גבי אופנוע, נוסע אחרי רכב הנאשם.

ואולם על אף סתירות אלה, שאינן מצויות בליבת המחלוקת, מצאתי כי המאשימה לא הניחה תשתית עובדתית המספקת להרשעה ונוצר בליבי ספק ממנו זכאי להנות הנאשם ועל כן אני מורה על זיכויו.

לא רק שחוק הגנת ילדים אינו קובע כל מניעה לעשות כן (לצד הדרישות הנוספות הקבועות בדין), אלא שגם בפועל, במקרים רבים בוססה הרשעה בעבירות מין בקטינים על סמך עדות מתלונן או מתלוננת יחידה, אשר לא העידו בבית המשפט (ראו מני רבים: ע"פ 2686/15 בנטו נ' מדינת ישראל (5.3.2017) (להלן: עניין בנטו); ע"פ 3204/17 מדינת ישראל נ' פלוני (24.1.2018) (להלן: ע"פ 3204/17); ע"פ 4447/20 פלוני נ' מדינת ישראל (10.1.2022) (להלן: ע"פ 4447/20)).

...

לסיכום חלק זה, מהדיון לעיל עולה כי התנאים להרשעה מתקיימים בענייננו – ישנה עדות מרכזית, אשר נמצאה מהימנה ביותר, ולפחות ראיית סיוע אחת.

מספר המעשים המגונים ותדירותם כזכור, לגרסת המערער, החישוב שערך בית המשפט קמא בקשר למספר המעשים שהתרחשו במהלך התקופה הרלוונטית אינו הגיוני, שכן בעוד שהמתלוננת העידה על שני אירועים בלבד וסרטוני מצלמות האבטחה תיעדו התרחשות חריגה, כמפורט לעיל, ב-4 לילות בלבד, בית המשפט מצא לנכון להרשיע את המערער בביצוע מספר רב של מעשים מגונים.

סוף דבר: אם תישמע דעתי, הן הערעור על הכרעת הדין הן הערעור על גזר הדין יידחו בזאת.