הרשעה על בסיס עדות יחידה של המתלוננת

מדובר בבקשה ב"גילגול שלישי", כאשר המבקש היה מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית בשתי הערכאות קמא, וטענותיו בדבר הרשעתו על סמך עדותה היחידה של המתלוננת, הובאו לפני בית המשפט המחוזי בהרחבה באמצעות בא-כוחו.

...

עוד ציין בית המשפט כי: "התמונה שהתגלתה בפניי במהלך המשפט מותירה רושם עז, כי המעשים בהם מורשע המבקש במסגרת הכרעת הדין היום הם קצה הקרחון במערכת היחסים הזוגית העגומה שהמתלוננת הייתה כלואה בה". ביום 12.2.2020 גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש והשית עליו את העונשים הבאים: ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות; מאסרים מותנים; ופיצוי למתלוננת בסך 2,500 ש"ח. ביום 4.6.2020 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש על הכרעת הדין וקבע כי במקרה דנא לא מתקיים אחד מהחריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור, מקום בו טענות המבקש ביחס להרשעה בעבירת האיומים מופנות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות; נדחתה טענת המבקש לפיה האירוע בגינו הורשע בעבירת התקיפה הוא בגדר זוטי דברים; הרשעת המבקש בעבירת האיומים בהתאם לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, התבססה על התרשמות בית משפט השלום מעדותה של המתלוננת ולאחר שקבע כי מתקיימים יסודות העבירה.

למעלה מן הדרוש, אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.

בשולי הדברים אציין כי לאור עמדת הסניגוריה הציבורית כפי שהובאה בבקשתו של המבקש, לא מצאתי להיעתר לבקשת המבקש למינוי סניגור ציבורי.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בלב העירעור נגד הכרעת הדין ניצבת הטענה, כי על אף שלבית המשפט הסמכות להרשיע אדם המואשם בבצוע עבירות מין על בסיס עדות יחידה של המתלוננת, לא היה ראוי לעשות כן בנסיבות דנא.

...

מנגד, סבורני כי טענותיו של המערער בכל הנוגע לשיקולים לקולא אינן משוללות כל יסוד.

כך נעשה, כאשר הגעתי למסקנה כי העונש שהושת על המערער הולם ותואם את מדיניות הענישה הראויה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אציע לחברותיי לדחות את הערעור על שני חלקיו, ולהותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.

טענת המערער כי נוכח קשיי השפה נרשמו בחקירתה של המתלוננת במישטרה דברים שלא נאמרו מפיה, אין בה כדי לשנות מהרשעתו בדין, שכן המתלוננת העידה בבית המשפט וממצאי המהימנות והעובדה נקבעו על בסיס עדותה על דוכן העדים ולא על סמך הודעתה במישטרה.

במסגרת זו אף לא למותר לציין כי עדות המתלוננת אינה טעונה סיוע או חזוק, שכן ניתן לבסס הרשעה במקרה זה על סמך עדות יחידה של מתלונן בתנאי שבית המשפט יפרט את הטעמים שהביאו אותו להעדפת גרסת הנפגע על פני גרסת הנאשם (סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות).

...

עוד נטען כי חרף העובדה שבית המשפט המחוזי עמד על הצורך בהרתעת הרבים, העונש שהושת בסופו של דבר אינו מגשים תכלית זו ואינו עולה בקנה אחד עם הנטייה הברורה להחמיר במקרי אלימות מינית ופיזית המתבצעים במסגרת התא המשפחתי.

דיון והכרעה דעתי היא כי דין ערעור המערער להידחות על שני חלקיו, ודין ערעור המשיבה להתקבל, וכך אציע לחבריי שנעשה.

הערכת המסוכנות העדכנית מיום 1.12.2022 שהוגשה לנו, בה נקבע כי למרות שרמת המסוכנות המינית הנשקפת מהמערער היא נמוכה כלפי כולי עלמא, מסוכנותו המינית כלפי נשים עמן מצוי בקשר זוגי או אינטימי, עולה לרמה בינונית וזאת כחלק מניהול מערכת יחסים זוגית אלימה – תומכת אף היא במסקנה האמורה.

בעדותו מעל דוכן העדים, לאחר שהנאשם שינה כאמור את גירסתו באשר להתרחשויות שארעו באוהל, רמז הנאשם כי מערכת היחסים בין א' ומ' היא שעומדת בבסיס התלונה נגדו: "אני לא רוצה להכפיש אותה או משהו כזה אבל אם אני אראה לך הודעות שהיא שולחת למ' כל מי שנימצא פה באולם היא תהרוג את כולם בשביל להיות את מ', אובססיבית אליו ברמה גבוהה, אני יכול לתת 10 סיבות 20 סיבות למה היא מתנהגת ככה אני לא יודע" (עמ' 331, ש' 1- 5 לפרוטוקול).

כידוע, על פי ההלכה הפסוקה, מוסמך בית המשפט להרשיע נאשם על סמך עדות יחידה של מתלונן (מכוח סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971), גם בהיעדר תוספת ראייתית לעדות, ובילבד שינמק מה הביא אותו להסתפק בעדות זו. בעשותו כן "בית המשפט נידרש להנמקה שתתמודד באופן ראוי, הוגן וממצה, עם כל קושי שעלול לעורר מתן האמון בעדותו היחידה של הנפגע" (ע"פ 1965/14 אילני נ' מדינת ישראל (17.8.2016)).

...

בענייננו, הגעתי כאמור לכלל מסקנה, כי הנאשם החל בבעילתה של א' בשעה שהייתה שקועה בשינה, באופן שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית למעשיו.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהובאו לפנינו, את משקלן הממשי והמלא של גרסאותיהן של א' ואב', הראויות לאמון מלא, את עדותו הכבושה והבלתי מהימנה של הנאשם, כמו גם את מכלול הראיות התומכות בגרסת התביעה, אני סבורה כי המאשימה עמדה בנטל הראיה המוטל עליה להוכיח מעל לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם במעשים המיוחסים לו כפי המפורט בכתב האישום, שבוצעו ללא הסכמתן, ותוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו היו שרויות, או מצב אחר המונע מהן לתת הסכמה חופשית.

סאאב דבור, שופט סוף דבר, הוחלט, אפוא, פה אחד להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

עוד נקבע כי אף שניתן היה להרשיע את המבקש על בסיס עדותה היחידה של המתלוננת, גירסתה נתמכת בעדויות קרוביה ומכריה.

...

לאחר שעיינתי בפסק הדין ובבקשה לדיון נוסף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.