הרשעה חרף פגמים בנטילת דגימת דם

בית המשפט המחוזי היתייחס לטענותיו של המבקש בנוגע לקבילות בדיקת הדם ומקובלת עלי מסקנתו לפיה ישנה תשתית ראייתית מספקת להרשעתו וזאת למרות הפגמים הפרוצדורליים שנפלו בלקיחת דגימת הדם.

...

בהכרעת הדין התייחס בית משפט השלום לטענות המבקש בכל הנוגע לבדיקות שנערכו לו אך קבע כי לאור הראיות שהובאו בפניו והעדויות ששמע הגיע למסקנה וודאית כי המבקש נהג בשכרות.

מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות.

בית המשפט המחוזי התייחס לטענותיו של המבקש בנוגע לקבילות בדיקת הדם ומקובלת עלי מסקנתו לפיה ישנה תשתית ראייתית מספקת להרשעתו וזאת למרות הפגמים הפרוצדוראליים שנפלו בלקיחת דגימת הדם.

סוף דבר הבקשה נדחית.

שאלת העיכוב בהקשר לבדיקת שיכרות מעוגנת בסעיף 64ב(ב5) לפקודת התעבורה אשר קובע כי: "לצורך נטילת דגימת דם, שתן או נשיפה לפי סעיף זה, מוסמך שוטר לעכב את האדם שממנו נדרשה הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ואולם אם נטילת הדגימה היתה ממי שאינו חשוד, לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה". בעניינינו, הנאשם טוען כי הוא עוכב שלא כדין ועל כן קמה לו זכות להיתנגד לדרישת השוטרים וסרובו למסור דגימת שתן היה סרוב כדין.

השוטר גם ערך דוח פעולה בו הוא ציין כדלקמן: "הודעתי לעידן שהוא מעוכב בחשד להחזקת חומר החשוד כסם מסוג גראס ונהיגה תחת השפעת סמים, הודעתי לעידן שאני הולך לבצע בדיקת מאפיינים והוא לא יכול לשתות לעשן להכניס דבר מה לפיו ואם יעשה כך כאילו ניכשל בבדיקה אך עידן סרב לבצע את הבדיקה והשיב: "אני לא עושה שום בדיקה" למרות שהסברתי לו שהוא לא חייב.

בנסיבות אלה, משעיכובו של הנאשם היה לצורך עריכת בדיקות לשם גילוי סם מסוכן או תוצרי חילוף של סם מסוכן בגופו של הנאשם, אני קובע כי העיכוב היה כדין ולא מצאתי פגם בעיכוב משלא עלה על פרק הזמן הקבוע בחוק המעצרים; קרי: שלוש שעות.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, היות וקבעתי שעיכוב הנאשם היה כדין ובהנתן כי היתקיים חשד סביר כי הנאשם שיכור, הרי סרובו למסור דגימת שתן היה סרוב שלא כדין ועל כן החלטתי להרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום קרי נהיגה בשיכרות בכך שסרב למסור דגימת שתן על פי דרישת שוטר.

...

מבלי להתייחס לשאלת חוקיות החיפוש והראיות שהושגו במהלך חיפוש זה, הגעתי למסקנה כי התקיים חשד סביר שהצדיק דרישת השוטרים מהנאשם למסור דגימת שתן, לא רק בקיומה של השקית המדוברת כפי שיוסבר להלן.

בית המשפט העליון התייחס לשאלת החשד הסביר בהתקיים המאפיינים שמניתי לעיל וקבע כי "סבורני כי די היה באבחנת השוטר כי עיניו של המבקש אדומות ומבריקות ובהתנהגות המבקש ותשובותיו לשאלות השוטר בדבר שימוש בסמים, כפי שפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי, כדי להצביע על חשד סביר המצדיק את דרישת השוטר לביצוע בדיקת שתן לגילוי סם. נסיבות אלה, לצד הראיות הנוספות, ובכללן סירוב המבקש ליתן את הדגימה וכישלונו בבדיקת המאפיינים (אף אם אכן התרחשה לאחר דרישת בדיקת השתן כטענת הסניגורית) – מתגבשת לכדי תשתית ראייתית לכאורה" (בשפ 3081/11 קובי טגיזאניאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.05.11)).

לסיכום לאור כל האמור לעיל, היות וקבעתי שעיכוב הנאשם היה כדין ובהינתן כי התקיים חשד סביר כי הנאשם שיכור, הרי סירובו למסור דגימת שתן היה סירוב שלא כדין ועל כן החלטתי להרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום קרי נהיגה בשכרות בכך שסירב למסור דגימת שתן על פי דרישת שוטר.

בטיעוניה בעירעור טענה ב"כ המערער כי שגה בימ"ש קמא בכך שלא היתייחס לפגם המהותי שנפל באופן לקיחת דגימת הרוק המערער משמשת הרכב - שנעשתה ע"י מי שזו הייתה לו פעם ראשונה ולא יידע את המערער לגבי זכותו לסרב לתת דגימה זו. בנטילת הרוק המישטרה צריכה להחתים את הנאשם על הטופס של לקיחת הדגימה המסביר את הזכויות.

בימ"ש קמא הרחיב אודות אי מהימנותו של הנאשם וחוסר יכולתו להסביר את המצאותו של ממצא פוזיטיבי (שערה) על שבר בשמשת הרכב בצד של הנהג שאינה התיישבה עם הסברו לפיו נמצאה ברכב בעת שניגב את האדים בהיעדר מזגן, כמו גם העובדה כי הסברו לפיו דנ"א שלו מקורו בבעיית שיניים שלו בעטיה ירד לו דם והוא ירק - אינה מתיישבת עם המצאותן של שערותיו ברכב ולא דם. הגם שלא נילקחו ט"א מהרכב, הרי שיש בדגימות הדנ"א כדי להוות ראיה מהותית ובעלת משקל משמעותי בנסיבות אלה, קל וחומר נוכח גרסת המערער לפיה לא נהג ברכב, לצד העובדה כי דגימת הדנ"א נמצאה בשבר בשמשה הקדמית באופן שבד בבד עם התמונות -מתיישב עם הדיפת אדם כלפיה (עדותו ל ע"ת/4-חוקר מז"פ עמית לוי).

בימ"ש קמא בימ"ש קמא אף סקר בפירוט את עדותם של עדי התביעה לעניין שרשרת הובלת דגימות הדנ"א, וחו"ד בדבר השוואתן עם דנ"א של המערער, מתייחס במפורש לטענת הפגם הטכני שנפל בשרשרת ההעברה של הממצאים הביולוגיים משמשת הרכב, וקבע כי התרשם ששרשרת זו הוכחה כדבעי, חרף הפגם, בשל העובדה כי הפגם הוא טכני בעקרו של סימון הממצאים, בד בבד עם היתרשמותו ממהימנותם של עדי התביעה ע"ת/1 ו-ע"ת/4, שאף התיישבו עם המעטפה המאובטחת שהגיעה לידיה של מומחית מז"פ ועליה פרטי המערער (ע"ת/7; עמ' 11 ש' 26-28).

ייאמר כי הלכה פסוקה כי ראיית דנ"א כמוה כטביעת אצבע, היכולה לשמש אף ראייה יחידה על בסיסה יורשע נאשם (ע"פ 149/12 אשר אלמליח נגד מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 24.9.12); ע"פ 9724/02 אבו-חמאד נגד מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 22.10.03); ע"פ 10365/08 אלעיסווי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (לא פורסם, מיום 7.3.11).

...

דיון והחלטה לאחר שנדרשתי לפסק דינו של בימ"ש קמא, ולנימוקי הערעור, מצאתי כי יש לדחות את הערעור על שני חלקיו.

דגימת רוק שנלקחה מהנאשם- נמצאה מתאימה לחומר הביולוגי (שיער עם רקמות) שנמצא על שמשת חזית הרכב (על פי עדותה של ע"ת/7 - חוקרת מז"פ רפ"ק מירב עוזיאל) ללא הסבר סביר מצד המערער להימצאותה במקום זה. למען הסר ספק יובהר כי דגימת דנ"א שנמצאה ברכב הושוותה עם דנ"א של אחי המערער ועדיין נמצא בחוות דעתה של ע"ת/7 כי המסקנה היא שרק המערער התאים לפרופיל שנמצא- התאמה מלאה (8 אתרים מתוך 8) בעוד שדנ"א של אחיו דומה אך לא תואם (5 מתוך 8 אתרים) ראו: ת/13 ו-ת/15; הכ"ד עמ' 7 ש' 32; עמ' 8 ש' 1-2, ש' 23-24).

לאור כל האמור, דין הערעור להידחות על כל חלקיו.

השופט נ' סולברג: ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"פ 28149-06-12; השופטת מ' ברנט) בגדרם הורשע המערער בשתי עבירות של הריגה, בנהיגה בשיכרות, ובנהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים; והושתו עליו שמונה וחצי שנות מאסר בפועל, עונשי מאסר על-תנאי והוא חוייב בתשלום פיצויים למשפחות הקרבנות.

אשר על כן, אין בידי להתערב כל עיקר בטענות ההגנה בדבר "פגמים מהותיים" בשרשרת דגימת הדם אשר "מטילים ספק באמינות הקשר בין התוצאה למערער". כפי שהיטיב לטעון בא-כוח המשיבה, המסמכים הנוגעים לדגימת הדם הוגשו בהסכמה, ובלא חקירה נגדית של הנוגעים בדבר; למעשה, שאלה זו לא עמדה במחלוקת במהלך המשפט, ורק בשלב הסיכומים, עת הוחלף היצוג, העלה סניגורו המלומד של מאור טענה זו. חרף פגמים אלה, נאות בית המשפט המחוזי לידון בטענה זו, בחן את מהלך בדיקת דגימת הדם, למן נטילתה ועד להעברתה למעבדה, ומצא כי אין לקבל את טענות הסניגור בעיניין זה. כעת, שב סניגורו של מאור ומפציר בנו כי נתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי.

...

גם הטענות לניתוק הקשר הסיבתי בין נטילת הסם לבין ערנותו ואופן נהיגתו של מאור, דינן להידחות.

מן המקובץ עולה, אפוא, כי בדין הרשיע בית המשפט המחוזי את מאור בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ועל כן דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

הערעור על גזר הדין משנדחה הערעור על הכרעת הדין, נותרה, אפוא, הטענה החלופית על אודות העונש שנגזר על מאור.

באופן יותר ספציפי, נקבע כי אין יסוד לטענה בדבר חיטוי מקום הדגימה בחומר אלכוהולי או שלמערער ניתנו תרופות שיכולות להשפיע על הדגימה ותוצאותיה; כי נטילת דגימת הדם לבקשת חוקר משטרתי מתיישבת עם הדין הקבוע בסעיף 64ב(ב) לפקודה באשר לנטילת דגימת דם מנהג החשוד בנהיגה בשיכרות; כי מכל מקום לא נסתרה טענת החוקר המשטרתי שהיתקבל אף אישור רפואי לנטילת הדגימה בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חפוש בגוף ונטילת אמצעי זהוי), התשנ"ו-1996, למרות שאין תעוד לשם הרופא המאשר; כי לא נפל פגם בשיוך דגימת הדם למערער באמצעות שתי תמונות שלו או בשרשרת העברתה למעבדה; וכי אין פסול בעצם העובדה שחוות דעתה של המומחית ד"ר שלמך (להלן: המומחית שלמך) נסמכת על תוצאות בדיקות שערכה עובדת מעבדה אחרת, הכפופה לה, בפרט בהנתן שתוצאות הבדיקה הראשונית שערכה המומחית שלמך תואמות (בסטייה המקובלת) את תוצאת הבדיקה הסופית.

אשר על כן, הרשעת המערער כאמור בהכרעת הדין נותרת על כנה אף ללא מימצאי בית המשפט קמא בכל הקשור לדגימת הדם שנלקחה ממנו, וניתן להסתפק בכך כדי לדחות את טענותיו של המערער בעיניין זה. מכל מקום, במקרה שלפנינו קבע בית המשפט קמא, ובקביעות אלה לא ראיתי הצדקה להתערב, כי לא היה נידרש בנסיבות המקרה דנן אישור של רופא לנטילת הדגימה (ראו: סעיף 64ב(ב) לפקודה), וכי אין בטענות המערער כדי להצביע על פגמים מהותיים בנטילת דגימת הדם ושרשרת העברתה.

...

העובדה שנהגים אחרים הצליחו לחמוק מנתיב פגיעתו של המערער בוודאי שאינה מטילה כל דופי במנוח, שהרי בכל התרחשות טראגית מסוג זה יש מי שמשחק לו מזלו ויש מי שמזלו בוגד בו. בנסיבות אלו, סבורני כי לו היו הרשויות החוקרות מסרבות לשתף פעולה עם ניסיונו של המערער להטיח במנוח האשמות בעלמא, לא היה מקום לראות בכך מחדל חקירתי.

הסכמה זו מקובלת עלינו.

סוף דבר: לו תישמע דעתי, יידחה הערעור על שני חלקיו, למעט שינוי מועד תחילת מניין הימים לפסילת רישיון המערער, כמפורט בפסקה 23 לעיל.