הרשעה והטלת קנס בעבירות חוק ארגון הפיקוח על עבודה

בית הדין האיזורי פסק כי המערער הפר את חובת הפיקוח על המערערת המוטלת עליו כנושא משרה בחברה, בכך שלא נקט אמצעים סבירים למניעת ביצוע העבירות שביצעה החברה ועל כן יש להרשיעו בגין הפרת חובת הפיקוח.

בבואו לגזור את עונשם של החברה ושל המערער קבע בית הדין האיזורי כך: "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובכלל זה מצבו האישי של הנאשם, העובדה שהוא עצמו מחלה במחלת סיליקוזיס, החלטתי לגזור על הנאשמים קנסות בשיעור של 50% בלבד מגובה הקנס המאקסימאלי בגין כל עבירה בה הורשעו בגין ארבע העבירות הראשונות. ו30% בלבד מגובה הקנס המאקסימאלי בגין שתי העבירות לפי סעיף 8ג לחוק ארגון הפיקוח על העבודה שעניינם הפרת ואי קיום צוי השיפור. מדובר ברמת ענישה שנמצאת בטווח התחתון של מיתחם הענישה, אולם בשל מצבו של הנאשם ובכלל זה מצבו הבריאותי, החלטתי לגזור את העונש על הרף התחתון.

...

בבואו לגזור את עונשם של החברה ושל המערער קבע בית הדין האזורי כך: "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובכלל זה מצבו האישי של הנאשם, העובדה שהוא עצמו מחלה במחלת סיליקוזיס, החלטתי לגזור על הנאשמים קנסות בשיעור של 50% בלבד מגובה הקנס המקסימלי בגין כל עבירה בה הורשעו בגין ארבע העבירות הראשונות. ו30% בלבד מגובה הקנס המקסימלי בגין שתי העבירות לפי סעיף 8ג לחוק ארגון הפיקוח על העבודה שעניינם הפרת ואי קיום צווי השיפור. מדובר ברמת ענישה שנמצאת בטווח התחתון של מתחם הענישה, אולם בשל מצבו של הנאשם ובכלל זה מצבו הבריאותי, החלטתי לגזור את העונש על הרף התחתון.

אני גוזר על הנאשמת קנס בשיעור של 7,200 ₪ בגין כל אחת מהעבירות בהן הורשעה, ובסך הכל 28,800 ₪.

בקביעת עונשם של המערערים בתוך מתחם הענישה אנו סבורים כי ראוי לתת משקל לגורמים הבאים: גילו ומצבו הבריאותי הרעוע של המערער; היות המערער ואחיו הנפגעים מהעבודה באבק מזיק ומחלת הריאות הקשה וחשוכת המרפא בה חלו; מצבם הכלכלי הקשה של המערער ושל החברה אשר במובן המהותי אינה אלא "עסק משפחתי" של שלושה בני משפחה המאוגד כחברה; העדר הרשעות קודמות; מכלול ההשלכות הכלכליות של העונשים בהתחשב בכך שכל הקנסות משולמים מכיסו של המערער (ראו על דרך ההיקש: ע"פ (ארצי) 33166-09-15 מדינת ישראל נ' מן (01.02.2017)); הצהרת המערער כי החברה אינה עובדת יותר עם שיש אבן קיסר (הגורם לאבק המזיק) וכי הגבילה עצמה לעבודות של מצבות המתבצעות באמצעות חומרים מיובאים.

מצאנו, לפיכך, כי יש לאמץ את גישת בית הדין האזורי ולגזור על המערערים קנסות ברף התחתון של מתחמי הענישה, קרי -30% מגובה הקנס המרבי בגין אי קיום צווי השיפור ו – 25% בגין כל אחת מארבע העבירות הנוספות.

סוף דבר הערעור על הכרעת הדין נדחה.

בא כוח המאשימה הפנה לסעיף 255 לפקודה, הקובע כדלהלן: "בכפוף לנאמר להלן בפקודה זו, העובר עבירה לפי פקודה זו שלא נקבע לה עונש במפורש, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס 10,000 שקלים, ומאסר נוסף ארבעה עשר ימים או קנס נוסף 600 שקלים לכל יום שבו נמשכת העבירה, ובעבירה שהיתה עשויה לגרום מוות או חבלת גוף, דינו – מאסר שנה או קנס 20,000 שקלים, ומאסר נוסף ארבעה עשר ימים או קנס נוסף 600 שקלים לכל יום שבו נמשכת העבירה; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריות לפי דין אחר". וכן לסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין , תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), הקובע: "אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חודשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום- קנס עד 14,400 שקלים חדשים." עוד הפנה בא כוח המאשימה לעונש הקבוע בצד הפרת צו הבטיחות מכוח חוק ארגון הפיקוח על העבודה.

להלן הקנסות המקסימאליים הקבועים לצד סעיפי החוק הרלוואנטיים לעבירות מושא גזר הדין: סעיפים 219 ו- 225 לפקודת הבטיחות בעבודה וסעיף 61(א) לחוק העונשין קובעים כי גובה הקנס על עבירה לפי פקודת הבטיחות בעבודה או התקנות שהותקנו מכוחה עומד על סך של 14,400 ₪, ובמידה והעבירה הייתה עשויה לגרום מוות או חבלת גוף, עומד גובה הקנס המירבי על סך של 29,200 ש"ח. בהתאם לאמור בתקנה 15 לתקנות הדרכת עובדים וסעיף 61(א) לחוק העונשין, עבירה על ההוראות הנקובות בתקנות הדרכת עובדים- דינה קנס בגובה 14,400 ש"ח. בהתאם להוראות סעיף 8(ב) לחוק ארגון הפיקוח וסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, במידה ולא קוים צו בטיחות, ניתן להשית קנס בסך של על 29,200 ש"ח. בסך הכל, העונש המאקסימאלי בגין כל העבירות יחד עומד על סך של 158,800 ₪ ביחס לכל אחד מהנאשמים.

בהיתחשב בשיקולים שמניתי לעיל, אגש עתה לקביעת מיתחם הענישה, כאשר יובאו בחשבון מכלול העבירות והשילוב ביניהן: על הנאשמת מוטלת האחריות העיקרית לבצוע העבירות בהן הורשעו הנאשמים.

...

לאור הודאת הנאשמים במסגרת הודעתם לתיק בית הדין מיום 4.5.2021 , הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

בעניין סעד בית המשפט העליון עמד על המנגנון התלת-שלבי שיצר המחוקק לגזירת העונש: "בתיקון 113 קבע המחוקק מנגנון תלת-שלבי לגזירת העונש. בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)." עוד צוין באשר לנסיבות הנבחנות כדלהלן: "כאן המקום לציין כי הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה הנבחנות בעת קביעת מתחם הענישה (כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין), והנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה הנבחנות בגזירת העונש (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין) אינן רשימה סגורה, ואין בנסיבות שציין המחוקק ופֵרטן במפורש, כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק העונשין)." במסגרת השלב הראשון עלינו לקבוע את מספר האירועים והמעשים היוצרים את המסכת העובדתית.

לאור הדברים האמורים, ובהתחשב בעובדה כי מדובר באירוע אחד, המכיל עשר עבירות, אני סבורה כי מתחם הענישה הנהוג, בשיעור 25% עד 50% מגובה הקנס המרבי הקבוע בדין, הולם את נסיבות המקרה שלפניי, ביחס הנאשמת.

בהתאם לאמור בסעיף 8(ב) לחוק ארגון הפיקוח וסעיף 61(א)(2) לחוק, עבירה של אי קיום צו בטיחות דינה קנס בגובה 29,200 ש"ח. בשים לב לעבירות בהן הורשעו הנאשמים, להלן שעורי הקנסות המרביים הרלבאנטיים שניתן להטיל על כל אחד מהם: הנאשמים הורשעו בעבירה אחת על תקנות עבודות בניה - בהתייחס לכך שבאתר לא היה מותקן שלט במקום בולט.

במסגרת האישום הראשון הורשעו הנאשמים ב- 15 עבירות; במסגרת האישום השני הורשעו הנאשמים בשתי עבירות; במסגרת האישום השלישי הורשעו הנאשמים ב- 11 עבירות; ובמסגרת האישום הרביעי הורשעו בשתי עבירות של הפרת צו בטיחות שניתן לפי סעיף 6 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד - 1954.

...

בית הדין הארצי ראה לנכון כי יש לקבל את הערעור על גזר הדין, וזאת בשל הנסיבות המיוחדות והחריגות הקשורות בביצוע העבירות – המצב הכלכלי הקשה של החברה; הנזק שנגרם למנהל עצמו ולאחיו, מחלת הסיליקוזיס; העובדה כי מדובר בעסק משפחתי קטן; והקושי להניח כי בבסיס התנהלות המערערים עמדו אינטרסים כלכלים או ניצול לרעה של כוח או מעמד.

מתחם הענישה ההולם לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובע כי בנוגע לחברה, מתחם הענישה ההולם את האירוע עומד על קנס כספי בטווח שבין 47,900 ש"ח לבין 79,800 ש"ח. הרף העליון של מתחם זה עומד על 55% מהקנס המרבי שניתן היה להשית על החברה.

לא ניתן להתעלם משיקולים אחרים שפורטו לעיל, המטים את הכף לקולא, ביניהם העובדה שמדובר בעבירות שנעברו תוך פרק זמן קצר יחסית; מדובר באירוע אחד; הליקויים תוקנו בסופו של דבר; ולא נגרם נזק גוף לאיש.

בנוגע לנאשם אשר שימש כמנהל הנאשמת והיה הבעלים והרוח החיה מאחורי פעילותה של הנאשמת, בית הדין לקח בחשבון העובדה כי הנאשם היינו אב לעשרה ילדים, נעדר כל עבר פלילי, שיתף פעולה עם הגורמים החוקרים והביע חרטה וצער עוד בשלב בו נחקר על ידי המפקחים, והחליט להשית על הנאשם קנס בשיעור של הרף התחתון של מיתחם הענישה שעומד על סך של 65,700 ש"ח. כך למשל, בת"פ (איזורי באר שבע) 52677-08-18 מדינת ישראל נ' איציק חזיזה חברה לעבודות בניה בע"מ ואח' (1.5.2019), לאחר הודאתם בהזדמנות הראשונה במיוחס להם, הורשעה הנאשמת – החברה - ב- 13 עבירות לפי הפקודה ובחמש עבירות לפי תקנות הדרכת עובדים.

במסגרת האישום הראשון הורשעו הנאשמים ב- 15 עבירות; במסגרת האישום השני הורשעו הנאשמים בשתי עבירות; במסגרת האישום השלישי הורשעו הנאשמים ב- 11 עבירות; ובמסגרת האישום הרביעי הורשעו בשתי עבירות של הפרת צו בטיחות שניתן לפי סעיף 6 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד - 1954.

...

מתחם הענישה ההולם שלו עתרה המאשימה נראה בנסיבות המקרה בלתי מידתי ואינני מקבל אותו.

לא ניתן להתעלם משיקולים אחרים שפורטו לעיל, המטים את הכף לקולא, ביניהם העובדה שמדובר בעבירות שנעברו תוך פרק זמן קצר יחסית; הליקויים תוקנו בסופו של דבר; לא נמשכו עבודות בניה בניגוד לצו בטיחות שהוצא; ולא נגרם נזק גוף לאיש.

אני דוחה את הטענה, שכן בהכרעת הדין נקבע כי לא נפל פגם באופן התנהלות המדינה בנוגע לנאשמים (סעיפים 12 ו- 15 להכרעת הדין).

ליאון הואשם בכך כי הפר את חובת הפיקוח המוטלת עליו כנושא משרה בחברה, בכך שלא מנע ממנה את ביצוע העבירות בהן הואשמה (עבירה על סעיף 36(ה) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד – 1954).

במסגרת האישום הראשון הורשעו הנאשמים ב- 15 עבירות; במסגרת האישום השני הורשעו הנאשמים בשתי עבירות; במסגרת האישום השלישי הורשעו הנאשמים ב- 11 עבירות; ובמסגרת האישום הרביעי הורשעו בשתי עבירות של הפרת צו בטיחות שניתן לפי סעיף 6 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד - 1954.

לאחר שקבע בית הדין את טווח הענישה ההולם את העבירות בהן הורשעו הנאשמים, השית על החברה קנס כספי בגובה 265,100 ש"ח וכן חייבה לחתום על התחייבות להמנע מבצוע עבירות בהן הורשעה בגובה 70,000 ש"ח; ועל הנאשם השית קנס בגובה 89,300 ש"ח וכן חייבו לחתום על התחייבות להמנע מבצוע עבירות בהן הורשע בגובה 40,000 ש"ח. ראוי לציין, כי הקנס שהושת על החברה בכל אישום שיקף טווח של 30% - 40% מהקנס המירבי.

...

בית הדין הארצי ראה לנכון כי יש לקבל את הערעור על גזר הדין, וזאת בשל הנסיבות המיוחדות והחריגות הקשורות בביצוע העבירות – המצב הכלכלי הקשה של החברה; הנזק שנגרם למנהל עצמו ולאחיו, מחלת הסיליקוזיס; העובדה כי מדובר בעסק משפחתי קטן; וכי קיים קושי להניח כי בבסיס התנהלות המערערים עמדו אינטרסים כלכלים או ניצול לרעה של כוח או מעמד.

לא שוכנעתי כי מתן הדרכה או הסברים לעובדת בדבר הסכנות הכרוכות בשימוש בדוכן ההרמה היו כרוכים בעלות כספית כזו שהביאה את הנאשמים לבצע את העבירות רק כדי לחסוך את ההוצאה הכספית האמורה.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובע כי בנוגע לחברה, מתחם הענישה ההולם את האירוע עומד על קנס כספי בטווח שבין 8,500 ש"ח ובין 17,000 ש"ח. מתחם הענישה ההולם שלו עתרה המאשימה נראה בנסיבות המקרה בלתי מידתי עת שהוא מבוסס על טענה בדבר קיומם של ארבעה אירועים שונים.